70 replies to this topic

[predator]

אני רוצה לומר למי שסולד פה מהתיוג של "נוטל תרופות פסיכיאטריות" שאתם ככל הנראה אנשים צבועים למדי, ואתם יכולים לראות בזה את הפאק האישי שלכם.

למה שזה יהיה פאק אישי שלהם? זו לא בדיוק הגדרה מלבבת לאנשים שאין להם מודעות.

[Aenima]

אמרת. פעמיים.
וזה רק היום!

יש הבדל בין להיות מודע כמו אורורה לבין להשתמש בעבר פסיכיאטרי בתור tear jerkers. אחרי כמה זמן זה סתם נמאס.

כ"כ הרבה דברים עוברים לי עכשיו בראש כתגובה, אבל אני אמתן את עצמי. כי אני יודע מי אני ולא צריך שאיזה "בן-יין" יגיד לי שאני "סוחט דמעות".

[אורח_קבוע]

לוקחת כדורים ולא מסתירה את זה.
אני מעריכה יותר אנשים שמודעים לבעיות שלהם ומטפלים בעצמם מאשר כאלה שמעדיפים להתעלם ולחשוב שהכל טוב.

אני גם חושבת שהדרך שבה מציגים לבן הזוג תשפיע על איך שהוא יקבל את זה.
אני מציגה כחלק מהחיים שלי (בד"כ בתוספת בדיחה על תופעות הלוואי או משהו) ולא מסתירה.
אני מאמינה שאם תסתיר משהו מבן הזוג, הוא יחשוב שזה משהו חריג ובעייתי. אם תתייחס לזה כעוד דבר מחיי היום-יום שלך, כך יבין את זה הצד השני.

וזה נראה אחד הדברים החשובים פה...גם איך מציגים וגם התפיסה של זה בתוך מערכת היחסים.
הרבה דברים אפשר להפוך ל-"בעיה" אם מתייחסים אליהם ככה.
מסכים איתך לגמרי, כמו הרבה פה.

כ"כ הרבה דברים עוברים לי עכשיו בראש כתגובה, אבל אני אמתן את עצמי. כי אני יודע מי אני ולא צריך שאיזה "בן-יין" יגיד לי שאני "סוחט דמעות".

אולי לא סוט דמעות...אבל בתור צופה מהצד שלא באמת איכפת לו לא ממך ולא מבן יין פה אבל עם אוריינטציה פילנטרופיט...אתה באמת מזכיר את זה יותר מידי.
במקומך הייתי מתעלם מהפרזנטציה ורק לוקח בחשבון שזה אכן נראה כך לחלק מהאנשים ואויל כדאי למתן את זה מעט.

וטוב שכך, אחרת היית יוצא אידיוט. לא מכיר אותך ולא מעוניין, למרות שעמוק בליבי אני בטוח שאתה אכן מגניב, מיוסר ומיוחד. אני רק אומר כמו שאלה כבר הזכירה, שהיום האנשים יוצאי הדופן הם אלה שלא משתמשים בתרופות\לא הולכים לפתור תסביכי אבא ב500 שקל לשעה וכו'.

לא כזה מדויק,
אפשר לפתוח דיון שלם בשרשור נפרד על כמה העולם הופך ל-"מורכב" יותר לאנשים רבים, בשל המודעות והחשיפה, האופציות והכלים, כמובן ההתפתחות החברתית.
יש פה מלא סטודנטים לפסיכולוגיה שישמחו (בכל זאת יותר עבודה בעתיד)
אבל בצעד של "לקבל עזרה" זה לא אומר בהכרח לייצר בעיה. יש כאלו שכן צריכים את התרופות, וכאלה שהדאדי אישיוס הפתורים שלהם מסדרים להם את החיים לטובה.
אבל כמו שאמרתי שלא כולם כאלה אני נוטה להסכים עם הקביעה שגם יש הרבה מהסוג שאמרת, שבעיני אין להם בעיה אמיתית...
בכל מקרה לא אני חליט מי הם.


ובנושא: כמו שאמרו רבים אחרים, תלוי בהרבה דברים.

