
סמית'י
ישנו הרגע הקטן הזה בו אני מרגישה את חום גופך מתפרץ החוצה, אל תוך המיטה שלנו, ואני צוחקת לעצמי, איזה אבסורד - שלוש שמיכות לא גורמות לגופי להרגיש כל כך עטופה כפי שגופך עושה. כאילו והכל מתהווה לכדי שניה אחת של חיוך, שמבין שאת כאן, מוחשית, ישנה לצידי ולא לצד אחרות. העיניים שלך נחות בעדינות, ראשך מזיז כמוני את הכרית למעלה, והבטן שלך, הנעימה כל כך, סופגת את ריח...
ביום שני אני חוגגת עשרים ואחת. מצחיק, לפני שנה ויום כתבתי פה פוסט על עשרים.אין לי מושג מתי זה הספיק לקרות. כאילו לפני רגע הייתי בכלל בת חמש עשרה. תמיד רציתי להיוולד בכלל בשנות השמונים, זו אפילו הייתה תחושה שתיסכלה אותי. לא הבנתי למה אני אף פעם לא מסוגלת להסתובב עם בני גילי, למה אני תמיד מתעניינת רק במבוגריםות משמעותית ממני, ולאו דווקא בהקשר הרומנטי. לפעמי...
זה היה חמוד, הקטע הזה בו כתבת במשוב על המלצרים כשסיימנו לאכול: "תאריך נישואין: מתישהו בעתיד..." ועוד עם שלוש נקודות אחר כך.-הוקסמתי לראות אותך מצחיקה כל כך את החברים שלי בסוף השבוע אצלי. שהסתדרתם ככה. לאף אחת (אבל באמת, אף אחת) לא נתתי להכיר את החברים המעטים שלי. מהסוג הזה שאני מגדירה כאמיתיים. חשובים לי, או בקיצור, כאלה שמצחיקים אותי.אני אוהבת את...
חודשיים עברו מהשחרור.--חתמתי חוזה על דירה בבאר-שבע אתמול. התחלתי לעבוד. --אין לי מושג מה המטרות שלי. אמא שלי, לעומת זאת, דווקא הייתה שמחה לדעת.איך אפשר לבחור דבר אחד? אני רוצה הכל.--היא טובה לי, העצמאות הזו. עכשיו זה רשמי. --אני אוהבת אותה.--פרק חדש מתחיל.http://www.youtube.com/watch?v=b4zcPVbSWHg
אושר.https://fbcdn-sphotos-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash4/299199_10150326274296847_731381846_8631099_429595142_n.jpg ותודה לך,אישה שלי
מה אני מאחלת לעצמי?להיות אדם טוב יותר למען עצמי. לא אתעצל לעשות דברים, אלחם על מה שחשוב לי. אדע לאהוב לא רק אחרים אלא גם אותי. אהיה פחות כפייתית בנוגע לדברים מסויימים. אגיד לאמא שאני אוהבת אותה. אשמח מהעובדה שאני בת עשרים ולא אתמרמר שאני לא בשלב אחר בחיי. אהנה מהעכשיו, מהרגע הזה - אתעסק בהווה ופחות במה יקרה אחרי שאשתחרר מהצבא, למרות שזה ממש אוטוטו. אזכיר...
היום טחנתי כיתה. מרצון.ועוד באחת כזאת שנמצאת בקצה הכי רחוק מהמשרד שלי.לימדתי המון חומר לא רלוונטי על סוגי זכרונות והארדיסקים במשך שמונה שעות, ואז גם שאלתי אותם איך עבר היום. לא פחות ולא יותר. הם כמובן לא הפסיקו להתלונן על האוכל - אבל מה, השיעורים עם המפקדת - תותים. כן, ברצינות, היה אחד שאמר 'תותים'. חניך אילתי כזה עם זיפים. בכלל לא יודעת מתי הוא צ...
אני יכולה להבטיח לך וגם לעצמי שיום אחד עוד אנשום בחופשיות וזה לא יכאב להיזכר.ואז אזכר איך תמיד אמרת כי הבטחותיי לא שוות דבר.
48 חניכים, ארבעה בנים כשכל השאר בנות. חולות נפש, אם יורשה לי לציין. אבל בסדר, בסה"כ.
אין לי חיים, עקרונית, סופסוף מצאתי זמן לנשום (לרוב מוצאת עצמי נשפכת על המיטה תוך שניה וחצי ושלום על ישראל...).התחלתי ללמד אותן חומרה ונדמה שהן מבינות, גם אין יותר מדי נכשלים כמו שבדר"כ יש בסגלים ראשונים, אז אני מבסוטה. טוב, עלק מבסוטה - מסופקת ממש. יום שבת יש את...

אז את זורקת לי בפנים שעברו כבר שלושים יום ולמה לעזאזל אני מצפה, למרות שמוקדם מדי לברך אותך. זה הרי ברור ומובן שתלכי ותזייני את הידידה הזו שלך יומיים וחצי אחרי שנפרדנו, שהייתה גם הידידה שלך לאורך כל הקשר שלנו. ידידות זה דבר חשוב. את בסדר, את. דואגת לידידות שלך נורא. דואגת להתקשר אליהן פעמיים ביום כדי לוודא שהכל בסדר, דואגת להלוות מהן ספרי שירה של מתי שמואל...
