Jump to content


Photo
- - - - -

קומוניזם ועבדות


  • Please log in to reply
3 replies to this topic

#1 דרקולאללה

דרקולאללה

    ערפד נחמד

  • גנרלים בדימוס
  • 27271 posts

Posted 05/08/2007 - 15:22

Attached File  קומוניזם.jpg   58.58K   44 downloads

”קומוניזם הוא רעיון יפה אבל הוא לא עובד“. משפטים ברוח זאת ניתן לשמוע מפיהם של אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית כולל גם אנשים המגדירים את עצמם כתומכי השוק החופשי או אנשי מרכז. על פי הגישה הזאת הקומוניזם הוא אידאל שאולי לא יתקיים לעולם במציאות אבל עדיין יכול להיות שימושי כדי להראות לנו את הדרך לעולם טוב יותר.

אין ספק שקומוניזם, בין אם הוא וולנטרי דוגמת הקיבוץ או כפוי כפי שהיה בברה“מ, איננו עובד. חקר היתכנות הקומוניזם הוא עניין עליו נכתבו אין ספור כרכים עבי כרס ומאמרים ונופקו לו שפע של תירוצים מאת אלו שעדיין רוצים להאמין שהוא יכול לעבוד, אם רק יהפוך העקוב למישור, ולכן הייתי רוצה לדלג על השאלה הזאת במאמר זה ולהראות שגם בצורתו האידאלית ועל פי עדותו עצמו קומוניזם משמעותו עבדות.


כדי להראות זאת כל שעלינו לעשות הוא לבחון את המוטו הקומוניסטי הנודע ”לכל אחד לפי צרכיו, מכל אחד על פי יכולתו“. המוטו הקומוניסטי מוצלח גם משום שהוא מתמצת את עיקרון הפעולה וגם משום שעל דרך הניגוד הוא מצייר תמונה של החברה הנוכחית (הקפיטליסטית, כביכול). המוטו ההפוך ”לכל אחד על פי יכולתו ומכל אחד על פי צרכיו“ מציג מציאות בה סיפוק הצרכים שלנו מוגבל על ידי המשאבים העומדים לרשותינו (“לכל אחד על פי יכולתו“) ומצד שני הדרישה מכל אחד מאיתנו - הכורח לעבוד - איננה מבוססת על היכולת לעבוד אלא על הכורח (“מכל אחד על פי צרכיו“). במציאות הזאת ישנם כאלו העובדים קשה ומתפרנסים בקושי בעוד אחרים נהנים ממנעמי החיים בבטלה גמורה.

אם כן, מה רע בעולם בו ”לכל אחד לפי צרכיו, מכל אחד על פי יכולתו“?

נבחן תחילה את החלק הראשון של המוטו ”לכל אחד לפי צרכיו“. כדי שאפשר יהיה לתת לכל אחד לפי צרכיו צריכים להתקיים שני תנאים: ראשית, עלינו לדעת מהם אותם צרכים, שנית, עלינו להיות מצויידים במשאבים מספיקים כדי לספק אותם. כל משטר כלכלי, כולל אותו משטר קומוניסטי הקיים בחלומותיהם הרטובים ביותר של מצביעי רק“ח, חייב להתמודד עם העובדה שכל המשאבים בעולם מוגבלים. אפשר אולי לרצות לתת לכל אחד לפי צרכיו אבל ברור שגם במשטר הצודק והיפה ביותר לא נוכל לעשות כן משום שמשאבינו מוגבלים. כמובן שגם התנאי הראשון סובל מבעייתיות מסויימת כאשר מפגישים אותו עם המציאות הקונקרטית: מהם הצרכים אותם צריכים למלא? האם מספיק למלא את הצריכה הקלורית היומית של אדם כדי לקבוע שצרכיו בתחום התזונה מולאו? ומה עם מחסה, שינה, סקס ובידור? האם ניתן להגדיר באופן אובייקטיבי מהם צרכיו של אדם? כאשר מדברים באופן אבסטרקטי (ובמיוחד אם מדובר ב“עניים“ או ב“סינים“) זה עשוי אולי להראות אפשרי אבל המציאות היא שלכל אדם יש צרכים שונים והללו מוכתבים לא רק על ידי עובדות הקיום האובייקטיביות כמו משקל גופו או מינו אלא גם על ידי סדר העדיפויות שלו. ישנם אנשים האוהבים לקרוא ספרים שבשבילם ספרים הם צורך בדיוק כמו (או אפילו יותר) ממקלחת או מיטה נוחה בעוד שאחרים יהיו מוכנים לחיות בבית נטול ספרים לחלוטין כל עוד הרצפה מצוחצחת ויש פרחים באגרטל.
אין אפשרות לקבוע באופן אובייקטיבי מהם הצרכים של כל אחד ובחברה ולכן התוצאה המתבקשת היא שלמישהו תהיה את הסמכות להחליט באופן שרירותי מהם הצרכים של כל אחד (או ליתר דיוק, מהם הצרכים ה“ראויים“) וכמה מהם אכן יסופקו לאור מגבלות המשאבים.

