מעבר לתוכן


תמונה

יום רבין אלטרנטיבי


  • Please log in to reply
2 replies to this topic

#1 free radical

free radical

    רובין הוד

  • מנהלי קבוצות לימוד
  • 12023 הודעות:

פורסם 08/11/2011 - 15:02

יום השנה ה-16
לרצח ראש הממשלה



אין ולא יכול להיות יום זיכרון ממלכתי אמיתי, כאשר רק מחצית הציבור
מזדהה איתו והמחצית השנייה מזהה בו יום המכוון נגדה. חשיבותו הרבה
של היום מחייבת מאמץ לאומי לשקמו אולם יש לעשות זאת אחרת לגמרי.
לא עוד "יום רבין" אלא "יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין".


מאת אורי הייטנר



16 שנים אחרי רצח רבין ניתן לומר שהניסיון ליצור
ביום השנה להירצחו יום זיכרון ממלכתי משמעותי, נחל
כישלון חרוץ. מעט מאד אנשים משתתפים באירועים, מרבית
האירועים שמתקיימים תפלים וכך גם חלק ניכר מן התכניות
בתקשורת. רק במערכת החינוך יש ביטוי ליום זה, אך ספק
עד כמה הביטוי הוא משמעותי, המטביע חותם של ממש
בתודעת התלמידים. זהו כישלון של החברה הישראלית, שלא
השכילה למנף את השבר הלאומי הזה- רצח פוליטי של ראש
ממשלה, ליום התייחדות אחד בשנה, שהוא חלק משמעותי
ומהותי בלוח השנה העברי.
כישלון זה בולט, דווקא לנוכח העובדה שעם ישראל הוא בעל
מורשת זיכרון וכישרון לזיכרון. הרי עד היום יהודים רבים
בכל העולם צמים בג' בתשרי, לזכרו של גדליהו בן אחיקם,
שנרצח לאחר חורבן הבית הראשון. גדליהו היה מושל על
שארית הפליטה בא"י לאחר גלות בבל, שמונה בידי הצורר
הבבלי שהחריב את בית המקדש והגלה את מרבית היישוב.
ואף על פי כן, העובדה שמנהיג יהודי נרצח בידי יהודי, נראה
לחכמים חמור דיו בכדי לקבוע יום צום לדורות.
יצחק רבין, להבדיל מגדליהו בן אחיקם, הוא מנהיג ישראלי,
ציוני, פטריוט, שנבחר בידי עם ישראל בבחירות דמוקרטיות
לתפקידו. מדובר באדם שהקדיש את כל חייו למדינת ישראל
ולביטחונה, מפקדו העליון של צה"ל בניצחון הגדול של
מלחמת ששת הימים, אדם שהוביל מדיניות שנויה
במחלוקת, אך ללא ספק מתוך אמונה שהוא עושה את הטוב
למדינת ישראל. אם על גדליהו בן אחיקם נקבע צום
לדורות, קל וחומר שראוי היה לקבוע יום תענית ביום השנה
לזכרו של יצחק רבין. והנה, יום הזיכרון הממלכתי נכשל.
למה זה קרה?
רצח רבין הכה את החברה הישראלית מכה קשה ונוראה.
הזעם, הזעזוע והאבל העמוק, היו משותפים לכל עם ישראל,
זולת שולי שוליהם של השוליים המטורפים ביותר של הימין
הקיצוני. גם אנשים שהתנגדו בכל לבם לדרכו של רבין, חשו
שהכדורים שנורו לעבר רבין כוונו גם אליהם, בהיותם אזרחי
הדמוקרטיה הישראלית.
האבל הלאומי האוטנטי הזה, היה על עצם העובדה שראש
הממשלה הנבחר של המדינה נרצח בידי מתנקש יהודי. מן
הראוי היה למנף את האבל הזה לאחדות לאומית סביב
ביעור כל שריד של אלימות פוליטית בישראל, לאחדות
לאומית סביב עקרונות הדמוקרטיה, חינוך לדמוקרטיה
וסובלנות.
במקום לעצב אחדות כזו, מונף האסון לצרכים פוליטיים
צרים והוטל דופי בכל מי שהתנגד לדרכו של רבין ונאבק
באופן דמוקרטי נגדה. המסר לא היה שהשבר הגדול הוא
עצם העובדה שראש ממשלה נרצח, אלא ש"ראש הממשלה
שלנו" נרצח "בידיהם". היה זה מסר הרה אסון, ההפך
הגמור מזה שראוי היה להישמע. המסר הזה אפילו אומץ
בחוק כאשר הוחלט לחנך על "מורשת רבין". יש לציין
שתחת הכותרת הזאת יש המציירים את רבין כאיש שמאל
קיצוני, מה שרבין לא היה מעולם ומנסים לחנך באופן
ממלכתי, בשם "מורשת רבין" לדרך שמעולם לא הייתה
דרכו. מי זוכר למשל שראש הממשלה יצחק רבין שנתיים
לפני הירצחו הודיע שיחרים את טקס הענקת פרס ישראל, כי
הוא מסרב ללחוץ את ידו של ישעיהו לייבוביץ', בשל תמיכתו
המוצהרת בסרבנות? האם זו אינה "מורשת רבין"?
הניסיון לכפות באופן ממלכתי תמיכה במורשת אוסלו
והאופן הבוטה שבו נעשה הניסיון הזה, גרם לניכור בקרב
מחצית העם לפחות, כלפי יום הזיכרון. אין ולו יכול להיות
יום ממלכתי אמיתי, כאשר חצי מהעם חש כי יום זה מכוון
כנגדו. מעבר לכך, הזהות בין יום הזיכרון לרבין להזדהות
עם אוסלו פגעה אנושות ביכולת לקיים את היום הזה.
האם העניין אבוד? האם אין סיכוי לעצב מחדש את
יום הזיכרון הממלכתי?
לדעתי, חשיבותו הרבה של היום הזה מחייבת מאמץ לאומי
לשקם אותו. אולם יש לעשות זאת אחרת לגמרי. לא "יום
רבין" אלא "יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין".
לא יום של פולחן אישיות, אלא יום לזכר הרצח. אין לנו ימי
זיכרון ממלכתיים לבן גוריון, בגין או חיים ויצמן. אילו רבין
היה נפטר באופן טבעי, לא היה יום לזכרו. יום הזיכרון הוא
תוצאה של הרצח הפוליטי, ולכן יש להתמקד באמירה-
לעולם לא עוד! לעולם לא ירים קין יד על אחיו!
יש להפוך את היום הזה ליום של חשבון נפש לאומי, העוסק
בעיצוב הדמוקרטיה והאחדות הלאומית. קשה להתמודד עם
האדישות הכללית מיום השנה לרצח רבין, אך אסור להרים
ידיים. זו חובה לאומית.

קבצים מצורפים

  • קובץ מצורף  16years.pdf   259.54K   197 מספר הורדות

Posted Image
שלטון החוק

Posted Image

BECAUSE IT'S ALWAYS TITS SEASON


[url="http://forum.bgu.co....showforum=346"][size="3"]הפורום הציוני[/size][/url], כי עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ

[size="4"]

ח... חפ... חפר... חפרן מדופלם

[/size]


name='אורח/ת' post='1628988' date='14/12/07 , 12:22']לא. כל עוד אין לך בעיה עם ערבי אקראי, ואתה מוכן לגור בשכנות אליו, לבלות איתו בפאב השכונתי ולקיים איתו כל אינטראקציה רגילה בין בני אדם, ואתה תפסול אותו רק אם תדע שהוא שונא אותך ורוצה בחורבן מדינתך. במקרה כזה - הכל סבבה איתך, אני מעניק לך בזאת את עיטור יפי הנפש.[/quote]

חיילים אלמונים הננו, בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמות.
כולנו גויסנו לכל החיים:
משורה משחרר רק המוות.

בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש,
בערים בכפרים את דגלנו נרים
ועליו: הגנה וכיבוש.




I just want you all to notice me and people to see
that somewhere deep down, there's a decent human being in me
It just can't be found, so the reason you've been seeing this me
is cause this is me now, the recent dude who's being this mean


EMINEM


#2 אורח - אורח

אורח - אורח
  • אורחים

פורסם 08/11/2011 - 16:34


[b]יום הזיכרון הממלכתי?
לדעתי, חשיבותו הרבה של היום הזה מחייבת מאמץ לאומי
לשקם אותו. אולם יש לעשות זאת אחרת לגמרי. לא "יום
רבין" אלא "יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין"
.
לא יום של פולחן אישיות, אלא יום לזכר הרצח. אין לנו ימי
זיכרון ממלכתיים לבן גוריון, בגין או חיים ויצמן. אילו רבין
היה נפטר באופן טבעי, לא היה יום לזכרו. יום הזיכרון הוא
תוצאה של הרצח הפוליטי, ולכן יש להתמקד באמירה-
לעולם לא עוד! לעולם לא ירים קין יד על אחיו!
יש להפוך את היום הזה ליום של חשבון נפש לאומי, העוסק
בעיצוב הדמוקרטיה והאחדות הלאומית. קשה להתמודד עם
האדישות הכללית מיום השנה לרצח רבין, אך אסור להרים
ידיים. זו חובה לאומית.



