אה?
היום הארוך ביותר בשנה
Started by אלמוג חולות, 14/06/2005 - 00:09
37 replies to this topic
#32
אלמוג חולות
-
- רשומים+
-
- 1091 posts
אלמוג חולות
Posted 26/06/2005 - 23:21
ליאור היקר!
רציתי הוסיף כמה דברים לתשובות של ניסה ושל הדרואידית שמאוד מקובלות עלי
קודם כל אם מדברים על ישויות אפלות - אני לא יודעת אם להגדיר אותן כתבוניות כי אני לא יודעת באיזו הגדרה אתה משתמש - אבל כן הן יודעות בדיוק מה הן עושות. יש להן מניעים - גלויים וסמויים, והן ניזונות מאיתנו, מהאור שלנו. האם מותר להגן על עצמינו מפניהן - בוודאי! ואנחנו עושים את זה כל הזמן. האם ניתן להשמיד אותן? לא. הם חלק מהבריאה. אור וצל יהיו קיימים תמיד.
נשאר לשמוח מכך שיש גם אור וישויות מיטיבות בדיוק באותה מידה.
ושוב הסמל שלך מבטא את זה היטב.....
לגבי שאר הדברים שכתבת:
אני חושבת שדי ברור לך כבר שאני מאמינה גם בדברים שלא רואים, ושאי אפשר להוכיח. אני חושבת שבחירה שלך יכולה להיות להסכים להאמין גם במהשאתה לא בטוח בו מבחינה מדעית ולסמוך על תושות הבטן שלך בעניין.
אני חושבת כמו דרואידית, שאנשים רבים כיום חיים חיים מאוד אומללים, מאוד עצובים ומאוד חסרים. אנשים היום לא באמת מעיזים לחלום, וגם אם הם חולמים הם פעמים רבות לא פועלים כדי לחיות את החלומות שלהם. התרבות המערבית מטיפה לעושר להצלחה שהיא כמותית באופייה, ולרדיפה אחרי..., ואין בה מקום לשונות אנושית, לחלומות אמיתיים ולחיים של נשמה. זה משהו שהייתי מאוד שמחה לשנות. אני חושבת שאם זה היה באמת בסדר לעשות את מה שאנחנו חולמים עליו בעיני החברה, הרבה מאוד אנשים שאתה רואה מסביב לך באוניברסיטה - לא היו שם היום. הם היו עושים דברים אחרים: רוקדים או שרים או מגדלים תפוחי אדמה או מטיילים בעולם, או סוחרים, או כל דבר אחר שהיה הם באמת ולא החינוך המערבי של תואר במנהל עסקים/מחשבים/רפואה/משפטים בתור האפשרות היחידה לאושר.
לגבי ההבדל בין שמאן לרב לכומר - אני חושבת שיש הבדלים, ואפילו משמעותיים. בעיקר מכיוון שממה שראיתי חוויתי ולמדתי הדתות המונטאיסטיות הביאו לעולם יותר כאב מאשר שימחה. יש גם הבדלים ביכולות של שמאן מול יכולות של איש דת אחר, ויחד עם זאת גם כאן וגם כאן אפשר לראות באיש הרוח משענת רוחנית ומייעצת. ואם עצותיו טובות ומעשיו מביאים אושר אז באמת שלא איכפת לי איזו כותרת הוא לובש.
אני חולקת על דעתך בענייני קהילה. לאנשים היום אין מושג מה זו קהילה. קהילה היא מטיבעה הטרו גנית, ואמור להיות בה מקום של כבוד, ועזרה הדדית לכולם. קהילה היא מקום להישען בו, קהילה היא מקום להיות אתה בו, קהילה היא מקום שבו רואים אותך באמת ומקדמים אותך להיות מי שאתה. אין היום הרבה קהילות אמיתיות. אני חושבת שאם היו יותר. האנושות הייתה במקום יותר מאושר ויותר בריא.
לגבי ידע ופוטנציאל לא הבנתי את כוונתך, ולגבי חוויות. להיות מאושר לא אומר שדברים רעים לא יקרו. להיות מאושר לא אומר לחיות במצב מסומם של אופוריה תמידית. להיות מאושר לא אומר שרק ההווה קיים, ושלא מתכננים לעתיד. להיות מאושר אומר להיות ממוקם נכון. לדעת מי אני ומה עושה לי טוב, ולחיות את זה, לחלום חלומות ולהגשים אותם, ולחיות בהרמוניה. לפעמים זה דורש תכנון, תמיד זה דורש מאמץ, ומעט מאוד אנשים כיום חיים ככה. המטרה שלי היא לחיות ככה ולעזור לאנשים לחיות ככה.
ולגביך - אני שמחה שאתה מודע לרצונות שלך ולחלומות שלך, ואני מאחלת לך בכל ליבי שיהיה לך האומץ גם להגשים אותם.
רציתי הוסיף כמה דברים לתשובות של ניסה ושל הדרואידית שמאוד מקובלות עלי
קודם כל אם מדברים על ישויות אפלות - אני לא יודעת אם להגדיר אותן כתבוניות כי אני לא יודעת באיזו הגדרה אתה משתמש - אבל כן הן יודעות בדיוק מה הן עושות. יש להן מניעים - גלויים וסמויים, והן ניזונות מאיתנו, מהאור שלנו. האם מותר להגן על עצמינו מפניהן - בוודאי! ואנחנו עושים את זה כל הזמן. האם ניתן להשמיד אותן? לא. הם חלק מהבריאה. אור וצל יהיו קיימים תמיד.
נשאר לשמוח מכך שיש גם אור וישויות מיטיבות בדיוק באותה מידה.
ושוב הסמל שלך מבטא את זה היטב.....
לגבי שאר הדברים שכתבת:
אני חושבת שדי ברור לך כבר שאני מאמינה גם בדברים שלא רואים, ושאי אפשר להוכיח. אני חושבת שבחירה שלך יכולה להיות להסכים להאמין גם במהשאתה לא בטוח בו מבחינה מדעית ולסמוך על תושות הבטן שלך בעניין.
אני חושבת כמו דרואידית, שאנשים רבים כיום חיים חיים מאוד אומללים, מאוד עצובים ומאוד חסרים. אנשים היום לא באמת מעיזים לחלום, וגם אם הם חולמים הם פעמים רבות לא פועלים כדי לחיות את החלומות שלהם. התרבות המערבית מטיפה לעושר להצלחה שהיא כמותית באופייה, ולרדיפה אחרי..., ואין בה מקום לשונות אנושית, לחלומות אמיתיים ולחיים של נשמה. זה משהו שהייתי מאוד שמחה לשנות. אני חושבת שאם זה היה באמת בסדר לעשות את מה שאנחנו חולמים עליו בעיני החברה, הרבה מאוד אנשים שאתה רואה מסביב לך באוניברסיטה - לא היו שם היום. הם היו עושים דברים אחרים: רוקדים או שרים או מגדלים תפוחי אדמה או מטיילים בעולם, או סוחרים, או כל דבר אחר שהיה הם באמת ולא החינוך המערבי של תואר במנהל עסקים/מחשבים/רפואה/משפטים בתור האפשרות היחידה לאושר.
לגבי ההבדל בין שמאן לרב לכומר - אני חושבת שיש הבדלים, ואפילו משמעותיים. בעיקר מכיוון שממה שראיתי חוויתי ולמדתי הדתות המונטאיסטיות הביאו לעולם יותר כאב מאשר שימחה. יש גם הבדלים ביכולות של שמאן מול יכולות של איש דת אחר, ויחד עם זאת גם כאן וגם כאן אפשר לראות באיש הרוח משענת רוחנית ומייעצת. ואם עצותיו טובות ומעשיו מביאים אושר אז באמת שלא איכפת לי איזו כותרת הוא לובש.
אני חולקת על דעתך בענייני קהילה. לאנשים היום אין מושג מה זו קהילה. קהילה היא מטיבעה הטרו גנית, ואמור להיות בה מקום של כבוד, ועזרה הדדית לכולם. קהילה היא מקום להישען בו, קהילה היא מקום להיות אתה בו, קהילה היא מקום שבו רואים אותך באמת ומקדמים אותך להיות מי שאתה. אין היום הרבה קהילות אמיתיות. אני חושבת שאם היו יותר. האנושות הייתה במקום יותר מאושר ויותר בריא.