[דרדסבא]

הייתם יוצאים עם מישהו שאתם יודעים שלוקח תרופות פסיכיאטריות (נגד חרדה, דכאון או לא משנה מה)

ובכלל מתי זה זמן הגיוני להעלות נושא כזה בקשר? מין הסתם אני לא אגיד את זה בדייט ראשון, אבל מגיעה נקודה שצריך לחלוק גם את זה עם הבן זוג, אני רק לא בטוח מתי.

יש משהו שלא הזכירו פה, והוא שיש תרופות שלא עושות טוב לליבידו/תפקוד.

בכל אופן- זה תלוי באיזו רמה. תרופות זה מבחינתי נון אישיו, אישפוזים וניסיונות התאבדות- הייתי מתרחק כמאש.

[predator]

יש משהו שלא הזכירו פה, והוא שיש תרופות שלא עושות טוב לליבידו/תפקוד.

בכל אופן- זה תלוי באיזו רמה. תרופות זה מבחינתי נון אישיו, אישפוזים וניסיונות התאבדות- הייתי מתרחק כמאש.

[Aenima]

אולי לא סוט דמעות...אבל בתור צופה מהצד שלא באמת איכפת לו לא ממך ולא מבן יין פה אבל עם אוריינטציה פילנטרופיט...אתה באמת מזכיר את זה יותר מידי.
במקומך הייתי מתעלם מהפרזנטציה ורק לוקח בחשבון שזה אכן נראה כך לחלק מהאנשים ואויל כדאי למתן את זה מעט.

אני מקווה שאתה קולט שזה הנושא של השרשור, כן?

[FULL ON THE HILL]

ד' ? אבל לאשתו של אברם קוראים צופית...

[thats me]

הייתם יוצאים עם מישהו שאתם יודעים שלוקח תרופות פסיכיאטריות (נגד חרדה, דכאון או לא משנה מה)

ובכלל מתי זה זמן הגיוני להעלות נושא כזה בקשר? מין הסתם אני לא אגיד את זה בדייט ראשון, אבל מגיעה נקודה שצריך לחלוק גם את זה עם הבן זוג, אני רק לא בטוח מתי.

לדעתי אחרי הדייט השלישי זה כבר בגדר מאוחר
כי בדייטים הראשונים תמיד משתפים אחד את השני בדברים אינטימים ואישיות
וחוץ מזה למה למשוך את הדברים אתה הרי תספר לה בסופו של דבר
ודייט שלישי זה מספיק זמן בשביל שהיא תכיר את האישיות שלך ותדע אם מתאים לה להמשיך ולבדוק את השטח איתך
ואם הדבר הזה מרתיע אותה אז לפחות אתה לא בזבזת את זמנך

[ארז הרשע]

לא הייתי מספר בכלל

לדעתי זה לא פרט חשוב לדעת במערכת יחסים

לא מסכים בכלל עם זה.
זה כן חלק ממערכת היחסים, ותמיד תהיה לזה השפעה - רמת ההשפעה תלויה בכמה הצד שלוקח תרופות נמצא במצב קשה\קל ועד כמה התרופות עוזרות. אבל תמיד תהיה השפעה כי כמעט תמיד זה יהיה בראש של אותו "חולה"(כן, בכוונה זה בגרשיים) - כמו שאם יש צד שחושב הרבה מאוד על סקס, אז זה גם ישפיע על מערכת היחסים גם אם הוא לא יגיד את זה.

לגבי הנושא בכלל -
תרופות - תלוי מה הבעיה(דכאון זה סביר, דברים אחרים לא. לא רוצה סכיזופרנית לידי במיטה).
אשפוז - אין סיכוי. זה רק מראה שהבחורה לא יודעת לשלוט בעצמה מספיק כדי לדעת מתי התרופות לא עוזרות וללכת לבקש עזרה. אני לא הולך להיות הפסיכיאטר בגרוש של אף אחת.

[tinkerbell]

נכון. הייתי עם תרופות כאלה וזה היה קטסטרופה. זה פשוט הוריד את החשק לגמרי. אם כבר נמצאים בתוך מערכת יחסים עם מישהי שבאמת אכפת לה אז אפשר להסתדר עם זה, אבל אני לא רואה איך אפשר להתחיל עם מישהי חדשה ככה.

ד"א - יש בזה משהו טוב לחלק מהאנשים. לעיתים נותנים תרופות מסויימות שהן אנטי חרדתיות/דיכאוניות למטופלים בעלי שפיכה מהירה, זה פותר להם את הבעיה.

בכל מקרה - גם אם מישהו מתחיל קשר עם מישהי חדשה, לא מומלץ בכלל, וזאת בלשון המעטה, להפסיק לקחת את הכדורים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בתרופות אנטי פסיכוטיות או תרופות שמטפלות במצבים של מאניה-דיפרסיה (תרופות מקבוצת "מצב-רוח"). תופעות הלוואי המתלוות להפסקת נטילת התרופה והחזרה לנטילתה - פשוט לא שוות את זה.
תנסו לדבר עם הרופא לגבי החלפת תרופה, למשהו שפחות פוגע בענייני הליבידו.

לא הייתי מספר בכלל

לדעתי זה לא פרט חשוב לדעת במערכת יחסים

אם התפקוד (יחד עם התרופות) רגיל ואין התקפים או התפרצויות בלתי מוסברות, לא צריך לעדכן (כמו שאתה לא בהכרח מספר על המשחה נגד טחורים שאתה מורח במקלחת או על המשחה נגד פטריות שאת שמה - כלומר דברים אינטימיים)

אם מתישהו זה יעלה אז אך ורק כבדרך אגב ולא בצורת "יש לי משהו שאני צריך לספר לך" דרמטי ומיותר!
ככל שאתה תעשה מזה פחות "סיפור גדול" - ככה אתה מקטין את החשיבות של זה בעיניה
לא צריך לנפח למימדים של מפלצת

זה דבר מאוד מורכב.

אם אני מסתכלת על זה מהצד של ה"מטופל" - יכול להיות שהוא יפחד שזה יהרוס לו, ומבחינתו התרופה מעניקה לו את היכולת להמשיך בשגרת חיים נורמאלית פחות או יותר (תלוי באיזה מצב מדובר). אז נגיד שהוא יחליט לא לספר. הבעיה תתחיל כשהוא יקבל התקף, ואז....

נסתכל על זה מצד בן הזוג - יש כאלו שירגישו שזה לא בשבילם. ומבחינה מסויימת זו זכותם לדעת. יש כאלו שלא מפריע להם - וזה סבבה.

כים הרבה אנשים נוטלים תרופות הרגעה, נגד דיכאן או נוגדות חרדה.
אני הייתי שואלת את עצמי - האם מדובר פה במצב כרוני או אישיותי, או משהו זמני.
גם מאמינה ששיעור האנשים שיקחו את התרופות הללו רק ילך ויגדל, במיוחד בחברה כמו שיש לנו היום, שמקדשת ערכים כמו אינדוודואליות, מודרניזציה ועוד ועוד....

מכירה מקרוב בחורה שלמדה איתי בכיתה, וכבר מגיל 15 היא מוגדרת כחולת נפש. ההתקפים שהיו לה - זה היה דבר נורא. ואני כבר לא מדברת על האשפוזים החוזרים. עד היום, 11 שנים אחרי, היא מטופלת. אמנם המצב שלה התייצב בזכות הרבה עבודה, עד שהגיעה למצב שבו היא ממשיכה בחיים נורמאליים ע"י נטילת תרופה עם תופעות לוואי אפסיות. ברגע שהיא הפסיקה לקחת את התרופות כמו שצריך - זה הרס את העסק.
שוב תופעות לוואי, שוב התקפים דיכאוניים ומאניים שמגיעים עד כדי מצבים פסיכוטיים.... משהו שאני לא מאחלת לאף אחד.
זה דבר שהיא לא תוכל להיפטר ממנו לעולם - כזה דבר חובה לספר לבן הזוג. חובה בכל מצב של מאניה-דיפרסייה, סכיזופרניה (על כל סוגייה) או כל מחלה פסיכוטית אחרת - לא כל אחד יוכל לקבל את זה או לחיות עם זה. גם כדי למנוע את תחושת הרמאות, במידה ויהיה התקף עתידי. ויהיו כאלו שיהיו מוכנים לקבל את זה.