מעבר לתוכן


איה

הצטרף: 06/04/2004
לא מחובר נראה לאחרונה: 21/10/2009 - 19:15
****-

שרשורים שפתחתי

כולם רוצים שירים שמחים

05/07/2009 - 01:18

אהלן!

אני רוצה להכין נגן מלא בשירים שמחים ומקפיצים, לאדם הכי אהוב עלי בעולם!

הבעיה היא שאני די גרועה בגיבוש רשימות מוזיקליות, כי אני אף פעם לא יודעת מי מבצע ואיך קוראים לשיר...

בשביל זה אתם כאן! לתת שמות מלאים של שירים ומבצעים, שגורמים לך לרצות לקום מהכורסא ולהתחיל לקפוץ!

דוגמאות לשירים שמחים?
walking on sunshine
כל הילדים קופצים רוקדים

וכו' וכו'


תודה רבה רבה מראש!!!   :לחיים:

והיום איננו כלה/צ'ינגיס אייטמטוב*

28/04/2009 - 19:29

והיום איננו כלה/צ'ינגיס אייטמטוב

יש לי הרגשה שאני אחטוף לא מעט ריקושטים על מה שאכתוב כאן, אבל איך אומרים? על טעם וריח.

לאחרונה הפסקתי לקנות ספרים. זה קשה לי. כחובבת ספרות, אני אוהבת לעלעל מדי פעם בספרים שנהניתי לקרוא. כאיסטניסטית, מגעיל אותי לחשוב שהאדם שלקח את הספר לפני בספריה, קרא אותו בשירותים. כמי ששונאת קניונים, ומרגישה שתרבות הצריכה הקפיטליסטית לא ממש הולמת אותה, אני תמיד מוצאת מחסה בחנויות הספרים, ומרגישה ששם יש איזשהו אי של שפיות (מצד שני, בשנים האחרונות, כל הציניות שבתרבות הצריכה מתרכזת ברשתות הספרים, כך שגם הן כבר הפכו למקומות מאיימים עבורי). כמובן שיש את העניין הכספי – השכר שלי מאפשר לי לקנות לחם אחיד במכולת, אבל לא ממש משהו מעבר לזה... מכל הסיבות האלו, ומכיוון שהקמתי ספריה בעבודה, שיש בה ספרים משובחים, אני כמעט שלא קונה ספרים, ואם כבר יוצא לי לקנות ספר, צריכה להיות לזה הצדקה של ממש. יצא שניצלתי פתק החלפה, וכמעט שלא התלבטתי איזה ספר לקנות – "והיום איננו כלה", הרי שנים כולם מספרים לי שזה פשוט ספר מעולה. כל הפסקה האחרונה נועדה להסביר שהגעתי עם ציפיות גבוהות ביחס לספר הזה.

ההתחלה הייתה מבטיחה – ערבות, גמלים, אנשים צרובי חמה ושדופי קרה, קצת ביקורת סמויה על המשטר הקומוניסטי, אבל ההמשך היה מאכזב למדי. זה קורה לפעמים – מערבבים את כל החומרים של העוגה, מקפידים לפעול על פי המתכון, אבל משום מה זה לא קורה – העוגה יוצאת סתמית, ולא "העוגה המאאאאמממת" שהובטחה במתכון האינטרנטי. משהו בספר הזה היה מאוד פשטני, מעין סיפור אגדה שמספרים לילד בן שש לפני השינה. הדמויות היו שטוחות – הרע הוא מרושע, מכוער, אטום ומפחיד ילדים קטנים בלילה. הטובים הם יפים, חכמים ומחוברים לאדמה. קצת משעמם, לא? גם ילד בן שש מעדיף את המכשפה הרעה כפתיינית מלבבת ברגע אחד, וכמרשעת ברגע אחר.

אולי הוא ניסה ליצור ספר שבו מתוארים משלים על גבי משלים: לספר את סיפורם של אנשי הערבות, כפי שהוא מספר את האגדות על ג'ינגיס חאן, או את עלילות בני האדם במרחבי החלל. אבל משהו בשילוב של המשלים היה מאוס ומלאכותי, והחיבור ביניהם לא היה מספיק מעניין ומלוטש, בכדי שהם יאירו אחד על השני. כל כך קיוויתי שהספר הזה ימשיך כמו שהוא התחיל – מסע מרתק של בני דורות שונים, מסורת מול מודרנה, דת ישנה מול קומוניזם, יחסים בין אישיים בין אנשים ספורים שחולקים ביניהם מרחב ענקי ולוחץ כאחד. כל אלו היו בספר, אבל רק בנגיעות לא מספקות. איך אומרות המורות? היה לו פוטנציאל, אבל הוא לא מימש אותו.

3 זנבות בסולם איה

עוגת גבינה עם דובדבנים יפיפיה

04/04/2009 - 23:40

עוגה מרשימה, לא כבדה, אפשר אפילו לומר שביחס לעוגות, היא ממש דיאטתית. כמובן שאם רוצים, אפשר להמיר את כל הגבינה והשמנת לאחוזים גבוהים יותר...
ההוראות מאוד מפורטות, כדי שיהיה ברור, אבל באמת שקל להכין את העוגה!

החומרים לתחתית:
1 כוס פירורי ביסקוויטים
4 כפות חמאה מומסת

החומרים למלית:
קופסת דובדבנים משומרים ומגולענים
½ ק"ג גבינה לבנה 5%
1 שמנת חמוצה 9%
4 כפות קמח
3 ביצים
כוס סוכר
שקית סוכר וניל
גרד מלימון אחד

החומרים לזיגוג:
המיץ של הדובדבנים
4 כפות סוכר
כף קורונפלור

ההכנה:
1. מערבבים את פירורי הביסקווטים עם החמאה המומסת, כך שכל הפירורים נעשים מבריקים. משטחים את התערובת בתבנית עגולה גדולה ומשומנת.
2. מציבים מסננת מעל קערה, אליה שופכים את הדובדבנים. נשארים עם דובדבנים במסננת, ומיץ בקערה. סוחטים ק-ל-ו-ת את הדובדבנים.
3. מפזרים את הדובדבנים על תערובת הביסקוויטים באופן שווה.
4. מערבבים בסדר הבא: 3 ביצים טרופות עם 4 כפות קמח לבלילה יפה. מוסיפים את כל יתר החומרים של המלית.
5. שמים ב"שליכטות" של כף את המלית על הדובדבנים, כדי שהם לא יזוזו הרבה מהמקום.
6. מכניסים לתנור שחומם ל-180 מעלות, ואופים 3/4 שעה עד שהמלית מתייצבת, ונעשת שחמחמה ויפה בחלק החיצוני. מוציאים ומקררים.
7. בינתיים - שופכים את מיץ הדובדבנים ו-4 כפות הסוכר לסיר קטן ו"מצמצמים" על אש גדולה במשך רבע שעה.
8. מערבבים בקערית כף קורונפלור עם כ-2 כפות מים, לנוזל לבן מרוכז ללא גושים.
9. אחרי רבע שעה שהמיץ רותח ומצטמצם, מוסיפים אליו בזריזות את הקורונפלור המומס, ומערבבים מהר והיטב. בתוך שניות, הנוזל יעשה סמיך. כבו את האש לאחר חצי דקה (אמור להתקבל סירופ עשיר בצבע יין יפיפה!). מקררים.
10. כשגם העוגה וגם הסירופ מקוררים, שופכים את הסירופ על העוגה, ומורחים אותו באופן שווה על כולה. מכניסים למקרר, נותנים לעוגה להתקרר ולהתייצב במשך כמה שעות, וזהו - מוכן!

ספרים אהובים שמקום הימצאם לא נודע

14/03/2009 - 17:26

השרשור של נוקטורל על "כל אתמולינו" גרם לי לחפש את הספר, ולגלות באנחת רווחה שהוא עוד אצלי.
זה לא מובן מאליו! השרשור הזה יוקדש לספרים שנעלמו לכם במהלך השנים. הספרים האהובים, שהייתם רוצים לחזור אליהם, אבל או שאין לכם מושג איפה הם, או שדווקא יש לכם מושג, אבל כבר לא נעים לבקש אותם.

המכשפה מרחוב מלצ'ט 3/גדי טאוב
הכל התחיל בזה שראיתי את אחותי כשהייתה בערך בת 10 קוראת ספר ילדים. זה יכול להישמע הגיוני, אבל בהתחשב בזה שבאותו הזמן היא קראה את הארי פוטר באנגלית (הילדה גאון!), זה היה נראה קצת מוזר ולא מתאים לגילה. שאלתי אותה למה היא קוראת ספר שהייתה יכולה לקרוא גם בגיל 7, והיא אמרה שזה לא סתם ספר ילדים, ושהוא ממש מוצלח. כשהיא סיימה, גם אני התחלתי לגמוע אותו, וגמרתי אותו בלילה עם דמעות בעיניים, וידיעה שזה אחד הספרים היותר טובים שיצא לי לקרוא. לקח הרבה זמן עד שמצאתי עותק שלו, קניתי, והבאתי לשני חברים טובים, כל אחד מהם יותר תולעת ספרים מהשני/ה. שניהם היו חייבים להתקשר אלי ברגע שסיימו את הספר, ואמרו שהוא פשוט מעולה, וגם הם התייפחו בסופו.
באותה שנה הייתה לי שותפה, בחורה מקסימה ומרתקת, שהייתה עולה חדשה מרוסיה, ומכיוון שהיא למדה באוני' ספרות אנגלית, היא לא ממש נזקקה לקרוא בעברית, והיא רצתה לשפר את רמת הקריאה שלה. כמובן שנתתי לה את הספר הזה, שהוא גם ספר ילדים, אבל גם ספר משובח למבוגרים. בסוף השנה היא פשוט נעלמה מהדירה, והספר עמה.


שואה שלנו/אמיר גוטפרוינד
נתתי אותו לידיד, במשך שנה אמרנו שהוא צריך להחזיר לי את הספר, כבר שנתיים שאנחנו ממש לא בקשר, והשלמתי עם העובדה שהספר ישאר אצלו. מאז קניתי עותק אחר - אני דבקה בדעתי שזה ספר חובה שצריך להיות בכל בית ולהילמד בתיכונים.


מוות בונציה/תומס מאן
אוי אשנבאך המסכן... זה היה הספר הראשון, וממש לא האחרון, של תומס מאן שקראתי. אני זוכרת איך התקשרתי לאחד משני תולעי הספרים שהוזכרו קודם וסיפרתי לו בהתרגשות על מוטיבים שזיהיתי בסיפור, איך הרגשתי את הדופק הולם כשטאדג'יו יצא מהמים, איך לבי יצא אל אשנבאך. ועכשיו - אין לי מושג איפה הספר הזה נמצא!


למה מה זה
כמה שהשתמשתי בספר הזה! זה היה ספר עם ציורים הכי פשוטים שיש (ברמה של עיגול וקו), ומתחתם פירושים לציור, שתמיד היו סאטיריים או סתם מצחיקים. הייתי מדריכה בחוגי סיירות, ובכל שבוע הייתי מצלמת איזשהו ציור ומחלקת אותו בסוף ההדרכה לחניכים שלי כצ'ופר קבוע - הם מתו על זה! אח"כ עבדתי עם הש"ש (אנשים שעושים שנת שירות) של החוגים, ונתתי לאחד מהם את הספר בשביל שיכין ממנו צ'ופרים. הוא לא חזר. יש לי הרגשה שהוא חשב שנתתי לו את הספר במתנה...


מחניים/פרנץ מולנר
זה התחיל בחבר שישן אצלי, ולא הצליח להירדם. נתתי לו את מחניים (הנערים מרחוב פאל), עוד ספר ילדים שממש לא נועד רק לילדים, כי זה ספר מעולה שאפשר לגמור בלילה. זה באמת הרדים אותו! ומאז הספר אצלו...



אלו הספרים שנראה לי שכבר לא יחזרו לעולם (יש כמובן את אלו שמושאלים ברגעים אלו, ונקווה שמתישהו יחזרו), אבל אם להיות קצת זן-בודהיזם-ישראלי - יאללה, שילכו, שיחזרו, מה זה משנה, העיקר החוויה שהייתה!

המקויה מגיעים לבאר שבע!

28/02/2009 - 23:49

לא ברור למה, אבל משום מה אני עדיין מקבלת מיילים מהאוני'. רובם מרתקים, כמו מצב הגנרטורים, שעות פתיחת השערים, ברכות לרגל כל מיני דברים.
תמיד נדמה לי שאולי יבוא היום שבו אקבל מייל ממש חשוב, ולכן אני לא מעבירה את הכתובות ישירות לספאם. והנה היום הזה הגיע!

שלחו מייל על זה שהמקויה מגיעים לב"ש! המקויה! בב"ש!

ועכשיו, 60 שניות על מי הם המקויה: האמת חייבת להיאמר והיא שמדובר בכת על פי כל הסממנים שמייחדים כת. המנהיג שלהם חווה התגלות כשטיפס על הר מפורסם ביופיו ביפן, ובעקבות זאת הוא הבין שמדינת ישראל היא המקום הכי מופלא עלי אדמות ושעם ישראל הוא עם קדוש שצריך ללמוד ממנו ולהירתם לטובתו (כן, יש הרבה דברים מאוד ציניים שאפשר לומר ביחס לזה, אבל לשם שינוי...). בקיצור, כבר 60 שנים הם בעדנו. מפגינים לטובתנו ביפן כשיש מלחמות, שולחים משלחת מדי שנה, ומנסים להיות כמה שיותר מיודדים עם העם היהודי היושב בציון. מהסיבה הזו בכל זמן נתון יש כעשרים סטודנטים מאנשי המקויה בארץ, הלומדים בעיקר באוניברסיטה העברית, רובם מקצועות קודש. לכולם יש שמות תנ"כיים (יפנים שקוראים להם ישעיהו, יצחק, גבריאל) ולרוב הבנים יש עברית ברמה גבוהה (הבנות לא לומדות באוניברסיטה, אלא עוסקות במקצועות מסורתיים של נשים. הן קולעות שתי צמות ארוכות וכורכות אותן סביב לראש, כי המנהיג שלהן אמר שככה הן נראות כמו המלאכים).

איך אני מכירה אותם? לפני שנה ארגנתי איזשהו פרויקט שבמסגרתו התקיימו ביקורים בבתים מעניינים. המרכז של המקויה שוכן בשכונה מנומנמת בצפון ירושלים שעם השנים הולכת ומתחרדת. יש להם וילה גדולה שבכניסה אליה ישנו גן יפני קטן ויפיפה, כשנכנסים לבית, אפשר לשכוח שהוא ממוקם בשכונה ירושלמית מתחרדת ולחשוב שבזה הרגע נחתנו ביפן. הקירות, הרצפה, הריהוט, המחצלות, הכל אומר יפן. הוצאתי לשם שני סיורים מלאים, ורשימת ההמתנה הייתה ארוכה ביותר, הם קיבלו אותנו בסבר פנים יפות, הסבירו לנו על התנועה, שיתפו אותנו בטקס תה יפני (בי נשבעתי שיש לתה הירוק הזה מרקם, ריח וטעם של עלי חוביזה מעוכים), אבל העיקר - הם שרו! הם שרים מדהים, אבל פחות מעניין איך הם שרים, ויותר מעניין מה הם שרים! הם שרו לנו את "על הדבש ועל העוקץ" בעברית ויפנית, את "ציון הלא תשאלי" (אחרי שתראו את זה, זה יהפוך לקאלט הבא שלכם), אלו שני השירים העיקריים שאני זוכרת, אבל האווירה הייתה מחשמלת. אפילו יצור ציני שכמוני מחה דמעה של התרגשות. נורא נחמד שמישהו אוהב אותך, על גבול ההערצה, למרות כל החסרונות שלך... התקשרתי אליהם בשבוע שעבר, בשביל לתאם ביקורים גם השנה, ומי שענה לי אמר שהם ישמחו, אבל הם עסוקים עד מעל לראש עם המשלחת שהגיעה לארץ ;)


בקיצור, הם מגיעים עכשיו לב"ש! יום רביעי הזה, ב-12:00, הם יוצאים בצעדה מהתחנה המרכזית לקריית הממשלה, ואז ב-13:00 הם יגיעו לבניין הסנאט.
הימור שלי - הם יבואו עם בגדים מיוחדים שהם לובשים, ישירו ויעשו שמח.
אל תפספסו את זה, ואל תשכחו להביא מצלמות וטישו :)


מי שלא יספיק לראות אותם בב"ש, ורוצה לבקר אותם בבית שלהם בירושלים, יכול ליצור קשר ב-02-5814090
לרוב עונים שם אנשים שמדברים עברית חופשי, ואפשר גם להתגמגם איתם באנגלית