לגבי ידע ופוטנציאל לא הבנתי את כוונתך, ולגבי חוויות. להיות מאושר לא אומר שדברים רעים לא יקרו. להיות מאושר לא אומר לחיות במצב מסומם של אופוריה תמידית. להיות מאושר לא אומר שרק ההווה קיים, ושלא מתכננים לעתיד. להיות מאושר אומר להיות ממוקם נכון. לדעת מי אני ומה עושה לי טוב, ולחיות את זה, לחלום חלומות ולהגשים אותם, ולחיות בהרמוניה. לפעמים זה דורש תכנון, תמיד זה דורש מאמץ, ומעט מאוד אנשים כיום חיים ככה. המטרה שלי היא לחיות ככה ולעזור לאנשים לחיות ככה.
ולגביך - אני שמחה שאתה מודע לרצונות שלך ולחלומות שלך, ואני מאחלת לך בכל ליבי שיהיה לך האומץ גם להגשים אותם.
#33
אורח - ליאור
אורח - ליאור
-
- אורחים
Posted 03/07/2005 - 09:25
זה יהיה קצת ארוך אז תתאזרו בסבלנות
אני לא טענתי שהתרבות השאמנית היא זו שרואה את הצורך בלהשיג אושר מיד ללא מאמץ. אני התכוונתי לתרבות המערבית "הסטנדרטית".
כאן את מדברת על איך את רואה את החיים שלהם. למה אדם ששואב סיפוק מהפקת הון בבורסה הוא אדם לא מאושר? אולי זו הדרך שמתאימה לו? לא לכולם מתאימה אותה דרך חיים. יש סיפור מאוד מוכר על זה שנקרא עכבר העיר ועכבר הכפר. לדעתי (אני מקווה שלא תיקחי את זה בתור התקפה אישית) את מסתכלת על "עכברי העיר" בעיניים של "עכבר הכפר" ורואה כמה הם לא מאושרים לפי תפיסתך.
אני אמשיך עם האנלוגיה של הציור כדי להבהיר את הכוונה שלי. אדם שמעולם לא למד אף טכניקה של ציור, אבל ניסה לצייר במשך שנים לא יהיה צייר טוב. אדם שמעולם לא צייר אך מכיר את כל הטכניקות הקיימות גם לא יהיה צייר טוב. הטענה שלי היא שכדי להיות צייר טוב צריך לדעת גם את הטכניקה (ידע) וגם לצייר (חוויה). לכן זה לא נכון להגיד שהחוויה חשובה יותר מהידע או שהידע חשוב יותר מהחוויה. הם שווי ערך ושניהם תורמים לאדם.
לי קשה לקבל את העובדה שישנן ישויות שהן כולן אפלות או כולן אור. זו נראית לי כמו תפיסה נאיבית. העולם הוא לא דואלי (למרות מה שהפיזיקאים טוענים) אלא מתחלק לגוונים רבים. אי אפשר לעשות הבחנה ברורה של מכאן והלאה אלו הטובים וכל היתר הם הרעים.
את הסמל בחרתי כי לדעתי הוא מייצג אותי בצורה הכי טובה. מעין תערובת מוזרה של אור וחושך (כרגע אני יותר עם האור אבל זה לא תמיד היה ככה).
עד כמה שזה יישמע מוזר הרבה מההתקדמויות במדע נבעו מתחושת בטן. התגליות של איינשטיין נבעו מהתחושה שלו שחסרה איזושהי סימטרייה ביקום ושהתמונה שלנו לא מדוייקת. מרבית המדענים חשבו שזה לא נכון. היום אנחנו יודעים שאיינשטיין היה יותר קרוב לאמת מאשר יתר המדענים.
אני כן סומך על תחושות הבטן אבל עד גבול מסויים.
עניתי על חלק מהטענות כשהגבתי לדרואידית. לגבי הטענה האחרונה שלך יש לי הסתייגות. כדי לקיים קהילה יש צורך בתפקידים מסויימים שחלקם לא נעימים או מהנים בכלל. אני אקח דוגמה קיצונית בכוונה - טיפול בביוב. כדי שקהילה מודרנית תתפקד בצורה בריאה יש צורך במערכת ביוב פועלת ומתפקדת. אני לא מכיר אדם שאוהב לטפל במערכת ביוב וזוהי שאיפתו האמיתית. אותו הדבר תקף גם לשלל מקצועות אחרים.
לכן כדי שקהילה תתפקד בצורה טובה יש אנשים שצריכים לקחת על עצמם תפקיד שהם לא רוצים. את הדברים שהם באמת היו רוצים לעשות הם מעבירים לשעות הפנאי שלהם. לכן את כן יכולה למצוא עורך דין ששר בערבים (יש דוגמה לכך ב"אלי מקביל"). הזכרת שם מספר מקצועות שלדעתי הם מקצועות של בחירה ולא של חוסר ברירה - מחשבים זה תחום שקשה ללמוד אותו אם הוא לא מעניין. יותר מכך יש אנשים שזו השאיפה האמיתית שלהם - לדעת לשלוט / לשוחח / לפתח מחשבים. בלילות הם חולמים על אפסים ואחדים וגורמים לדמויות במטריקס להראות כמו סתם חובבים. משפטים זהו תחום שאני לא מתמצא בו אבל לדעתי אנשים שנהנים להתווכח יגשו אליו. אני מאוד הופתעתי כששמת את הרפואה שם כמקצוע של מחויבות. חשבתי שבתפיסה השאמנית לרפואה יש תפקיד מרכזי ואנשים שעוסקים בזה עושים זאת כי הם רוצים לעזור לקהילה. אני לא אטען שכל הרופאים עושים זאת מתוך אהבה לבני האדם ורצון לעזור אבל עבור חלק גדול מהם זה היה גורם מניע.
כל דת מביאה בסופו של דבר כאב כי כל דת רואה את עצמה כאמת היחידה. לכן כאשר 2 דתות נפגשות נוצר סיכסוך שיוביל לעימות כלשהו. ברגע שדת או אמונה לא יטענו שהם האמת היחידה אלא דרך להציג את האמת הם לא יביאו כאב.
לגבי היכולות אני לא מכיר אז אני לא יכול לטעון לאף כיוון.
אולי התפיסה שלנו של מהי קהילה קצת שונה. מהי קהילה לדעתך?
אני אישית מכיר קהילה שהחלה בצורה ווירטואלית וחבריה תומכים ועוזרים אחד לשני גם כאשר הדבר לא קשור לגורם / מטרה המלכדת. זו קהילה שמפוזרת בכל רחבי הארץ ולכן כל פעם שאחד מחבריה נתקע באיזושהי עיר הוא יכול להתקשר למישהו שידריך אותו יכוון אותו ואפילו ייתן לו מקום ללון למשך מספר ימים. לדעתי זו קהילה "מודרנית".
עד לנקודה של ממוקם נכון אני מסכים איתך לגבי ההגדרה של אושר. אני לא מבין מה הכוונה שלך ב"ממוקם נכון". לגבי יתר הדברים אני גם מסכים - חבל שמעט מאוד אנשים חיים ככה. סיבה אפשרית היא שהמטרות שאנשים מציבים לעצמם הן גדולות מידי ולכן הסיכוי להגשמתן הוא קטן (למשל שלום עולמי, סוף לרעב, ניצחון על המחלות או כל מיני מטרות גרנדיוזיות אחרות).
ושוב אני רוצה להגיד שבכל הדברים שכתבתי לא הייתה שום כוונה לפגוע או לתקוף. אני כותב את דעתי האישית ואני תמיד מוכן לשמוע דברים שונים (לא משנה כמה מוזרים / לא הגיוניים / יוצאי דופן הם).
התרבות השמאנית תמיד מדברת על מעמץ. אני חושבת שקיבלת רושם מוטע. אנחנו לעולם לא אמרנו שאפשר להסיג את האושר באינסטנט ולחיות אחר כך את כל החיים באופוריה. אכן, יש סבל בדרך לאושר. אושר כרוך בסיפוק. סיפוק כרוך בעובודה או במעשה. אפילו אם אחליט זה עתה להיות מאושרת ומסופקת מהמצב כפי שהוא, עלי לעשות עבודה על התפיסות שלי. ללמוד לאהוב את מה שיש לי ברגע זה. וזה כמובן שלא בא באינסטאנט.
אני לא טענתי שהתרבות השאמנית היא זו שרואה את הצורך בלהשיג אושר מיד ללא מאמץ. אני התכוונתי לתרבות המערבית "הסטנדרטית".
חלק מהאנשים רואים את החיים שלהם היום כהרמוניים ומאוד מרוצים מצורת החיים שלהם היום.
לגביי המשפט הזה יש לי בעיה....
כשאתה אומר חלק מהאנשים- למי אתה מתכוון?
אני רוצה להגיד שאני רואה עולם כואב מאוד, אין בו הרמוניה, הכל עומד על האוזניים!
