מעבר לתוכן


טמבוויל

הצטרף: 10/04/2009
לא מחובר נראה לאחרונה: פרטי
****-

שרשורים שפתחתי

מאה שנים של בדידות

05/09/2011 - 23:46

מוזר שאין לספר הזה שרשור..

הכי בקצרה שיש, 'מאה שנים של בדידות' מספר את קורותיה של משפחה וקורותיו של הישוב אותו הם הקימו, לאורך שבעה דורות.
הספר מתחיל בתיאור חייו של חוסה ארקדיו בואנדיה, אב השושלת ומייסד הכפר 'מקונדו' שגורלו הולך בד בבד עם גורל משפחת בואנדיה. באיטיות רבה, מארקס משרטט את דמותו ואת דמויות אנשי משפחתו, תושבי הכפר ועוברים מזדמנים.
בבסיס הספר עומד רעיון המעגליות המתאר איך טעויות חוזרות על עצמן לאורך דורות מבלי ללמוד מנסיונו של האחר. תוך כדי כך אנו נחשפים לאינספור סיפורים על אהבה, בגידה, מלחמה, קנאה, אורבניזציה כפויה, גאוה, מוזיקה, תשוקה, מזל וגם לא מעט מיסטיקה.
מדהים לקרוא על מספר כה רב של דמויות המשורטטות לעומק ביד כה ריאליסטית על כל יתרונתיהן ומגרעותיהן.
הצלחתי גם למצוא לא מעט קווי דמיון לספרו של מאיר שלו, פונטנלה, שגם שם מסופר על קורותיה של משפחה שראשיתה ביסוד ישוב חדש, רק שמאה שנים של בדידות עולה בכמה מונים על פונטנלה.

לסיכומו של סיכום, מדובר בספר מעולה המומלץ לכל אדם ואדמת.

לארי ניבן

01/09/2011 - 17:38

הרבה לא מכירים את לארי ניבן בארץ. למרות זאת, מדובר באחד מסופרי המד"ב המוערכים והפעילים ביותר שקיימים.

לאחר שבעבר קראתי חלק מספריו, הזדמן לידיי שבוע שעבר ספר של לארי ניבן בשם 'מתנה מכדור הארץ'.
הספר מספר על כוכב מרוחק שחלקו מיושב על-ידי בני אדם שהגיעו לשם במטרה למצוא חלקות אדמה חלופיות לכדור הארץ. ההתיישבות המסודרת והמאוד מפותחת הזו מושתת על עקרון אי-שיוויון מובהק המחלק את תושביה למעמדות. החידוש המאוד מעניין בספר הזה הוא שהמעמד העליון משתמש במעמד התחתון בכדי לספק להם איברים להחלפה. כך, אנשים יכולים להגיע לגילאים מאוד מופלגים, כאשר כל איבר בגופם הוא בר תחליף, מלבד מערכת העצבים המרכזית.
הספר נפתח כאשר התפתחות טכנולוגית רחוקה בכדור הארץ עומדת לשנות את כל התמונה הזו וליצור סדר חדש בפלנטה המרוחקת. מעבר לזה אולי עדיף לא להרחיב מחשש לספיילר.
למרות תואר המד"ב של הספר, הוא לדעתי יכול להיחשב כספר מתח/פעולה לכל דבר בשל האופן בו הוא מתפתח.

אני מאוד ממליץ להכיר את הסופר הזה. לא בהכרח בהקשר של הספר הנ"ל. יש ללארי ניבן רפרטואר ספרותי מאוד מרשים שמאחוריו גם עומדים זכיות בפרסים חשובים רבים.

בית האלוהים/סמיואל שם

09/07/2011 - 18:04

תמיד תהיתי מדוע יש כל כך הרבה סדרות רופאים. מה עם איזו סדרה על מהנדס צעיר היוצא לשוק ההייטק ונתקל בחוויות מסעירות? ביומו הראשון הקוד לא מתקמפל, יש תקלה בקו הייצור, המהנדס שהתחיל שבוע לפניו מנסה לחבל לו בעבודה למען הקידום ויש גם את דברה, המזכירה השווה בקבלה. תמיד למזכירות השוות קוראים דברה.
לא משנה.. אז הגיע לידי הפעם ספר על רופאים, בית האלוהים שמו. אולי זה מהיוצר של הספר ההוא שפעם קראתי, המה-שמו, אה! התנ"ך.
אז קראתי גם אותו.

*מכאן מתחיל החלק הענייני

הספר נכתב על-ידי רופא אמריקאי יהודי ומתבסס על חוויותיו כסטאז'ר בשנות השבעים בארה"ב.
הספר מלווה בגוף ראשון את תקופת הסטאז' של הסופר, מיומה הראשון ועד האחרון, כאשר הסיפור מתחיל מנקודת זמן של פוסט-הסטאז'. נקודה אליה חוזרים בסוף.
בין לבין אנו מתוודעים, בהומור רב, לדמויות רבות ומשונות. הסטאז'ר שמשוגע על המוות ועל נתיחת גופות, המתמחה שחוץ מבית החולים אין לה כלום, העחמ"שים (עופו מחדר המיון שלי) המצחיקים, השמן בעל המראה האנאלית, השוטרים צמאי הידע, המשוגעים השונים והרופא חולה הסקס (והאחיות חולות הסקס (ועובדות הרווחה חולות הסקס (והמנקה חולת הסקס (ועוד כמה כאלו)))). כאשר ברקע יש גם המון אומללות ומוות.

קראתי את הספר ביומיים וקצת, עדות לכמה שהסיפור מרתק וקשה להניח אותו מהידיים.
זהו ספר ממש מצחיק ועצוב ואירוני ונוטף סקס ועצוב ומצחיק.
הרבה פעמים במהלכו יצא לי לצחוק בקול רם בניגוד מוחלט לסביבה המדכאת והאומללה עליה מסופר.

אני מאוד ממליץ.

הבדיחה/מילן קונדרה

02/07/2011 - 22:59

במבט ראשון, שם הסופר לא ממש מוכר, אבל זהו הסופר שכתב את 'ספר הצחוק והחשכה' ו'הקלות הבלתי נסבלת של הקיום' היותר מוכרים.

'הבדיחה' הוא הרומן הראשון שלו.
העלילה מתמקדת בזמן שגשוג הקומוניזם בצכ'וסלובקיה ובחייו של בחור צעיר שבעקבות אי-הבנה נופל בסולם המעמדי-חברתי בכיוון אחד למטה.
שמעו.. איזה ספר טוב!
משעשע, ציני, מעביר ביקורת על החברה ובכלל הוא מרתק. במיוחד השיטה של הסופר לשנות מדי פעם את הדמות שמנקודת מבטה הסיפור מסופר. זה בתחילה מבלבל, אבל כשמבינים את ההקשר בין הדמויות (לאחר 50 עמודים בערך), זה הופך מרתק.

אז אני מרגיש חובה מוסרית להמליץ עליו לכל מי שחפצתי ביקרו ואלו אתם!

"התגנבות יחידים"

22/06/2011 - 19:06

סיימתי לקרוא את ספרו עב הכרס של יהושוע קנז.
הרבה פעמים מזכירים את קנז בתור דוגמא לסופר ישראלי שכותב ספרות ישראלית. בניגוד לסופרים אחרים שעלילת ספריהם יכלה בקלות להיות ממוקמת בנקודות גיאוגרפיות שונות מלבד ישראל. אני דווקא תמיד הייתי נותן את מאיר שלו כדוגמא מייצגת ודי בודדת לספרות ישראלית, אבל אחרי קריאת הספר הזה אני מוסיף את קנז בקלות.
הספר מספר על חבורת טירונים לא קרביים במהלך שנות החמישים בארץ. העלילה עוקבת אחרי קורותיהם בבסיס הטירונות ומחוצה לו.
אי אפשר שלא לחוש כמה הדמויות אותנטיות. בצורה כמעט מושלמת, הספר תיאר דמויות עם עומק רב שהזכירו לי אנשים שהכרתי במהלך חיי. מסיבה זו קל מאוד לחוש רגש אל כל/רוב הדמויות בספר, בין אם מדובר באמפתיה או בסלידה.
רק רציתי להמליץ בחום על הספר למי שלא קרא ואם יש כאן אנשים שקראו ורוצים גם לחלוק ביקורת על הספר/דיון בו, אז יאללה.

אני אחפש לי ספרים נוספים של הסופר, גם בנושא זה אשמח להמלצות אם יש.


אגב, הספר נפתח בציטוט מתוך לב המאפליה (הציטוט המפורסם על - "..We live, as we dream - alone"), שזה הספר שהתחלתי לקרוא כעת. אז אני מוגנב לחלוטין ובתקווה אני לא אתאכזב.