נעבור עכשיו לבחינת החלק השני של המוטו, ”מכל אחד על פי יכולתו“.
כמו בחלק הראשון גם כאן אנחנו נתקלים שוב בבעיית האובייקטיביות. כאשר אנחנו מדברים באופן אבסטרקטי על ”יכולת“ אנחנו מצויים תחת הרושם שיכולתו של אדם בתחום כזה או אחר היא דבר מדיד אובייקטיבית אבל אם ננסה לפרוט את הרעיון הזה לפרוטות נגלה שאין לו שחר. כל נסיון להגדיר את יכולותו של אדם בתחום מסויים במונחים אוביקטיביים סופה רק להחליף הגדרות מעורפלות וסובייקטיביות בהגדרות סובייקטיביות ומעורפלות אחרות. נסו לחשוב למשל על בוב דילן, האיש מכר מיליוני תקליטים ורבים מחשיבים אותו למוסיקאי מעולה או אפילו גאוני, האם יש מדד אובייקטיבי שיכול להגדיר את יכולתו כמוסיקאי? אפשר כמובן לעשות משהו שהוא ”בערך“, נבדוק אם הוא מזייף או לא או שנראה כמה אקורדים הוא יודע על הגיטרה (אצל דילן אפשר לספור אותם על כף יד אחת, כמובן) סביר להניח שעל פי מדדים מעין אלו היינו פוסלים מראש את הקריירה של דילן ומועידים לו תפקיד אחר (תברואה, ראיית חשבון) שתואם יותר את יכולתו ה“אובייקטיבית“.
פה לא נגמרת הבעיה כמובן משום שגם אם הייתה לנו היכולת לקבוע באופן אובייקטיבי מהן יכולותיו של אדם אין שום הכרח שאלו יתאמו את הצרכים של החברה. כמות האנשים שיכולים להיות מוסיקאים מקצועיים על פי ”יכולתם האובייקטיבית“ גדולה בהרבה מהצורך (הביקוש) לשירותיהם של מוסיקאים מקצועיים ומאחר וכולנו בעלי יכולת לעשות יותר מדבר אחד הרי שבהכרח יהיו חלק מאותם אנשים מוכשרים במוסיקה נאלצים לעסוק במקצוע אחר בו אולי לא יהיה להם עניין דומה. אפשר כמובן לנסות להיות מאוד צודקים בפתרון הבעיה ולתת את העבודה למוכשרים ביותר מבין אלו המוכשרים לעשותה אבל פתרון זה מתעלם מכך שאין הכרח שמידת היכולת שלנו בתחום מסויים (אם ניתן היה למדוד אותה) תהיה תואמת את העדפותינו. אדם יכול להיות מאוד מוכשר בראיית חשבון ומנהל עסקים ועדיין להעדיף לעסוק ברפואה טבעונית או קריאה בקפה. אין פתרון מעשי לכל הבעיות הללו מלבד התעלמות מהן והפקדת הסמכות לקבוע מהי יכולתו של אדם ומה נדרש ממנו בידי שרירות ליבו של אדם אחר הממונה עליו.

המסקנה היא אם כן, שנסיון לישם את המוטו ”לכל אחד לפי צרכיו, מכל אחד על פי יכולתו“ תוליד בהכרח משטר בו יקבעו בעלי הסמכות באופן שרירותי מהם צרכי האחרים ואיזו עבודה נדרשת מהם. תחת משטר כזה לא יוכלו האזרחים לבחור את משלח ידם או לקבוע סדר עדיפויות בין צרכיהם. זהו מצב של עבדות, הלכה למעשה.