לפעמים אני רואה התנהלות רגילה של חיי יום יום בסרט ויש לי דמעות בעיניים (לא סרט סגנון רשימת שינדלר...). מה שאני רוצה להגיד הוא שאפילו אם מאוד תתאמץ לא תמצא אנשים ש"רואים את חייהם כהרמוניים ומרוצים מצורת החיים שלהם"(הסתייגות קטנה-מעטים מעטים מעטים).
...זאת הסיבה שהילה הקימה את הפורום הזה כדי לסייע לאנשים לעשות שינויי בחייהם-שינויי שעלול להביא את האנשים לחיים הרמוניים יותר ממה שהם היום, בתקווה שהם באמת יהיו מרוצים יותר מהחיים שלהם.
כאן את מדברת על איך את רואה את החיים שלהם. למה אדם ששואב סיפוק מהפקת הון בבורסה הוא אדם לא מאושר? אולי זו הדרך שמתאימה לו? לא לכולם מתאימה אותה דרך חיים. יש סיפור מאוד מוכר על זה שנקרא עכבר העיר ועכבר הכפר. לדעתי (אני מקווה שלא תיקחי את זה בתור התקפה אישית) את מסתכלת על "עכברי העיר" בעיניים של "עכבר הכפר" ורואה כמה הם לא מאושרים לפי תפיסתך.
ולגבי ההערה שלך לגבי ידע וחוויה, לא הבנתי מה רצית להגיד. הבנתי רק שהסכמת עם הילה אבל לא בדיוק. אני חושבת שהנקודה שלה הייתה שזאות לא חוכמה ללמוד את כל התכניקות הקיימות באמנות ואף פעם לא לצייר. מכיוון שהעיקר הוא לא הידע בציור שרכשנו אלה החוויה,העשיה- הציור.
אני אמשיך עם האנלוגיה של הציור כדי להבהיר את הכוונה שלי. אדם שמעולם לא למד אף טכניקה של ציור, אבל ניסה לצייר במשך שנים לא יהיה צייר טוב. אדם שמעולם לא צייר אך מכיר את כל הטכניקות הקיימות גם לא יהיה צייר טוב. הטענה שלי היא שכדי להיות צייר טוב צריך לדעת גם את הטכניקה (ידע) וגם לצייר (חוויה). לכן זה לא נכון להגיד שהחוויה חשובה יותר מהידע או שהידע חשוב יותר מהחוויה. הם שווי ערך ושניהם תורמים לאדם.
ליאור היקר!
רציתי הוסיף כמה דברים לתשובות של ניסה ושל הדרואידית שמאוד מקובלות עלי
קודם כל אם מדברים על ישויות אפלות - אני לא יודעת אם להגדיר אותן כתבוניות כי אני לא יודעת באיזו הגדרה אתה משתמש - אבל כן הן יודעות בדיוק מה הן עושות. יש להן מניעים - גלויים וסמויים, והן ניזונות מאיתנו, מהאור שלנו. האם מותר להגן על עצמינו מפניהן - בוודאי! ואנחנו עושים את זה כל הזמן. האם ניתן להשמיד אותן? לא. הם חלק מהבריאה. אור וצל יהיו קיימים תמיד.
נשאר לשמוח מכך שיש גם אור וישויות מיטיבות בדיוק באותה מידה.
ושוב הסמל שלך מבטא את זה היטב.....
לי קשה לקבל את העובדה שישנן ישויות שהן כולן אפלות או כולן אור. זו נראית לי כמו תפיסה נאיבית. העולם הוא לא דואלי (למרות מה שהפיזיקאים טוענים) אלא מתחלק לגוונים רבים. אי אפשר לעשות הבחנה ברורה של מכאן והלאה אלו הטובים וכל היתר הם הרעים.
את הסמל בחרתי כי לדעתי הוא מייצג אותי בצורה הכי טובה. מעין תערובת מוזרה של אור וחושך (כרגע אני יותר עם האור אבל זה לא תמיד היה ככה).
לגבי שאר הדברים שכתבת:
אני חושבת שדי ברור לך כבר שאני מאמינה גם בדברים שלא רואים, ושאי אפשר להוכיח. אני חושבת שבחירה שלך יכולה להיות להסכים להאמין גם במהשאתה לא בטוח בו מבחינה מדעית ולסמוך על תושות הבטן שלך בעניין.
עד כמה שזה יישמע מוזר הרבה מההתקדמויות במדע נבעו מתחושת בטן. התגליות של איינשטיין נבעו מהתחושה שלו שחסרה איזושהי סימטרייה ביקום ושהתמונה שלנו לא מדוייקת. מרבית המדענים חשבו שזה לא נכון. היום אנחנו יודעים שאיינשטיין היה יותר קרוב לאמת מאשר יתר המדענים.
אני כן סומך על תחושות הבטן אבל עד גבול מסויים.
אני חושבת כמו דרואידית, שאנשים רבים כיום חיים חיים מאוד אומללים, מאוד עצובים ומאוד חסרים. אנשים היום לא באמת מעיזים לחלום, וגם אם הם חולמים הם פעמים רבות לא פועלים כדי לחיות את החלומות שלהם. התרבות המערבית מטיפה לעושר להצלחה שהיא כמותית באופייה, ולרדיפה אחרי..., ואין בה מקום לשונות אנושית, לחלומות אמיתיים ולחיים של נשמה. זה משהו שהייתי מאוד שמחה לשנות. אני חושבת שאם זה היה באמת בסדר לעשות את מה שאנחנו חולמים עליו בעיני החברה, הרבה מאוד אנשים שאתה רואה מסביב לך באוניברסיטה - לא היו שם היום. הם היו עושים דברים אחרים: רוקדים או שרים או מגדלים תפוחי אדמה או מטיילים בעולם, או סוחרים, או כל דבר אחר שהיה הם באמת ולא החינוך המערבי של תואר במנהל עסקים/מחשבים/רפואה/משפטים בתור האפשרות היחידה לאושר.
עניתי על חלק מהטענות כשהגבתי לדרואידית. לגבי הטענה האחרונה שלך יש לי הסתייגות. כדי לקיים קהילה יש צורך בתפקידים מסויימים שחלקם לא נעימים או מהנים בכלל. אני אקח דוגמה קיצונית בכוונה - טיפול בביוב. כדי שקהילה מודרנית תתפקד בצורה בריאה יש צורך במערכת ביוב פועלת ומתפקדת. אני לא מכיר אדם שאוהב לטפל במערכת ביוב וזוהי שאיפתו האמיתית. אותו הדבר תקף גם לשלל מקצועות אחרים.
לכן כדי שקהילה תתפקד בצורה טובה יש אנשים שצריכים לקחת על עצמם תפקיד שהם לא רוצים. את הדברים שהם באמת היו רוצים לעשות הם מעבירים לשעות הפנאי שלהם. לכן את כן יכולה למצוא עורך דין ששר בערבים (יש דוגמה לכך ב"אלי מקביל"). הזכרת שם מספר מקצועות שלדעתי הם מקצועות של בחירה ולא של חוסר ברירה - מחשבים זה תחום שקשה ללמוד אותו אם הוא לא מעניין. יותר מכך יש אנשים שזו השאיפה האמיתית שלהם - לדעת לשלוט / לשוחח / לפתח מחשבים. בלילות הם חולמים על אפסים ואחדים וגורמים לדמויות במטריקס להראות כמו סתם חובבים. משפטים זהו תחום שאני לא מתמצא בו אבל לדעתי אנשים שנהנים להתווכח יגשו אליו. אני מאוד הופתעתי כששמת את הרפואה שם כמקצוע של מחויבות. חשבתי שבתפיסה השאמנית לרפואה יש תפקיד מרכזי ואנשים שעוסקים בזה עושים זאת כי הם רוצים לעזור לקהילה. אני לא אטען שכל הרופאים עושים זאת מתוך אהבה לבני האדם ורצון לעזור אבל עבור חלק גדול מהם זה היה גורם מניע.
לגבי ההבדל בין שמאן לרב לכומר - אני חושבת שיש הבדלים, ואפילו משמעותיים. בעיקר מכיוון שממה שראיתי חוויתי ולמדתי הדתות המונטאיסטיות הביאו לעולם יותר כאב מאשר שימחה. יש גם הבדלים ביכולות של שמאן מול יכולות של איש דת אחר, ויחד עם זאת גם כאן וגם כאן אפשר לראות באיש הרוח משענת רוחנית ומייעצת. ואם עצותיו טובות ומעשיו מביאים אושר אז באמת שלא איכפת לי איזו כותרת הוא לובש.
כל דת מביאה בסופו של דבר כאב כי כל דת רואה את עצמה כאמת היחידה. לכן כאשר 2 דתות נפגשות נוצר סיכסוך שיוביל לעימות כלשהו. ברגע שדת או אמונה לא יטענו שהם האמת היחידה אלא דרך להציג את האמת הם לא יביאו כאב.
לגבי היכולות אני לא מכיר אז אני לא יכול לטעון לאף כיוון.
אני חולקת על דעתך בענייני קהילה. לאנשים היום אין מושג מה זו קהילה. קהילה היא מטיבעה הטרו גנית, ואמור להיות בה מקום של כבוד, ועזרה הדדית לכולם. קהילה היא מקום להישען בו, קהילה היא מקום להיות אתה בו, קהילה היא מקום שבו רואים אותך באמת ומקדמים אותך להיות מי שאתה. אין היום הרבה קהילות אמיתיות. אני חושבת שאם היו יותר. האנושות הייתה במקום יותר מאושר ויותר בריא.
אולי התפיסה שלנו של מהי קהילה קצת שונה. מהי קהילה לדעתך?
אני אישית מכיר קהילה שהחלה בצורה ווירטואלית וחבריה תומכים ועוזרים אחד לשני גם כאשר הדבר לא קשור לגורם / מטרה המלכדת. זו קהילה שמפוזרת בכל רחבי הארץ ולכן כל פעם שאחד מחבריה נתקע באיזושהי עיר הוא יכול להתקשר למישהו שידריך אותו יכוון אותו ואפילו ייתן לו מקום ללון למשך מספר ימים. לדעתי זו קהילה "מודרנית".
לגבי ידע ופוטנציאל לא הבנתי את כוונתך, ולגבי חוויות. להיות מאושר לא אומר שדברים רעים לא יקרו. להיות מאושר לא אומר לחיות במצב מסומם של אופוריה תמידית. להיות מאושר לא אומר שרק ההווה קיים, ושלא מתכננים לעתיד. להיות מאושר אומר להיות ממוקם נכון. לדעת מי אני ומה עושה לי טוב, ולחיות את זה, לחלום חלומות ולהגשים אותם, ולחיות בהרמוניה. לפעמים זה דורש תכנון, תמיד זה דורש מאמץ, ומעט מאוד אנשים כיום חיים ככה. המטרה שלי היא לחיות ככה ולעזור לאנשים לחיות ככה.
ולגביך - אני שמחה שאתה מודע לרצונות שלך ולחלומות שלך, ואני מאחלת לך בכל ליבי שיהיה לך האומץ גם להגשים אותם.
עד לנקודה של ממוקם נכון אני מסכים איתך לגבי ההגדרה של אושר. אני לא מבין מה הכוונה שלך ב"ממוקם נכון". לגבי יתר הדברים אני גם מסכים - חבל שמעט מאוד אנשים חיים ככה. סיבה אפשרית היא שהמטרות שאנשים מציבים לעצמם הן גדולות מידי ולכן הסיכוי להגשמתן הוא קטן (למשל שלום עולמי, סוף לרעב, ניצחון על המחלות או כל מיני מטרות גרנדיוזיות אחרות).
ושוב אני רוצה להגיד שבכל הדברים שכתבתי לא הייתה שום כוונה לפגוע או לתקוף. אני כותב את דעתי האישית ואני תמיד מוכן לשמוע דברים שונים (לא משנה כמה מוזרים / לא הגיוניים / יוצאי דופן הם).
#34
אלמוג חולות
-
- רשומים+
-
- 1091 posts
אלמוג חולות
Posted 03/07/2005 - 13:27
ליאור היקר קודם כל אין צורך להתנצל על שום דבר
דעותיך מעניינות ומקובלות ומותר לך להביע אותן ממש כמו כל אחד אחר, מה גם שאתה מביע את דעתך באופן מאוד נעים.
חוץ מזה אני מסכימה איתך שהתרבות המערבית היא אכן תרבות אינסטנט - זה מדהים אותי לפעמים איך תרבות שלא מאמינה בכלל בקסמים, מנסה למכור לנו קסמים ללא הרף: "בואו אלינו תהייו רזים תוך שבוע/בלונדינים תוך שעה/חכמים בחודש/נשואים בשלושה.... וכו'.
לגבי אושר אישי. כאני חושבת שאנשים רבים חווים סיפוק ממגוון רחב של דברים. השמאניזם לא אומר שכולם צריכים להיות איכרים. ממש לא. להיפך. אתה צריך לעסוק במה שעושה לך טוב - לך באופן אישי. וזה בדיוק מה שכל כך פוצע בתרבות האנושית שאנו חיים בה היום. שלא מכוונים אותנו לפיצוח הכישורים האישיים שלנו ולא מעודדים אותנו לגלות את עצמנו, אלא אומרים לנו באופן גלוי וסמוי שמה שחשוב זה כסף, הצלחה, מקצוע יוקרתי. רוב האנשים שהולכים ללמוד משפטים לא מתעניינים בחוק ובמשפט - הם רוצים מקצוע יוקרתי שמרוויחים בו הרבה כסף. אנשי מחשבים רבים שונאים את מה שהם עושים, סובלים בלימודים וסובלים בעבודה, הם ממשכים בזבר כי זה יוקרתי ולמה שמישהו עם הנתונים שלהם יתעסק בהיסטוריה - הרי אין בזה כסף. רופאים כיום בוחרים במקצוע לא רק ואפילו לא בעיקר בגלל תחושת ייעוד וככה נראים בתי החולים שלנו.... אם תסתכל מסביב אתה תראה הרבה כאב שנגרם מבחירות שהן לא אמיתיות, אלא מושפעות חברתית.
אני לא חושבת שאנחנו צריכים לחיות ביערות ולהתרוצץ ערומים - אני לא חושבת שזה אורח חיים טוב יותר, אבל אני כן חושבת שאם אנשים היו חיים חיים מאושרים ושלמים - היו פחות מחלות, פחות התאבדויות, פחות אלימות, פחות התמכרויות ובאופן כללי החברה המערבית הייתה נראית הרבה יותר טוב.
תסתכל סביב ליאור - המצב לא מזהיר.
אני לא עכבר כפר - אני מאוד חיה את החיים של העיר אבל אני בודקת כל יום אם טוב לי עם מה שאני עושה או שאני קורבן של חינוך, ותרבות - ואם התשובה השנייה עולה - אני משנה את זה באופן מיידי.
לגבי ידע - ידע הוא דבר חשוב וחיוני, אבל הוא לא יכול להחליף חוויות, והוא לא יכול להיות יעד בפני עצמו. הוא כלי, אמצעי, כמו כסף להשיג דברים.
אתה אומר שעו"ד שר בערבים כי בקהילה צריך שיהיו אנשים שימלאו תפקידים לא נעימים.
אני חושבת שמראה התפוסה בפקולטאות למשפטים מעידה שעריכת דין היא מקצוע פופולארי, ואם מישהו לומד משפטים למרות שהוא רוצה להיות זמר, אז יהיו לו חיים עצובים מאוד. לי יש חבר אחד שהוא איש מחשבים, שחולם להיות היסטוריון, וחברה מורה שחולמת להיות מגלת ארצות, וחברה מורה שחלמה להיות זמרת, וחבר עו"ד שחלם להיות כדורגלן, וחבר שלומד כלכלה ורוצה להיות חקלאי, וחבר שלומד מחשבים ורוצה להיות איש סאונד, ו... ו... ו... - תסתכל סביבך ליאור. תסתכל באמת. ותראה הרבה מאוד אנשים שחיים חיים שהם לא רוצים בהם.
ואני אגיד לך דבר נוסף ונורא עצוב. רוב האנשים הללו שחיים חיים מפוספסים - יהיו בסוף אנשים מאוד חולים, או אנשים מאוד אומללים שמאמללים את מי שסביבם, כי החלומות שלהם שהם קברו עמוק - ירעילו אותם בסופו של דבר. וזה ממש עצוב לדעתי.
לגבי הישויות אני מבינה שקשה לך לקבל את הקטע של הישויות. תעזוב את זה בינתיים כשתהיה מוכן וכשתרצה נדבר על זה שוב.
לגבי דתות - אני לא חושבת שיש דרך אחת בלבד שהיא נכונה. אני מצאתי דרך שהיא נכונה עבורי ועבור הסובבים אותי. רוב הדתות לא חושבות ולא סוברות שיש דרך אחת בלבד שהיא נכונה. זה מאפיין דתות מונטאיסטיות, ורק יחד עימן הגיעו המלחמות הגדולות והכאב הגדול שנובעים מדת.
חברים שתומכים אחד בשני הם חברים וזו יופי של קבוצה ועשייה מקסימה. בקהילה בהגדרה שהיא אמיתית ולא מילונאית או אנתרופולוגית, צריך להיות מגוון של גילאים, מגוון של אנשים, הנהגה, הכוונה, ועוד דברים שהם הרבה מעבר לעזרה בלבד.
לגבי אושר אני חושבת שאדם שממוקם נכון זה אדם שחי את המקסימום שלו, שמוקף בסביבה המתאימה שעושה לו טוב, שעובד בעבודה שכיף לו בה ושממלאת אותו בהשראה ושימחה, שיש לו את מערכות היחסים שעושות לו טוב וכו' וכו' וכו'. זה אדם שממוקף נכון. נמר ממוקם נכון מאוד אם הוא בסוואנה או בג'ונגל, אם לעומת זאת אני חוזרת הבייתה ומגלה נמר על הספה בסלון - הוא ממוקם באופן גרוע וזה הולך לכאוב.
אני חושבת שאנשים הם לא מאושרים לא כי המטרות שלהם גדולות מידי (כמה אנשים אתה באמת מכיר שהמטרה שלהם היא להביא לשלום עולמי או לקץ הרעב? אבל באמת?) אנהי חושבת שאנשים כיום הם לא מאושרים - בגלל שהחלומות שלהם קטנים מידי מפוספסים מידי ולא ממומשים מספיק.
ואם תחזור למה שכתבתי כבר תבין בוודאי למה אני אומרת את זה.
ליאור. בני אדם עשויים באופן טבעי מחושך ואור. יש בנו כלב ויש בנו זאב, יש בנו טורף ויש בנו מגן. ככה אנחנו בנויים. אני מאוד שמחה עבורך על כך שהאור אצלך מנצח. אם תקרא כאן קצת הודעות אחרות, במיוחד של אנשים צעירים, אתה תראה שזה לא תמיד ככה. יש הרבה אנשים כואבים בעולם. אני חושבת שלנסות ולעזור להם זו שאיפה מדהימה.
דעותיך מעניינות ומקובלות ומותר לך להביע אותן ממש כמו כל אחד אחר, מה גם שאתה מביע את דעתך באופן מאוד נעים.
חוץ מזה אני מסכימה איתך שהתרבות המערבית היא אכן תרבות אינסטנט - זה מדהים אותי לפעמים איך תרבות שלא מאמינה בכלל בקסמים, מנסה למכור לנו קסמים ללא הרף: "בואו אלינו תהייו רזים תוך שבוע/בלונדינים תוך שעה/חכמים בחודש/נשואים בשלושה.... וכו'.
לגבי אושר אישי. כאני חושבת שאנשים רבים חווים סיפוק ממגוון רחב של דברים. השמאניזם לא אומר שכולם צריכים להיות איכרים. ממש לא. להיפך. אתה צריך לעסוק במה שעושה לך טוב - לך באופן אישי. וזה בדיוק מה שכל כך פוצע בתרבות האנושית שאנו חיים בה היום. שלא מכוונים אותנו לפיצוח הכישורים האישיים שלנו ולא מעודדים אותנו לגלות את עצמנו, אלא אומרים לנו באופן גלוי וסמוי שמה שחשוב זה כסף, הצלחה, מקצוע יוקרתי. רוב האנשים שהולכים ללמוד משפטים לא מתעניינים בחוק ובמשפט - הם רוצים מקצוע יוקרתי שמרוויחים בו הרבה כסף. אנשי מחשבים רבים שונאים את מה שהם עושים, סובלים בלימודים וסובלים בעבודה, הם ממשכים בזבר כי זה יוקרתי ולמה שמישהו עם הנתונים שלהם יתעסק בהיסטוריה - הרי אין בזה כסף. רופאים כיום בוחרים במקצוע לא רק ואפילו לא בעיקר בגלל תחושת ייעוד וככה נראים בתי החולים שלנו.... אם תסתכל מסביב אתה תראה הרבה כאב שנגרם מבחירות שהן לא אמיתיות, אלא מושפעות חברתית.
אני לא חושבת שאנחנו צריכים לחיות ביערות ולהתרוצץ ערומים - אני לא חושבת שזה אורח חיים טוב יותר, אבל אני כן חושבת שאם אנשים היו חיים חיים מאושרים ושלמים - היו פחות מחלות, פחות התאבדויות, פחות אלימות, פחות התמכרויות ובאופן כללי החברה המערבית הייתה נראית הרבה יותר טוב.
תסתכל סביב ליאור - המצב לא מזהיר.
אני לא עכבר כפר - אני מאוד חיה את החיים של העיר אבל אני בודקת כל יום אם טוב לי עם מה שאני עושה או שאני קורבן של חינוך, ותרבות - ואם התשובה השנייה עולה - אני משנה את זה באופן מיידי.
לגבי ידע - ידע הוא דבר חשוב וחיוני, אבל הוא לא יכול להחליף חוויות, והוא לא יכול להיות יעד בפני עצמו. הוא כלי, אמצעי, כמו כסף להשיג דברים.
אתה אומר שעו"ד שר בערבים כי בקהילה צריך שיהיו אנשים שימלאו תפקידים לא נעימים.
אני חושבת שמראה התפוסה בפקולטאות למשפטים מעידה שעריכת דין היא מקצוע פופולארי, ואם מישהו לומד משפטים למרות שהוא רוצה להיות זמר, אז יהיו לו חיים עצובים מאוד. לי יש חבר אחד שהוא איש מחשבים, שחולם להיות היסטוריון, וחברה מורה שחולמת להיות מגלת ארצות, וחברה מורה שחלמה להיות זמרת, וחבר עו"ד שחלם להיות כדורגלן, וחבר שלומד כלכלה ורוצה להיות חקלאי, וחבר שלומד מחשבים ורוצה להיות איש סאונד, ו... ו... ו... - תסתכל סביבך ליאור. תסתכל באמת. ותראה הרבה מאוד אנשים שחיים חיים שהם לא רוצים בהם.
ואני אגיד לך דבר נוסף ונורא עצוב. רוב האנשים הללו שחיים חיים מפוספסים - יהיו בסוף אנשים מאוד חולים, או אנשים מאוד אומללים שמאמללים את מי שסביבם, כי החלומות שלהם שהם קברו עמוק - ירעילו אותם בסופו של דבר. וזה ממש עצוב לדעתי.
לגבי הישויות אני מבינה שקשה לך לקבל את הקטע של הישויות. תעזוב את זה בינתיים כשתהיה מוכן וכשתרצה נדבר על זה שוב.
לגבי דתות - אני לא חושבת שיש דרך אחת בלבד שהיא נכונה. אני מצאתי דרך שהיא נכונה עבורי ועבור הסובבים אותי. רוב הדתות לא חושבות ולא סוברות שיש דרך אחת בלבד שהיא נכונה. זה מאפיין דתות מונטאיסטיות, ורק יחד עימן הגיעו המלחמות הגדולות והכאב הגדול שנובעים מדת.
חברים שתומכים אחד בשני הם חברים וזו יופי של קבוצה ועשייה מקסימה. בקהילה בהגדרה שהיא אמיתית ולא מילונאית או אנתרופולוגית, צריך להיות מגוון של גילאים, מגוון של אנשים, הנהגה, הכוונה, ועוד דברים שהם הרבה מעבר לעזרה בלבד.
לגבי אושר אני חושבת שאדם שממוקם נכון זה אדם שחי את המקסימום שלו, שמוקף בסביבה המתאימה שעושה לו טוב, שעובד בעבודה שכיף לו בה ושממלאת אותו בהשראה ושימחה, שיש לו את מערכות היחסים שעושות לו טוב וכו' וכו' וכו'. זה אדם שממוקף נכון. נמר ממוקם נכון מאוד אם הוא בסוואנה או בג'ונגל, אם לעומת זאת אני חוזרת הבייתה ומגלה נמר על הספה בסלון - הוא ממוקם באופן גרוע וזה הולך לכאוב.
אני חושבת שאנשים הם לא מאושרים לא כי המטרות שלהם גדולות מידי (כמה אנשים אתה באמת מכיר שהמטרה שלהם היא להביא לשלום עולמי או לקץ הרעב? אבל באמת?) אנהי חושבת שאנשים כיום הם לא מאושרים - בגלל שהחלומות שלהם קטנים מידי מפוספסים מידי ולא ממומשים מספיק.
ואם תחזור למה שכתבתי כבר תבין בוודאי למה אני אומרת את זה.
ליאור. בני אדם עשויים באופן טבעי מחושך ואור. יש בנו כלב ויש בנו זאב, יש בנו טורף ויש בנו מגן. ככה אנחנו בנויים. אני מאוד שמחה עבורך על כך שהאור אצלך מנצח. אם תקרא כאן קצת הודעות אחרות, במיוחד של אנשים צעירים, אתה תראה שזה לא תמיד ככה. יש הרבה אנשים כואבים בעולם. אני חושבת שלנסות ולעזור להם זו שאיפה מדהימה.
#35
Nissa
-
- רשומים
-
- 151 posts
מתחיל/ה להבין בדיחות פורום
Posted 03/07/2005 - 14:30
אך.. הילה. כל מילה = פנינה.
"עשייה מובילה להבנה, ופעולה הופכת ידע לחכמה. (אינך יכול לחצות את הים רק על ידי התבוננות במים.)"
"איננו יכולים תמיד לשלוט בנסיבות שלנו, אך אנו יכולים לבחור, ואמנם בוחרים את תגובותינו לכל מה שעולה."
"מושג הזמן הוא מוסכמה של מחשבה ושפה, הסכם חברתי. הנה האמת האמוקה יותר: יש לנו רק הרגע הזה."
"חוקי הרוח"
"איננו יכולים תמיד לשלוט בנסיבות שלנו, אך אנו יכולים לבחור, ואמנם בוחרים את תגובותינו לכל מה שעולה."
"מושג הזמן הוא מוסכמה של מחשבה ושפה, הסכם חברתי. הנה האמת האמוקה יותר: יש לנו רק הרגע הזה."
"חוקי הרוח"
#36
אורח - ליאור
אורח - ליאור
-
- אורחים
Posted 10/07/2005 - 12:28
מצטער על התגובה המאוחרת, פשוט היה לי מבחן קצת חשוב אז הסתפקתי בלקרוא את ההודעות.
אני מתנצל כיוון שאני יודע שהדעות שלי הן יוצאות דופן כן ועלולות לפגוע באנשים מסויימים (אני אומר מתוך ניסיון). אני שמח שאף אחד כאן לא לוקח את זה בצורה אישית.
לפחות על נושא אחד אנחנו מסכימים.
אני לא טענתי בשום שלב של הדיון ששאמניזם טוען שעל כולנו להיות איכרים או להסתובב ביער ערומים. אנחנו אמנם חלק מהטבע אבל אנחנו גם "חורגים" ממנו (לא מצאתי מילה יותר טובה לתאר את התחושה). אנחנו כן צריכים להיות קשובים למה שקורה מסביב אבל לדעת שיש גם דברים מעבר למקומי ולכאן.
אני רק ציינתי שאם כל אחד היה עושה את מה שהוא באמת היה רוצה לעשות, היינו מגיעים למצב שבו היו חסרים לנו הרבה מקצועות "לא נעימים" כמו ניקיון או תחזוקה.
לגבי המניעים של אנשים ללכת למקצוע מסוים, יכול להיות שמבחינתם זה רק עוד צעד בדרך להגשמת חלום. כסף הוא כלי מאוד חזק ושימושי בעולם שלנו. ושוב העובדה שאדם מתעסק במקצוע מסוים לא מונעת ממנו בזמנו הפנוי לעסוק במשהו שונה לחלוטין - למשל רופא שהוא היסטוריון חובב. אני מכיר לא מעט אנשים עם תחביבים שהם מנותקים לגמרי מתחומי הלימוד שלהם והם מצליחים לאזן אותם.
הגישה של לעשות רק את מה שטוב לך קצת סותרת את התכנון לטווח ארוך וסבל בהווה למען מטרה עתידית. לפעמים צריכים ללכת עם התרבות והחינוך שקיבלנו כדי להתקדם למטרה שלנו.
כאן אנחנו לא מסכימים. את טוענת שחוויה היא יעד בפני עצמו. אני טוען שיעד זה כלי משלים לידע כדי לשפר את עצמנו. רק חוויה ללא ידע או רק ידע ללא חוויה הם חלקיים ולא מביאים למימוש היכולת.
אני רציתי להיות מדען. הנה אני עושה את השלבים הראשונים בכיוון - אני לומד וצובר חוויות. אני גם רציתי להיות היסטוריון אז אני בזמני הפנוי לומד על חלקים מההיסטוריה האנושית. רציתי גם ללמוד לעבוד עם עץ אז אני מנסה לפנות זמן גם לזה ואני לומד להכיר את כלי העבודה. המקצוע שבו אנו עוסקים הוא לא תמיד מה שאנחנו רוצים לעסוק בו. לאנשים שונים יש תפיסות שונות לגבי התועלת של מקצוע ולמידת ההתאמה שלהם ולכן יעדיפו להתעסק במקצוע שפחות מדבר אליהם כדי שיוכלו להשיג מספיק כסף ומשאבים עבור תחומי העניין והכישורים האחרים שלהם. אני לא טוען שאין אנשים אומללים כי הם עושים בחירות לא נכונות. יש הרבה, אבל לא באותה כמות שאת חושבת. חוץ מזה אני מאמין שבסופו של דבר כל אדם מתעורר מתישהו ומבין מה הוא באמת רוצה ופועל בכיוון. זה יכול להיות בגיל 4 וזה יכול להיות בגיל 84.
איזו דת לא טוענת שהיא האמת היחידה? אני מדבר על דתות (לא ההגדרה המילונית) ולא על אמונות או דרך חיים.
אז מה ההגדרה שלך לקהילה? קבוצה מעורבת של אנשים עם הנהגה ומטרה?
אז יש הרבה אגודות שקמו בארץ שמתאימות להגדרה שלך של קהילה, כמו האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה, העמותה לקידום משחקי תפקידים, סטארבייס 972 (אלו פשוט הקהילות הראשונות שקפצו לי לראש כי אני שותף בצורה חלקית אליהן).
כדי להיות ממוקם נכון לפי הגדרתך צריך להיות אדם עם כמויות אדירות של מזל והבנה של מה שיש לו.
בעבר אחת המטרות שלי הייתה לתקן את העולם והבנתי שהיא גדולה מדי אז אני אנסה בפינה הקטנה של היקום לנסות ולסדר כמה דברים (למרות שהתוכניות עדיין נמצאות איפשהו). מה זה חלום קטן מדי?
אדם שהחלום שלו זה לכתוב ספר ולא משנה כמה יקראו אותו, אלא רק לכתוב אותו הוא אדם עם חלום קטן?
כל חלום צריך להיות מטרה גדולה? מה לגבי אדם שרוצה להקים משפחה קטנה, לגור בבית פרטי לגדל 2.5 ילדים עם כלב בחצר?
זה תלוי בסוג העזרה. לפעמים עדיף להלחם בזה לבד כי אז מנצחים (או לפחות מכניעים) את "השדים" הפנימיים שלנו ואנחנו יודעים שזה רק בגלל מי שאנחנו. אני שמח שמצאת לעצמך את המטרה שלך.
ליאור היקר קודם כל אין צורך להתנצל על שום דבר
דעותיך מעניינות ומקובלות ומותר לך להביע אותן ממש כמו כל אחד אחר, מה גם שאתה מביע את דעתך באופן מאוד נעים.
אני מתנצל כיוון שאני יודע שהדעות שלי הן יוצאות דופן כן ועלולות לפגוע באנשים מסויימים (אני אומר מתוך ניסיון). אני שמח שאף אחד כאן לא לוקח את זה בצורה אישית.
חוץ מזה אני מסכימה איתך שהתרבות המערבית היא אכן תרבות אינסטנט - זה מדהים אותי לפעמים איך תרבות שלא מאמינה בכלל בקסמים, מנסה למכור לנו קסמים ללא הרף: "בואו אלינו תהייו רזים תוך שבוע/בלונדינים תוך שעה/חכמים בחודש/נשואים בשלושה.... וכו'.
לפחות על נושא אחד אנחנו מסכימים.
לגבי אושר אישי. כאני חושבת שאנשים רבים חווים סיפוק ממגוון רחב של דברים. השמאניזם לא אומר שכולם צריכים להיות איכרים. ממש לא. להיפך. אתה צריך לעסוק במה שעושה לך טוב - לך באופן אישי. וזה בדיוק מה שכל כך פוצע בתרבות האנושית שאנו חיים בה היום. שלא מכוונים אותנו לפיצוח הכישורים האישיים שלנו ולא מעודדים אותנו לגלות את עצמנו, אלא אומרים לנו באופן גלוי וסמוי שמה שחשוב זה כסף, הצלחה, מקצוע יוקרתי. רוב האנשים שהולכים ללמוד משפטים לא מתעניינים בחוק ובמשפט - הם רוצים מקצוע יוקרתי שמרוויחים בו הרבה כסף. אנשי מחשבים רבים שונאים את מה שהם עושים, סובלים בלימודים וסובלים בעבודה, הם ממשכים בזבר כי זה יוקרתי ולמה שמישהו עם הנתונים שלהם יתעסק בהיסטוריה - הרי אין בזה כסף. רופאים כיום בוחרים במקצוע לא רק ואפילו לא בעיקר בגלל תחושת ייעוד וככה נראים בתי החולים שלנו.... אם תסתכל מסביב אתה תראה הרבה כאב שנגרם מבחירות שהן לא אמיתיות, אלא מושפעות חברתית.
אני לא חושבת שאנחנו צריכים לחיות ביערות ולהתרוצץ ערומים - אני לא חושבת שזה אורח חיים טוב יותר, אבל אני כן חושבת שאם אנשים היו חיים חיים מאושרים ושלמים - היו פחות מחלות, פחות התאבדויות, פחות אלימות, פחות התמכרויות ובאופן כללי החברה המערבית הייתה נראית הרבה יותר טוב.
תסתכל סביב ליאור - המצב לא מזהיר.
אני לא עכבר כפר - אני מאוד חיה את החיים של העיר אבל אני בודקת כל יום אם טוב לי עם מה שאני עושה או שאני קורבן של חינוך, ותרבות - ואם התשובה השנייה עולה - אני משנה את זה באופן מיידי.
אני לא טענתי בשום שלב של הדיון ששאמניזם טוען שעל כולנו להיות איכרים או להסתובב ביער ערומים. אנחנו אמנם חלק מהטבע אבל אנחנו גם "חורגים" ממנו (לא מצאתי מילה יותר טובה לתאר את התחושה). אנחנו כן צריכים להיות קשובים למה שקורה מסביב אבל לדעת שיש גם דברים מעבר למקומי ולכאן.
אני רק ציינתי שאם כל אחד היה עושה את מה שהוא באמת היה רוצה לעשות, היינו מגיעים למצב שבו היו חסרים לנו הרבה מקצועות "לא נעימים" כמו ניקיון או תחזוקה.
לגבי המניעים של אנשים ללכת למקצוע מסוים, יכול להיות שמבחינתם זה רק עוד צעד בדרך להגשמת חלום. כסף הוא כלי מאוד חזק ושימושי בעולם שלנו. ושוב העובדה שאדם מתעסק במקצוע מסוים לא מונעת ממנו בזמנו הפנוי לעסוק במשהו שונה לחלוטין - למשל רופא שהוא היסטוריון חובב. אני מכיר לא מעט אנשים עם תחביבים שהם מנותקים לגמרי מתחומי הלימוד שלהם והם מצליחים לאזן אותם.
הגישה של לעשות רק את מה שטוב לך קצת סותרת את התכנון לטווח ארוך וסבל בהווה למען מטרה עתידית. לפעמים צריכים ללכת עם התרבות והחינוך שקיבלנו כדי להתקדם למטרה שלנו.
לגבי ידע - ידע הוא דבר חשוב וחיוני, אבל הוא לא יכול להחליף חוויות, והוא לא יכול להיות יעד בפני עצמו. הוא כלי, אמצעי, כמו כסף להשיג דברים.
כאן אנחנו לא מסכימים. את טוענת שחוויה היא יעד בפני עצמו. אני טוען שיעד זה כלי משלים לידע כדי לשפר את עצמנו. רק חוויה ללא ידע או רק ידע ללא חוויה הם חלקיים ולא מביאים למימוש היכולת.
אתה אומר שעו"ד שר בערבים כי בקהילה צריך שיהיו אנשים שימלאו תפקידים לא נעימים.
אני חושבת שמראה התפוסה בפקולטאות למשפטים מעידה שעריכת דין היא מקצוע פופולארי, ואם מישהו לומד משפטים למרות שהוא רוצה להיות זמר, אז יהיו לו חיים עצובים מאוד. לי יש חבר אחד שהוא איש מחשבים, שחולם להיות היסטוריון, וחברה מורה שחולמת להיות מגלת ארצות, וחברה מורה שחלמה להיות זמרת, וחבר עו"ד שחלם להיות כדורגלן, וחבר שלומד כלכלה ורוצה להיות חקלאי, וחבר שלומד מחשבים ורוצה להיות איש סאונד, ו... ו... ו... - תסתכל סביבך ליאור. תסתכל באמת. ותראה הרבה מאוד אנשים שחיים חיים שהם לא רוצים בהם.
ואני אגיד לך דבר נוסף ונורא עצוב. רוב האנשים הללו שחיים חיים מפוספסים - יהיו בסוף אנשים מאוד חולים, או אנשים מאוד אומללים שמאמללים את מי שסביבם, כי החלומות שלהם שהם קברו עמוק - ירעילו אותם בסופו של דבר. וזה ממש עצוב לדעתי.
אני רציתי להיות מדען. הנה אני עושה את השלבים הראשונים בכיוון - אני לומד וצובר חוויות. אני גם רציתי להיות היסטוריון אז אני בזמני הפנוי לומד על חלקים מההיסטוריה האנושית. רציתי גם ללמוד לעבוד עם עץ אז אני מנסה לפנות זמן גם לזה ואני לומד להכיר את כלי העבודה. המקצוע שבו אנו עוסקים הוא לא תמיד מה שאנחנו רוצים לעסוק בו. לאנשים שונים יש תפיסות שונות לגבי התועלת של מקצוע ולמידת ההתאמה שלהם ולכן יעדיפו להתעסק במקצוע שפחות מדבר אליהם כדי שיוכלו להשיג מספיק כסף ומשאבים עבור תחומי העניין והכישורים האחרים שלהם. אני לא טוען שאין אנשים אומללים כי הם עושים בחירות לא נכונות. יש הרבה, אבל לא באותה כמות שאת חושבת. חוץ מזה אני מאמין שבסופו של דבר כל אדם מתעורר מתישהו ומבין מה הוא באמת רוצה ופועל בכיוון. זה יכול להיות בגיל 4 וזה יכול להיות בגיל 84.
לגבי דתות - אני לא חושבת שיש דרך אחת בלבד שהיא נכונה. אני מצאתי דרך שהיא נכונה עבורי ועבור הסובבים אותי. רוב הדתות לא חושבות ולא סוברות שיש דרך אחת בלבד שהיא נכונה. זה מאפיין דתות מונטאיסטיות, ורק יחד עימן הגיעו המלחמות הגדולות והכאב הגדול שנובעים מדת.
איזו דת לא טוענת שהיא האמת היחידה? אני מדבר על דתות (לא ההגדרה המילונית) ולא על אמונות או דרך חיים.
חברים שתומכים אחד בשני הם חברים וזו יופי של קבוצה ועשייה מקסימה. בקהילה בהגדרה שהיא אמיתית ולא מילונאית או אנתרופולוגית, צריך להיות מגוון של גילאים, מגוון של אנשים, הנהגה, הכוונה, ועוד דברים שהם הרבה מעבר לעזרה בלבד.
אז מה ההגדרה שלך לקהילה? קבוצה מעורבת של אנשים עם הנהגה ומטרה?
אז יש הרבה אגודות שקמו בארץ שמתאימות להגדרה שלך של קהילה, כמו האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה, העמותה לקידום משחקי תפקידים, סטארבייס 972 (אלו פשוט הקהילות הראשונות שקפצו לי לראש כי אני שותף בצורה חלקית אליהן).
לגבי אושר אני חושבת שאדם שממוקם נכון זה אדם שחי את המקסימום שלו, שמוקף בסביבה המתאימה שעושה לו טוב, שעובד בעבודה שכיף לו בה ושממלאת אותו בהשראה ושימחה, שיש לו את מערכות היחסים שעושות לו טוב וכו' וכו' וכו'. זה אדם שממוקף נכון. נמר ממוקם נכון מאוד אם הוא בסוואנה או בג'ונגל, אם לעומת זאת אני חוזרת הבייתה ומגלה נמר על הספה בסלון - הוא ממוקם באופן גרוע וזה הולך לכאוב.
אני חושבת שאנשים הם לא מאושרים לא כי המטרות שלהם גדולות מידי (כמה אנשים אתה באמת מכיר שהמטרה שלהם היא להביא לשלום עולמי או לקץ הרעב? אבל באמת?) אנהי חושבת שאנשים כיום הם לא מאושרים - בגלל שהחלומות שלהם קטנים מידי מפוספסים מידי ולא ממומשים מספיק.
ואם תחזור למה שכתבתי כבר תבין בוודאי למה אני אומרת את זה.
כדי להיות ממוקם נכון לפי הגדרתך צריך להיות אדם עם כמויות אדירות של מזל והבנה של מה שיש לו.
בעבר אחת המטרות שלי הייתה לתקן את העולם והבנתי שהיא גדולה מדי אז אני אנסה בפינה הקטנה של היקום לנסות ולסדר כמה דברים (למרות שהתוכניות עדיין נמצאות איפשהו). מה זה חלום קטן מדי?
אדם שהחלום שלו זה לכתוב ספר ולא משנה כמה יקראו אותו, אלא רק לכתוב אותו הוא אדם עם חלום קטן?
כל חלום צריך להיות מטרה גדולה? מה לגבי אדם שרוצה להקים משפחה קטנה, לגור בבית פרטי לגדל 2.5 ילדים עם כלב בחצר?
ליאור. בני אדם עשויים באופן טבעי מחושך ואור. יש בנו כלב ויש בנו זאב, יש בנו טורף ויש בנו מגן. ככה אנחנו בנויים. אני מאוד שמחה עבורך על כך שהאור אצלך מנצח. אם תקרא כאן קצת הודעות אחרות, במיוחד של אנשים צעירים, אתה תראה שזה לא תמיד ככה. יש הרבה אנשים כואבים בעולם. אני חושבת שלנסות ולעזור להם זו שאיפה מדהימה.
זה תלוי בסוג העזרה. לפעמים עדיף להלחם בזה לבד כי אז מנצחים (או לפחות מכניעים) את "השדים" הפנימיים שלנו ואנחנו יודעים שזה רק בגלל מי שאנחנו. אני שמח שמצאת לעצמך את המטרה שלך.
#37
אלמוג חולות
-
- רשומים+
-
- 1091 posts
אלמוג חולות
Posted 11/07/2005 - 10:35
ההודעה אכן הייתה ארוכה ואני לא אתייחס לכל ההיבטים בה כי ויכוחים אינטלקטואלים הם לא הדבר שבשבילו התכנסנו הערב. אני כן הייתי רוצה להתייחס למשהו אחד שהוא מרכזי מאוד מבחינתי בדרים שאתה אומר ואני אתן לך הכוונות לגבי השאר.
למאבק בין חוויה לידע- אתה מוזמן להיכנס לאתר של הרוח הגדולה ולקרוא את המסר של ראש ולב - מהמסרים של המורה המדהימה שלי - זה יבהיר דברים.
לתחושה של מה זאת קהילה אתה מוזמן להגיע לאחד הטקסים שלנו ולראות.
לגבי חלום, ייעוד ומי אנחנו - אני לא מאמינה בלסבול עכשיו למען העתיד.זה לא עובד - תאמין לי אני עשיתי את זה אני באמת מדברת מניסיון.
אם אתה מתכנן קדימה והדבר שאתה הכי רוצה לעשות זה לבנות טילים. אז הלימודים בדרך יהיו עונג ושימחה. אם הלימודים הם סבל, ואתה לא מצליח לשנות את ההתייחסות אליהם - אז כדאי לך לנסות ולבדוק אם החלום הזה באמת מתאים לך.
הסיבה לכך שאני לא מאמינה ב"בואו נסבול עכשיו למען עתיד טוב יותר" היא פשוטה: לאף אחד מאיתנו אין הבטחה שהיום הוא לא היום האחרון בחיינו. אין אדם בעולם שיוכל לחתום לך שאתה תחייה מחר, או בעוד שעה לצורך העניין. יש לי מכרה, בת 27, שנסעה עם המשפחה לשבע טיול משפחתי לחו"ל, סתם טיול, ולא ליעד מסוכן, משהו באזור, היא נחנקה למוות ממשהו שהיא אכלה. סתם ככה. בלי לתכנן, בלי להגיע לגיל 80,בלי להיות חולה במשהו. פשוט מתה.
זה קרה השבוע.
לסבול בינתיים זה הדבר הכי מטומטם שאתה יכול לעשות.
המורים האינדיאנים היו מתעוררים בבוקר ואומרים : "היום זהו יום טוב למות בו" כי הם חיו חיים כל כך מלאים, כל כך מלאי אהבה וחוויות, כל כך עשירים בהתנסויות, למידה ועשייה שהם באמת חיו כל כיום במלואו.
כמה פעמים אנחנו נמצאים שם?
אם תבוא אליך המוות היום בלילה ותזמין אותך לפסוע עימה הלאה - האם אתה תסכים בשימחה, מתוך ידיעה שחיית חיים מלאים? או שמא תגיד לה רגע מוות, עדיין לא אהבתי/טיילתי/קראתי/נשמתי/ראיתי/התענגתי..... מספיק? המתיני עוד קצת זמן מוות. אני לא באמת חייתי, הייתי עסוק מידי בללמוד, או במטרות עתידיות, סבלתי בינתיים כי חשבתי שיש לי זמן..... עוד לא חייתי....
זו שאלה שאני ממליצה לכל אחד ואחת לשאול את עצמם, ואם התשובה השניה עולה - אז אולי באמת הגיע הזמן לעשות שינוי.
לא כל חלום חייב להיות גדול, ליאור. ממש לא. אבל אם יש לך חלום ואתה חי אותו - אתה הופך לאדם מאושר. ושוב אני מפנה אותך לסיפור שסיפרה המורה שלי ושנקרא תפוחי האדמה, ומצוי באתר שלנו. אני חושבת שאחרי שתקרא אותו אתה תבין הרבה ממה שאני מספרת ומדברת כאן.
ולגבי הטורפים הפנימיים שלנו ואיך מביסים אותם - זו שאלה לפעם אחרת ולנושא אחר.
למאבק בין חוויה לידע- אתה מוזמן להיכנס לאתר של הרוח הגדולה ולקרוא את המסר של ראש ולב - מהמסרים של המורה המדהימה שלי - זה יבהיר דברים.
לתחושה של מה זאת קהילה אתה מוזמן להגיע לאחד הטקסים שלנו ולראות.
לגבי חלום, ייעוד ומי אנחנו - אני לא מאמינה בלסבול עכשיו למען העתיד.זה לא עובד - תאמין לי אני עשיתי את זה אני באמת מדברת מניסיון.
אם אתה מתכנן קדימה והדבר שאתה הכי רוצה לעשות זה לבנות טילים. אז הלימודים בדרך יהיו עונג ושימחה. אם הלימודים הם סבל, ואתה לא מצליח לשנות את ההתייחסות אליהם - אז כדאי לך לנסות ולבדוק אם החלום הזה באמת מתאים לך.
הסיבה לכך שאני לא מאמינה ב"בואו נסבול עכשיו למען עתיד טוב יותר" היא פשוטה: לאף אחד מאיתנו אין הבטחה שהיום הוא לא היום האחרון בחיינו. אין אדם בעולם שיוכל לחתום לך שאתה תחייה מחר, או בעוד שעה לצורך העניין. יש לי מכרה, בת 27, שנסעה עם המשפחה לשבע טיול משפחתי לחו"ל, סתם טיול, ולא ליעד מסוכן, משהו באזור, היא נחנקה למוות ממשהו שהיא אכלה. סתם ככה. בלי לתכנן, בלי להגיע לגיל 80,בלי להיות חולה במשהו. פשוט מתה.
זה קרה השבוע.
לסבול בינתיים זה הדבר הכי מטומטם שאתה יכול לעשות.
המורים האינדיאנים היו מתעוררים בבוקר ואומרים : "היום זהו יום טוב למות בו" כי הם חיו חיים כל כך מלאים, כל כך מלאי אהבה וחוויות, כל כך עשירים בהתנסויות, למידה ועשייה שהם באמת חיו כל כיום במלואו.
כמה פעמים אנחנו נמצאים שם?
אם תבוא אליך המוות היום בלילה ותזמין אותך לפסוע עימה הלאה - האם אתה תסכים בשימחה, מתוך ידיעה שחיית חיים מלאים? או שמא תגיד לה רגע מוות, עדיין לא אהבתי/טיילתי/קראתי/נשמתי/ראיתי/התענגתי..... מספיק? המתיני עוד קצת זמן מוות. אני לא באמת חייתי, הייתי עסוק מידי בללמוד, או במטרות עתידיות, סבלתי בינתיים כי חשבתי שיש לי זמן..... עוד לא חייתי....
זו שאלה שאני ממליצה לכל אחד ואחת לשאול את עצמם, ואם התשובה השניה עולה - אז אולי באמת הגיע הזמן לעשות שינוי.
לא כל חלום חייב להיות גדול, ליאור. ממש לא. אבל אם יש לך חלום ואתה חי אותו - אתה הופך לאדם מאושר. ושוב אני מפנה אותך לסיפור שסיפרה המורה שלי ושנקרא תפוחי האדמה, ומצוי באתר שלנו. אני חושבת שאחרי שתקרא אותו אתה תבין הרבה ממה שאני מספרת ומדברת כאן.
ולגבי הטורפים הפנימיים שלנו ואיך מביסים אותם - זו שאלה לפעם אחרת ולנושא אחר.
0 user(s) are reading this topic
0 members, 0 guests, 0 anonymous users
