מעבר לתוכן






- - - - -

שמרית

Posted by Rise Against, 18 May 2012 · 12103 צפיות

שמרית,
לא כל-כך יודע למה החלטתי שבא לי לכתוב לך פה, כנראה בעיקר כי אני יודע שלא תקראי את המכתב הזה בקרוב
ועוצמת הדברים שמסתובבים לי בראש מאתמול בצהריים לקחה אותי לפה.
גם אם פחות מתאים לאופי הבלוג ויותר מזכיר את מה שרציתי שהבלוג הזה לא יהיה.
אחרי שסיימתי להגיד לך את העמדה ההגיונית והרציונאלית שלי כלפיי זה שהחלטות שנוגעות לקשר מחליטים ביחד, ובתוך הקשר.
ואת הסברת לי שאת לא יכולה, שאין בהתלבטות הזו כל כך אנחנו אלא יותר את, אז עם פחד קל מזה שאולי לא תצליחי להתפרע מספיק
עם לחלום ולרצות את מה שאנחנו יכולים להיות הסכמתי איתך והשארתי אותך ואת התלבטויותיך לעצמך ולחברייך.

הכל עדיין מאוד יציב והגיוני לי יצאתי לי לסופ"ש מלא תוכניות וחברים.
אחרי בישול מהיר של התחושות בעצמי התחילה להציף אותי תחושה מוזרת, של עצבות. אבל שונה, מזכיר לי קצת ההבדל בין קור בארץ לקור שהיה בפולין,
במקום קור של סופה ורוח תוקפניות שעומדות יישר מולך, במקום אתה נכנס למאיין שקט ודממה נכרכים סביבך בפסיביות מוחלטת,
אט-אט יונקים ממך את חום גופך אל תוך האפור והשקט העוטפים את הכל. כך פגש אותי אתמול רגש העצבות, פתאום נוכחתי לדעת
שאני לכמעט תמיד מרגיש "מתוך הבנה". והעצבות הזו לא הייתה הגיונית, אני לא מרגיש שאני מכיר אותך באמת, עדיין אין לי ציפיות ממך לשום דבר בערך
{על אף שכבר כן הספקת קצת לאכזב בשתי אמירות טיפשיות שלך}, מי נתן לך לעשות לי את זה? אנשים שאני כל כך יותר קרוב אליהם לא מצליחים לגעת בי ככה.
לא ידעתי איך לאכול את עצמי. רציתי להפסיק להתעסק בך עכשיו, ככה. רציתי להתגונן, להגיד לך "עזבי, באמת לא יילך".
התחושות התקהו עם עופר בים, ומשם לסרט ולענבר.

בבוקר תפסתי את עצמי בדרך לסבתא עם המדים, סל כביסה ביד אחת וזר פרחים לבנים ביד השנייה, נעמד מולי איש מבוגר ומצדיע בחיוך. החזרתי לי חיוך מסמיק
וכלל לא מהסוג המנומס. החזרתי לו "שלום" עם היד וכל הדרך לסבתא, פתאום הרחוב הראשי של הרצליה מתמלא חיוכים מכל כיוון, "אנשים מחפשים עיינים טובות" צצים מכל עבר. חזרתי גם לחיוך של הספרנית אחרי שהשבתי לה שאת ההתכתבות של גורדון ורחל אני רוצה "לכייף" וחשבתי שאני באמת מבסוט עליי. שאני באמת מרגיש חופשי להיות מי שאני וגם אוהב ושלם כמו ששנים לא הייתי.

ומכל הסיפור הזה יוצא שאני באמת לא חושב שאני בא לחפש אצלך או בזוגיות מענה לשום דבר שהוא לא ה"אנחנו יוצרים את אותנו".
זה מרגש גם אותך? יצירה משותפת של שנינו? כמו ציור שמציירים בשניים, או ריקוד בזוג. אם כל אחד יצייר רק את הזרם הפנימי שלו או ירקוד בלי לנסות להרגיש ולחוות את בן/בת הזוג הציור יהיה כאוס שאי אפשר להבין ממנו כלום והריקוד עקום ומנפח כפות רגליים.
אבל עם הרגישות המתאימה, עם רצון להנות לא רק ממה שיוצא אלא גם מפשוט לעשות ביחד אז מקבלים דברים מדהימים, תמונה אחת עם שתי עולמות שלא מסתירים אחד את השני אבל כן נוגעים זה בזה ומוסיפים משהו חדש.
ואצלנו זה כל כך עצום כי מרגיש לי שאני גם פוגש איתך את התחושה הזאת של להיות חלק מתכנון.אצל המוסלמים מכנים את זה "מכתוב" ןמצביעים למעלה,כמו להיות חלק מהתכנון המושלם והגאוני הזה של העולם, כאילו אותה יד שתכננה שבזמן שהדבורה תינק דבש מפרח לפרח
היא גם תעביר את האבקנים מפרח לפרח ותהפוך אותם למרבדים משכרים גם תכננה את החיבור בינינו.

אולי אני קצת ילד, חולם ומפנטז.
אבל מעדיף לגלות שבדיתי משהחמצתי.

"זה הזמן לריקוד הירח
ועינייך מלאות כוכבים
זהו לילה נפלא ששמח
להחביא בכנפיו אוהבים

העלים כבר עפים עם הרוח
ורואה את הכוכב הנוצץ
ואני משתדל לספר לך
מה לוחשת הרוח לעץ

וזה עדיין הקסם
הישן הסוחף
שבא עם אור הירח
לסחרר את הלב

רק עוד ריקוד אחד
אבוד איתך ילדה
עוד אהבה אחת
גנובה איתך ילדה

זה הזמן לריקוד הירח
זה הזמן לעשות אהבה
אני לא מוכן לחכות עד הבוקר
וגם לא עד הנצח הבא

כשתבואי לבי יחכה לך
ויגשים את כל מה שחלמת
כשנרקוד את ריקוד הירח
לא תהי עוד לבד לעולם

וכל אימת שאגע בך
תרעדי מבפנים
וכאבי יירגע בך
יישאר אין אונים

רק עוד ריקוד אחד... "




Was totally stuck until I read this, now back up and ruinnng.

ספטמבר 2018

ר ש ש ר ח ש ש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23 242526272829
30      

הערות אחרונות