אולי המאמר הכי גרוע של הייטנר, שחלק מאלה שלו בהחלט אהבתי. וזה מהסיבה הפשוטה שהוא לא מצליח להתנתק מהחשיבה השמאלנית השבטית ממנו הוא מגיע.
כבר היו מאות מאמרים על זה שיום רבין, צריך להפסיק להיות כלי ניגוח של שמאלנים קיצונים ופחות בימין, ומין מהדורת שבט של השמאל ולהפוך ליום ממלכתי, אז בכך הוא לא חידש בכלל.
אז מה הייטנר מציע? יום זכרון לרצח. כלומר אותו דבר בדיוק מה שעושה השמאל.

דווקא לרבין עם כל זה שפירפר ברשת ששמו לו ביילין ופרס כבר בימים שהכריז "אני אנווט, אני אקבע" כשנבחר ב 92' , היה מאוד ברור נגד מדינה פלסטינית, ויצא מתוך חשיבה של מדינה יהודית נטו.

בנוגע לרצח, אפשר לעשות יום זכרון לאומי, להתנקשויות על רקע פוליטי מרוכז, מאלטלנה ועד רבין.
ואפשר להזכיר את המעגל הציוני שמותר בו הכל בתוך ויכוח בין ימין ושמאל אבל בלי אלימות פיסית. המעגל לא כולל בשום פנים את השמאל הקיצוני, חלקו הקיקוני של ממשלות זרות, שחותר תחת ישראל ורוצה לחסלה .

צריך להזכיר שההתנקשות הפוליטית הראשונה היתה בישראל דה-האן שניסה לחתור נגד הציונות ולחתור להסכם של כניעה חרדי ערבי, ע"י שליחי בן גוריון.

#3 free radical

free radical

    רובין הוד

  • מנהלי קבוצות לימוד
  • 12023 הודעות:

פורסם 09/11/2011 - 00:19

לא הטור הטוב ביותר שלו, אבל בהחלט יש הבדל בין יום זכרון לרצח ליום המוקדש להילול שמו ומורשתו (לכאורה) של שמש העמים החדש.

אתה צודק לגבי שאר הרציחות. אם יש דבר שחורה לי זה הבכי סביב הטרגדיה ברציחתו הפוליטית של רבין, שבעצמו היה מעורב (מה זה מעורב, לחץ על הפאקינג הדק...) ברצח פוליטי. אני רואה בדרך בה סיים את חייו סוג של צדק פואטי, גלגל חוזר בחיים, קארמה, או איך שלא תקרא לזה.
ככה זה, כשאתה ממש לא מסכים עם מישהו, כשאתה בטוח ב-100% שהפעולות שלו מסכנות את עצם קיומה של המדינה, ואתה מרשה לעצמך לירות בו, זו שבירה של כללי המשחק. אני נגד שבירה של כללי המשחק, הכללים האלה קדושים וחשובים, אבל מה שאני עוד יותר נגדו היא הבכיינות איך זה שהצד השני מעז לשבור את החוקים, כשמבחינתך החוקים מעולם לא היו תקפים לגבי הצד שלך.
Posted Image
שלטון החוק

Posted Image

BECAUSE IT'S ALWAYS TITS SEASON


[url="http://forum.bgu.co....showforum=346"][size="3"]הפורום הציוני[/size][/url], כי עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ

[size="4"]

ח... חפ... חפר... חפרן מדופלם

[/size]


name='אורח/ת' post='1628988' date='14/12/07 , 12:22']לא. כל עוד אין לך בעיה עם ערבי אקראי, ואתה מוכן לגור בשכנות אליו, לבלות איתו בפאב השכונתי ולקיים איתו כל אינטראקציה רגילה בין בני אדם, ואתה תפסול אותו רק אם תדע שהוא שונא אותך ורוצה בחורבן מדינתך. במקרה כזה - הכל סבבה איתך, אני מעניק לך בזאת את עיטור יפי הנפש.[/quote]

חיילים אלמונים הננו, בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמות.
כולנו גויסנו לכל החיים:
משורה משחרר רק המוות.

בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש,
בערים בכפרים את דגלנו נרים
ועליו: הגנה וכיבוש.




I just want you all to notice me and people to see
that somewhere deep down, there's a decent human being in me
It just can't be found, so the reason you've been seeing this me
is cause this is me now, the recent dude who's being this mean


EMINEM





0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים