מעבר לתוכן


תמונה

באיזה יום חל ראש השנה?


  • Please log in to reply
1 reply to this topic

#1 razzeev

razzeev
  • רשומים
  • 6 הודעות:

פורסם 16/08/2010 - 20:43

אשמח לתשובה מהירה.
בתודה.

#2 rabbigil

rabbigil

    רב הקמפוס

  • מנהלי פורום
  • 127 הודעות:

פורסם 18/08/2010 - 17:22

ב"ה

לשואל היקר שלום וברכה,

ערב ראש השנה יהיה ביום רביעי כ"ט אלול תש"ע ה8 לספטמבר 2010 (למניינם)
כך שראש השנה יתחיל ביום רביעי בלילה וימשך בימים חמישי ושישי ויתחבר לשבת קודש.

כאשר ראש השנה חל בשבת, המצווה הגדולה והעיקרית של ראש-השנה שהיא מצוות תקיעת שופר - "מצוות היום בשופר" נדחית.

בזמן בית שני באו חכמי-ישראל וקבעו, שכשראש-השנה חל בשבת - אין תוקעים בשופר (חוץ מבבית-המקדש).
הם ביטלו מצוות-עשה מן התורה, ולא סתם מצווה, אלא את המצווה הגדולה והחשובה של תקיעת שופר בראש-השנה (כשהוא חל בשבת).

מהי הסיבה לעקירת המצווה?
מסבירה הגמרא (ראש-השנה כט,ב): "הכול חייבין בתקיעת שופר, ואין הכול בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא ייטלנו בידו ויילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות-הרבים".
כלומר, בשל חשש בלבד, שמא הדיוטות יעבירו את השופר ברשות-הרבים ויעברו על איסור הוצאה בשבת - ביטלו חז"ל את המצווה לכל עם-ישראל!

ביטול מצווה?

מעבר לשאלה למה החליטו חז"ל לעקור מצוות-עשה בשל חשש בלבד, מעניינת אותנו שאלה מהותית יותר: הרי ידוע,
שכל שפע-החיים ששופע לעולמות במשך השנה, בא על-ידי תקיעת השופר.
תורת החסידות מרבה לבאר את מעלתו של השופר, שמעורר חיות חדשה מפנימיותו ועצמותו של הקב"ה.
יוצא אפוא, שביטול המצווה בראש-השנה שחל בשבת, מונע לכאורה מאיתנו את ההשפעות העליונות של השופר!

וההסבר בקצרה, השופר מהווה חלק מרכזי בהכתרת הקב"ה למלך העולם.
בכל שנה צריך לעורר מחדש אצל הקב"ה את רצון המלוכה, וכדי לעורר רצון כזה יש לעורר תחילה נקודה של עונג בקיום העולם. כלומר: צריך שהקב"ה יתענג מקיומו של העולם, וכתוצאה מכך יתעורר בו הרצון למלוך עליו.

כיצד מעוררים את העונג הזה? - על-ידי השופר.
תקיעת השופר מבטאת את הצעקה הפנימית של היהודי אל הקב"ה, צעקה בלי מלים שפורצת מעומק הלב,
והיא מגיעה עד פנימיותו ועצמותו של הקב"ה ומעוררת בו עונג בקיומו של העולם.
על-ידי-זה מתעורר אצל הקב"ה רצון חדש למלוכה, והוא נענה לבקשת עם-ישראל: "מלוך על העולם כולו בכבודך".


אך כאשר ראש-השנה חל בשבת, אין כל-כך צורך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה מהווה התגלות של עונג.
העונג הוא חלק מרכזי ממהותה של השבת, שכן היא באה לאחר סיום המלאכה ("ויכל אלוקים"),
ואז מתעורר עונג רב למראה המלאכה שהושלמה. עונג זה, שהיה בשבת הראשונה של הבריאה, חוזר וניעור מדי שבת,
עד שהדבר משפיע גם עלינו, ולכן אנו מצווים לענג את השבת.

יוצא אפוא, שכאשר ראש-השנה חל בשבת, יורדת ממילא חשיבותו של השופר, שכן השבת עצמה מחוללת את מה שעושה תקיעת השופר. עצם מציאותה של השבת מעוררת את העונג העליון, ועל-כן די בכך שעם-ישראל רק אומר את פסוקי ה'מלכיות', 'זכרונות' ו'שופרות', כדי שהקב"ה יקבל את הבקשה להיות מלך על העולם.

דבר זה מסביר למה דחו חז"ל את מצוות השופר בראש-השנה שחל בשבת. הואיל והפעולות הרוחניות שנוצרות על-ידי השופר,
נעשות ביום זה מעצמן על-ידי השבת, על-כן די היה בחשש שמא מישהו יחלל שבת לצורך השופר,
כדי לבטל את מצוות התקיעה ביום זה.
איננו מאבדים אפוא דבר בכך שאיננו תוקעים בשופר בראש-השנה שחל בשבת; אדרבה, כל הברכות וההשפעות העליונות אינן תלויות כלל בעבודת האדם אלא באות מלמעלה, בזכות השבת, והן באות בשלמות ומתוך שמחה.

בפנימיות אנו כמובן גם מרויחים מכך, בכך שאנו זוכים (ולכן מזדככים) כשאנו מקיימים מצוות "לא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת" וכמובן יש להרחיב...

שבת שלום
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה
גיל הכהן בליזובסקי
רב אוניברסיטת בן גוריון




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים