ובכן, רב הכותבים פה בפורום, הם אנשים אינטיליגנטים מאוד, אף אחד לא יכחיש זאת. כמו כן, רב השרשורים בפורום הזה הופכים משלב מסוים לויכוח בין השקפות עולם שונות. בנוסף, לכל אחד מהכותבים פה יש מספר תחומים שהוא מבין בהם קצת יותר מהאחרים, אם זה היסטוריה, פילוסופיה, יהדות, כלכלה או מדע. אלא שמתוך כל תחומי הידע הללו, אני מניח שכולנו נסכים שהמדע נשען על היסודות האיתנים ביותר (האמנם?). כל שאר התחומים אינם מדע מדויק ואינם יכולים לעמוד בכל רגע בפני ניסוי. הם גם יכולים להיות נגועים בכל מיני הנחות יסוד שגויות למינהם. אם זה שכתוב סובייקטיבי של ההיסטוריה, עמדות קולקטיבסטיות בכלכלה, או בכלל "יש אלוהים" של הדת.
לעומת זאת המדע איננו מתעסק בהנחות יסוד כלל אלה פשוט חוקר את ההתנהגות של מה שניתן לחקור. פשוט כך. האם ניתן להסיק משהו מהידע היבש והבלתי תלוי הזה על המציאות? אני חושב שכן, ואני מקווה להראות בשרשור הזה מס' נקודות מעניינות ביותר על המציאות בה אנו חיים. בלי שום קשר אני מקווה שתהנו מהבעיות המעניינות שאני אציג פה, כי סך הכל הפסיקה באמת מעוררת פליאה לפעמים... יהיה קשה, אבל אני אנסה
(ד"א, אם יש לכם רעיונות לבעיות יסודיות מעניינות שלחו לי הודעה בפרטי, אני אצרף אותן בצורה שלא תערבב את כל הדיון)
נתחיל דווקא מדוגמא לבעייתיות "קלאסית" לאו דווקא מודרנית:
ב-1908 הצביע אמיל מאיירסון על מוזרות במדע המסורתי. נניח ששני חלקיקים יסודיים נעים זה אן זה, מתנגשים, ונרתעים זה מזה. ברגע ההתנגשות עצמה שניהם במנוחה, ואח"כ שוב נעים.
מאחר והחלקיקים הם חלקיקים יסודיים, הם קשיחים - כלומר אין להם אנרגיה אלסטית (שמקורה בהתכווצות) כתוצאה מהמפגש. מצד שני גם אין להם אנרגיית תנועה, מכייון ששניהם במנוחה.
אם כך, איפה האנרגיה שלהם אז? היא חייבת להמצא איפשהוא, מכייון שסך כל האנרגיה חייב להשמר. אנחנו גם יודעים שהחלקיקים מתחילים לנוע שוב, אך מתוקף איזו אנרגיה?
מהו הפתרון לדעתכם לשאלה זו?