הקומוניזם הוא רעיון יפה רק בעיני מי שסבור שסופו להיות בין אלו שיקבעו מהם יכולות וצרכי האחרים ולא אחד ממיליוני הפיונים שיאכלסו את ”הגולג הגדול“.

מקור
זה שיושב על המעקה מרחף באוויר ושותה דם...

"מבעד לאופק יגיחו מלאכי השאול..."

קצת קשה אז דתיים

"אולי כבר תפסיק לטרטר אותי עם הסיפורים שלך על זמן? זה טירוף! יום אחד, זה לא מספיק לך, יום אחד כמו כל הימים הוא נעשה אילם, יום אחד אני נעשיתי עיוור, יום אחד אנחנו ניעשה חירשים, יום אחד אנחנו נולדים, יום אחד אנחנו נמות, אותו יום, אותו רגע, זה לא מספיק לך? הן יולדות בפישוק על קבר, אור היום מהבהב לרגע, ואז שוב לילה."

מקור הניק

"דכאון זה תסכול הנובע מכעס בלתי מתועל..."

#2 Kayben

Kayben

    אינדיאני במדבר

  • רשומים+
  • 5319 posts

Posted 05/08/2007 - 15:52

Attached File  קומוניזם.jpg   58.58K   44 downloads

”קומוניזם הוא רעיון יפה אבל הוא לא עובד“. משפטים ברוח זאת ניתן לשמוע מפיהם של אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית כולל גם אנשים המגדירים את עצמם כתומכי השוק החופשי או אנשי מרכז. על פי הגישה הזאת הקומוניזם הוא אידאל שאולי לא יתקיים לעולם במציאות אבל עדיין יכול להיות שימושי כדי להראות לנו את הדרך לעולם טוב יותר.

אין ספק שקומוניזם, בין אם הוא וולנטרי דוגמת הקיבוץ או כפוי כפי שהיה בברה“מ, איננו עובד. חקר היתכנות הקומוניזם הוא עניין עליו נכתבו אין ספור כרכים עבי כרס ומאמרים ונופקו לו שפע של תירוצים מאת אלו שעדיין רוצים להאמין שהוא יכול לעבוד, אם רק יהפוך העקוב למישור, ולכן הייתי רוצה לדלג על השאלה הזאת במאמר זה ולהראות שגם בצורתו האידאלית ועל פי עדותו עצמו קומוניזם משמעותו עבדות.
כדי להראות זאת כל שעלינו לעשות הוא לבחון את המוטו הקומוניסטי הנודע ”לכל אחד לפי צרכיו, מכל אחד על פי יכולתו“. המוטו הקומוניסטי מוצלח גם משום שהוא מתמצת את עיקרון הפעולה וגם משום שעל דרך הניגוד הוא מצייר תמונה של החברה הנוכחית (הקפיטליסטית, כביכול). המוטו ההפוך ”לכל אחד על פי יכולתו ומכל אחד על פי צרכיו“ מציג מציאות בה סיפוק הצרכים שלנו מוגבל על ידי המשאבים העומדים לרשותינו (“לכל אחד על פי יכולתו“) ומצד שני הדרישה מכל אחד מאיתנו - הכורח לעבוד - איננה מבוססת על היכולת לעבוד אלא על הכורח (“מכל אחד על פי צרכיו“). במציאות הזאת ישנם כאלו העובדים קשה ומתפרנסים בקושי בעוד אחרים נהנים ממנעמי החיים בבטלה גמורה.

אם כן, מה רע בעולם בו ”לכל אחד לפי צרכיו, מכל אחד על פי יכולתו“?

נבחן תחילה את החלק הראשון של המוטו ”לכל אחד לפי צרכיו“. כדי שאפשר יהיה לתת לכל אחד לפי צרכיו צריכים להתקיים שני תנאים: ראשית, עלינו לדעת מהם אותם צרכים, שנית, עלינו להיות מצויידים במשאבים מספיקים כדי לספק אותם. כל משטר כלכלי, כולל אותו משטר קומוניסטי הקיים בחלומותיהם הרטובים ביותר של מצביעי רק“ח, חייב להתמודד עם העובדה שכל המשאבים בעולם מוגבלים. אפשר אולי לרצות לתת לכל אחד לפי צרכיו אבל ברור שגם במשטר הצודק והיפה ביותר לא נוכל לעשות כן משום שמשאבינו מוגבלים. כמובן שגם התנאי הראשון סובל מבעייתיות מסויימת כאשר מפגישים אותו עם המציאות הקונקרטית: מהם הצרכים אותם צריכים למלא? האם מספיק למלא את הצריכה הקלורית היומית של אדם כדי לקבוע שצרכיו בתחום התזונה מולאו? ומה עם מחסה, שינה, סקס ובידור? האם ניתן להגדיר באופן אובייקטיבי מהם צרכיו של אדם? כאשר מדברים באופן אבסטרקטי (ובמיוחד אם מדובר ב“עניים“ או ב“סינים“) זה עשוי אולי להראות אפשרי אבל המציאות היא שלכל אדם יש צרכים שונים והללו מוכתבים לא רק על ידי עובדות הקיום האובייקטיביות כמו משקל גופו או מינו אלא גם על ידי סדר העדיפויות שלו. ישנם אנשים האוהבים לקרוא ספרים שבשבילם ספרים הם צורך בדיוק כמו (או אפילו יותר) ממקלחת או מיטה נוחה בעוד שאחרים יהיו מוכנים לחיות בבית נטול ספרים לחלוטין כל עוד הרצפה מצוחצחת ויש פרחים באגרטל.
אין אפשרות לקבוע באופן אובייקטיבי מהם הצרכים של כל אחד ובחברה ולכן התוצאה המתבקשת היא שלמישהו תהיה את הסמכות להחליט באופן שרירותי מהם הצרכים של כל אחד (או ליתר דיוק, מהם הצרכים ה“ראויים“) וכמה מהם אכן יסופקו לאור מגבלות המשאבים.

נעבור עכשיו לבחינת החלק השני של המוטו, ”מכל אחד על פי יכולתו“.
כמו בחלק הראשון גם כאן אנחנו נתקלים שוב בבעיית האובייקטיביות. כאשר אנחנו מדברים באופן אבסטרקטי על ”יכולת“ אנחנו מצויים תחת הרושם שיכולתו של אדם בתחום כזה או אחר היא דבר מדיד אובייקטיבית אבל אם ננסה לפרוט את הרעיון הזה לפרוטות נגלה שאין לו שחר. כל נסיון להגדיר את יכולותו של אדם בתחום מסויים במונחים אוביקטיביים סופה רק להחליף הגדרות מעורפלות וסובייקטיביות בהגדרות סובייקטיביות ומעורפלות אחרות. נסו לחשוב למשל על בוב דילן, האיש מכר מיליוני תקליטים ורבים מחשיבים אותו למוסיקאי מעולה או אפילו גאוני, האם יש מדד אובייקטיבי שיכול להגדיר את יכולתו כמוסיקאי? אפשר כמובן לעשות משהו שהוא ”בערך“, נבדוק אם הוא מזייף או לא או שנראה כמה אקורדים הוא יודע על הגיטרה (אצל דילן אפשר לספור אותם על כף יד אחת, כמובן) סביר להניח שעל פי מדדים מעין אלו היינו פוסלים מראש את הקריירה של דילן ומועידים לו תפקיד אחר (תברואה, ראיית חשבון) שתואם יותר את יכולתו ה“אובייקטיבית“.
פה לא נגמרת הבעיה כמובן משום שגם אם הייתה לנו היכולת לקבוע באופן אובייקטיבי מהן יכולותיו של אדם אין שום הכרח שאלו יתאמו את הצרכים של החברה. כמות האנשים שיכולים להיות מוסיקאים מקצועיים על פי ”יכולתם האובייקטיבית“ גדולה בהרבה מהצורך (הביקוש) לשירותיהם של מוסיקאים מקצועיים ומאחר וכולנו בעלי יכולת לעשות יותר מדבר אחד הרי שבהכרח יהיו חלק מאותם אנשים מוכשרים במוסיקה נאלצים לעסוק במקצוע אחר בו אולי לא יהיה להם עניין דומה. אפשר כמובן לנסות להיות מאוד צודקים בפתרון הבעיה ולתת את העבודה למוכשרים ביותר מבין אלו המוכשרים לעשותה אבל פתרון זה מתעלם מכך שאין הכרח שמידת היכולת שלנו בתחום מסויים (אם ניתן היה למדוד אותה) תהיה תואמת את העדפותינו. אדם יכול להיות מאוד מוכשר בראיית חשבון ומנהל עסקים ועדיין להעדיף לעסוק ברפואה טבעונית או קריאה בקפה. אין פתרון מעשי לכל הבעיות הללו מלבד התעלמות מהן והפקדת הסמכות לקבוע מהי יכולתו של אדם ומה נדרש ממנו בידי שרירות ליבו של אדם אחר הממונה עליו.

המסקנה היא אם כן, שנסיון לישם את המוטו ”לכל אחד לפי צרכיו, מכל אחד על פי יכולתו“ תוליד בהכרח משטר בו יקבעו בעלי הסמכות באופן שרירותי מהם צרכי האחרים ואיזו עבודה נדרשת מהם. תחת משטר כזה לא יוכלו האזרחים לבחור את משלח ידם או לקבוע סדר עדיפויות בין צרכיהם. זהו מצב של עבדות, הלכה למעשה.

הקומוניזם הוא רעיון יפה רק בעיני מי שסבור שסופו להיות בין אלו שיקבעו מהם יכולות וצרכי האחרים ולא אחד ממיליוני הפיונים שיאכלסו את ”הגולג הגדול“.

מקור


אני מסתכל על זה - שזאת פשוט צורת משטר שנוגדת את הטבע האנושי.
אבל לנמלים ולדבורים, זה עובד דווקא לא רע.

#3 אורח - אורח/ת

אורח - אורח/ת
  • אורחים

Posted 05/08/2007 - 18:00

אני מסתכל על זה - שזאת פשוט צורת משטר שנוגדת את הטבע האנושי.
אבל לנמלים ולדבורים, זה עובד דווקא לא רע.


יש הסבר אבולוציוני די פשוט למה זה עובד אצל דבורים ונמלים אבל לא אצל בני אדם (או כל היונקים האחרים)- נמלים ודבורים מתרבים בצורה פרטנוקרפית (רביית בתולין) כאשר הנקבה יכולה להטיל ביצים לא מופרות אשר יהפכו ל"פועלים" בכוורת- ז"א היחס הגנטי בין כל הפולים הוא מאוד גבוה כי יש רק הורה אחד ולכן "עדיף" להם להשקיע עבודה ולא להעמיד צאצאים משל עצמם בגלל שגם ככה כל הכוורת בעלת דמיון מאוד גדול ויחסי הגנים בניהם קרובים יותר מיחסי הגנים בצאצאים שיוולדו להם!
לעומת זאת ברבייה מינית אפילו בין האחים הדמיון הוא פחות מ-1/4 ולכן אפילו בתוך המשפחה לא "עדיף" להשתעבד ולא להוליד צאצאים משלך!

לכן גם כלכלה ניתן להסביר במושגים אבולוציוניים של כדאיות :)

#4 ברק ג

ברק ג

    כסף

  • רשומים+
  • 5845 posts

Posted 05/08/2007 - 18:14

למעשה זה הפוך. ניתן להסביר את האבולוציה של חברות חרקים בעזרת מודלים כלכליים תוך התחשבות בברירה הטבעית.
מלבד הסיבות שהכותב מציין יש סיבה אחת ועיקרית לכך שקומוניזם נידון לכישלון בטווח הארוך: הנתק בין הייצור לצריכה מעודד פרזיטיות. כל עוד כל השותפים בחברה הקומוניסטית מסכימים עם עקרונות היסוד אז לא תהיה בעיה, אבל ברגע שיהיו מי שינצלו את המערכת בשלב מסויים הפונדקאים כבר לא יצליחו לשאת את הפרזיטים על גבם.
Homer: Are you saying you're never going to eat any animal again? What about bacon?
Lisa: No.
Homer: Ham?
Lisa: No.
Homer: Pork chops?
Lisa: Dad, those all come from the same animal.
Homer: Heh heh heh. Ooh, yeah, right, Lisa. A wonderful, magical animal.

משחק בדילמת האסיר איטרטיבית רבת משתתפים ומוגבלת בזמן




0 user(s) are reading this topic

0 members, 0 guests, 0 anonymous users