החייל מהחדר הסמוךשר לי רוזה רוזההשותפה מעשנת כל לילהעל המיטה מולירוצה להצטרף אלייולשאוף גם אותיהפסיכולוגית אמרהשאני אדם עם קסםמיוחד כזהכשאבא מביא לי אוכל לשישיאמא עדיין בוכהכשרואה את העיניים האדומות שליבדירה השותף מזיין בקול רםכדי שאשמע וארצהאני מזיינתחזק יותרכדי שיפסיק לנסותמתעקשת לשרת בצבא ההגנה לאידיוטיםורק אחר כך לטוס למקוםבו נישואין הם חוקייםלפריקים...
אין לי זכר ואין לי קיוםואת לא רוצה לראות אותיבוכהאת לא רוצה לראות אותימאמינהזורקת את הטבעתוהחלומות הנאיביים שליאת כבר לא הביתאת כבר לאמורידה את החגורה שלךואומרת דיאני לא רוצה לזכור דבר ממך
לא חשבתי שיגיע הרגע בו אקום מרצון לקראת חצות ואתכנן להישאר ערה עד חמש בבוקר (זו לפחות הכוונה...) כדי ללמוד משהו שאיכשהו קשור בחומרת מחשבים. אשכרה איכפת לי מהמבחן שיש לי ברביעי הקרוב. בין חרישת המונח FSB וחקירת כרטיסי הרחבה, מוצאת לי זמן לנשום... הימים אמנם לא פשוטים (שבע בבוקר - אחת עשרה בלילה), אבל יש מיטה לחזור אלייה שבע דקות מהבסיס ברמת גן, להכין ארוח...
בחיוךעד מתי אישן על קרש מחובקת עם מטר מתכת, אצטט שירים של קווין על עמדות בטון, אסתמס איתך בשלוש בלילה כי רק אז יש לי זמן פנוי, אחשוב עלייך כשמתנגן בחדרי שיר שמח או עצוב. כמה עוד לשיזוף המשולש, איפה כולם כשיש בי געגועים לחזה השופע ולירכיים האלוהיותעד מתי אבכה בטלפון ואתנצל כשתרגיעי ותאמרי שיעבור, פטרולים בשכיבה ופילבוקס בעמידה, אמבולנסים כבר מכירים את החיי...
הקורס הולך מדהים. אז כן, מסגרות עושות לי טוב. התחברתי לכל בנאדם שרציתי שם ואני ממש לא רוצה שייגמר. נותרו חמישה שבועות ואז הדרכה. אני נרגשת. חוץ מבבקרים, כמובן, במהלך השעות הראשונות אני עסוקה בבהייה ממושכת במסך ותפילה קטנה לאלוהים, "שלא ארדם, בבקשה". הציונים יותר מטובים ואני עומדת ביעדים שהצבתי לעצמי. סיפוק. התגעגעתי לזה. הכינוי החדש בחדרי - 'ה...
את שורפת קצת יותר את הפצע שלי בחזה, ואני לא מרגישה דבר כשגופך מנסה לחדור בכח אל תוך הלב והראש וגם קצת בין הרגליים.ואת הרי לא באמת מצליחה אז כדאי שתוותרי ותלכי, רק תלכי. או תרוצי. לפני שתשתגעי ממני.אני חולה ועוד אגרום לך לבכות. זכרי מה שאמרתי, ואל תתחנני לכאב, כי לא אהסס לגרום לך לחוות את מה שחוויתי בעבר.בקרוב אני עוזבת, ובדירה ישאר רק השולחן עם עוד מכתב מ...
עייפות.שוב אאחר למרות שאסור לי לאחר הפעם. גם אם זה שני מטר מהדירה, אני לא יכולה להרשות לעצמי כל פעם לזרוק זין על אנשים ומסגרות.הלכתי לישון בחמש בבוקר (בחוסר אחריות שאפילו לי עולה כבר על העצבים). נתיב ואני חגגנו עד הבוקר ואז ר' באה. זה היה מדהים; לראשונה מאז הרבה זמן אני מקנאה למישהי אחרת. בסוף עוד אתן לה שם חיבה, שומו שמיים...
היום מתחילים את הקו...

תמיד העדפתי לסיים דברים בצורה נורמאלית ושפויה (עם כמה שאפשר לייחס שפיות לגברת סמית'). עם מרבית האנשים זה עבד. עם חלק פחות. אולי זה חלק מעניין החומות, כאלו שעוזרות לצד השני להתמודד בצורה טובה יותר, אבל אני פשוט לא פועלת ככה. מעדיפה להתמודד עם דברים ולאמר את האמת, פשוט להפסיק לזיין את השכל. אבל איכשהו... כל כך הכעיסה אותי. ואז הבנתי שזו אולי, בעצם, דרך...
← דצמבר 2019 →
ר | ש | ש | ר | ח | ש | ש |
---|---|---|---|---|---|---|
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 |
8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 |
15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 |
22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
29 | 30 | 31 |