מעבר לתוכן


כיבוד אב ואם


  • Please log in to reply
2 replies to this topic

#1 אורח - נצר

אורח - נצר
  • אורחים

פורסם 30/04/2006 - 22:53

ברצוני לבדוק מהם תשעת הטעמים לכך שאין מברכים על קיום מצוות אב ואם.

#2 rabbigil

rabbigil

    רב הקמפוס

  • מנהלי פורום
  • 127 הודעות:

פורסם 21/05/2006 - 16:57

ב"ה

לשואל הנכבד!

לשאלתך: מהם תשעת הטעמים לכך שאין מברכים על מצות כיבוד אב ואם?

תשובה: מדבריך נראה כי כבר עסקת בנדון, וידוע לך על "תשעה טעמים", אך רצונך לדעת מהם, הנה מעיון שלי בנושא, מצאתי אף יותר מתשעה טעמים, אני מאוד מקוה שמתוכם תקבל את "תשעת הטעמים", הדרושים לך.

ובכן, נושא זה אכן דורש הבנה, מדוע לא מצאנו ברכה למצות כיבוד אב ואם, כדרך שמצאנו ברכות למצוות שונות, האמת היא ששאלה זו היא הרבה יותר כללית, בתורתנו קיימים תרי"ג מצוות, ורק לחלק מהם תיקנו חכמים ברכות, מה יוצר את ההבדל והשוני שבין מצוה למצוה, או במילים אחרות: מהם הקריטריונים לפיהם נקבע לאיזו מצוה מתקנים ברכה, ולאיזו לא ראו חכמים לתקן ברכה.

א. לשאלה הכללית: מהם ההגדרות שהופכות מצוה ל"ראויה" לברכה, ומהם ההגדרות שבסיבתן לא מברכים על מצוות מסוימות, כדאי לעיין בהגדרות השונות שנקבצו ובאו, ב"אנציקלופדיה תלמודית", כרך ד', ערך "ברכת המצוות".

לכללות הענין, עיון במקורות דלהלן יבהיר פרטים חשובים בנושא, וכדלהלן:

יש מצוות שלא תיקנו להם ברכות

ידועה תשובת הרשב"א ח"א סימן י"ח שכתב, "ואין הענין תלוי בטעם אחד שאתן לך כלל אחד בהם, אלא כל מצוה שאין בה מעשה אין מברכין עליה" וכו’, וכן אין מברכין על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה, מפני שאפשר שלא יתרצה בה חבירו ונמצא המעשה מתבטל, כגון מתנת עניים והלוואת הדלים ונתינת צדקה וכו’. וכבר העירו על דבריו מהא דפסחים דף ז’ שאם אינו יכול לברך לפני המצוה - יברך אח"כ, ופשוט דשאני התם דגברא לא חזי, משא"כ הכא שזה תלוי באחרים.

וב"אבודרהם" סדר תפילות חול שער ג’ כתב, שעל זה שאל הר’ אברהם ב"ר יצחק את הרב יוסף אבן פלאט למסור לו מפתח בהן, וראה בשו"ת "קול אריה" או"ח סימן ה’, כמו"כ כתבו הפוסקים אחד הכללים שאין מברכין על מצוות שכליות, ואיך יאמר "וציוונו", וכן מובא בשם רבינו בחיי פ’ שלח, וראה בשו"ת "פרי השדה" ח"ב סימן ס’, וכ"כ "ערוך השלחן" הלכות כיבוד אב ואם, וראה שו"ת "שם אריה" סי’ א’.

וכתבו האחרונים בדברי הרמב"ם כמו הרשב"א. דפסק הרמב"ם בהלכות ברכות פרק י"א ה"ב, "וכל מצות עשה שבין אדם למקום, בין מצוה שאינה חובה בין מצוה שהיא חובה מברך עליה קודם עשייתה", וכתב הכסף משנה: ודקדק רבינו לכתוב "שבין אדם למקום", לומר דבמצוות שבין אדם לחבירו כגון עשיית צדקה וכדומה אין מברכין עליה.

ובשו"ת "חתם סופר" או"ח סימן נ"ד כתב בכוונת הרשב"א דכל מצוה שהיא לטובת הזולת ובלא זה אין חיוב, לא תקנו ברכה, ואין עליה חיוב רק אם חבירו רוצה, אבל במצות שבין אדם למקום אפילו צריך לזה חבירו אין לומר שאין כאן מצוה, ובצדקה העיקר הוא טובת העני ואם לא ירצה העני לקבל לא מתקיים המצות עשה כלל ממילא לא תיקנו ברכה, משא"כ בחיוב שבין אדם למקום.

ובשו"ת "יד יצחק" סימן קנ"ט (בסוף התשובה) כתב, שאין מברכין על צדקה מפני שאז כל אחד ישתדל ליתן לתוך ידו של חבירו בכדי שיוכל לברך, ומסתעף מזה בושה לעני, ויפסידו מעלת הצדקה - "נותנה ואינו יודע למי נותנה", דאז לא יכול לברך דאולי העני לא ירצה לקבל.

ב. ובאשר למצות "כיבוד אב ואם", אציין בקצרה את הטעמים הידועים לי, ומקורותיהם, להרחבה והסבר של כל טעם רצוי וכדאי לעיין במקורות.
ובכן:

א) הדין הוא ש"האב שמחל על כבודו מחול", ואין מברכים על מצוה שיכולה להתבטל כגון במקרה זה (שו"ת הרשב"א ח"א סי' י"ח, ו"אבודרהם" שער ג').
ב) חיובה של מצות כבוד או"א הוא תדיר, וחייבים בה בכל עת ובכל שעה. (ע"פ אור זרוע ח"א הל' ברכת המוציא סי' ק"מ)
ג) מפני חומרתה של מצוה אין מברכים עליה, ככל שיהדר אדם בקיום מצוה זו, לא הגיע אף לצי שיעור קיומה מן התורה, ואין כל אדם שזוכה לקיום מצוה זו כתיקונה וכתכליתה הראויים. (שדי חמד, מערכת ברכות, אסיפת דינים, אות ט"ו בשם מהר"י אלגאזי בספרו שמע יעקב סי' יד)
ד) אין מברכים על מצוה שלא ניכר בעשייתה שמקיימם לצורך מצוה בלבד, כי חז"ל לא תיקנו ברכה אלא על דבר שניכר מתוך מעשיו שעושה דבר זה מחמת מצוה, ומטעם זה לא מברכים על מצוות שכליות, כגון גמילות חסדים, מפני שיבה תקום וכדו', (שדי חמד, מערכת ברכות ומערכת יום הכיפורים)
ה) אין מברכים אלא על מצוות השייכים רק בישראל, שבהם אנו מקודשים משאר האומות, משא"כ מצות כיבוד אב ואם שגם אומות העולם נזהרים בה. (שו"ת בנימין זאב סי' קסט, ראה לקוטי שיחות מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש, כרך ה' ע' 154, הדן בחיובם של בני נח במצות כיבוד או"א, ועיין ילקוט יוסף, כיבוד אב ואם ח"א ע' קמד שדן בהבנת הטעם)
ו) אין מברכים על מצות שבין אדם לחבירו, ומצוות כיבוד אב ואם היא מצוה משותפת בין אדם לחבירו ובין אדם למקום (פחד יצחק, קידושין כד, ועיין במנחת חינוך, מצוה לג אות ג' שדן אם כיבוד אב ואם נחשב מצוה שבין אדם לחבירו או בין אדם למקום, וראה בלקוטי שיחות מאת כבוד קדושת הרבי מליובאוויטש, כרך ל"ו, ע' 90 שדן בזה ובצדדים נוספים למצות כיבוד אב ואם)
ז) אילו היו קובעים ברכה, היה צורך שגם ממזר יברך על כיבוד הוריו, וזה בלתי אפשרי שיברך על מצוה הבאה בעבירה, ומשום לא פלוג רבנן, לא חילקו בין כשר לממזר, ולא תקנו ברכה כלל. (שדי חמד בשם שו"ת מעשה אברהם)
ח) היות וקיומה של מצוה זו היא גם במחשבה בלבד, (בנוסף לאפשרות לקיימה בדיבור ובמעשה), ואין מברכים על מצוה שהיא במחשבה, ופעמים רבות שמתאפשר קיום מצוה זו רק במחשבה, כגון בן הגר בריחוק מקום רב מהוריו וכדו'. (ע"פ ספר חרדים, פרק ט' אות לה).
ט) לא תיקנו חכמים ברכה על מצות שאין בית דין כופין עליהם לקיימם. (יפה ללב סי' ר"מ סק"ב)
י) מצוה זו אין לה שיעור וגבול, שהרי ככל שיכבד את הוריו עדיין לא הגיע לקצה קצה של כיבוד אב ואם, וכמו שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים, מפני שאין להם שיעור, שהרי כל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח. (ילקוט יוסף שם, ע' קמט)
יא) קיומה אפשרי גם על ידי שליח נכרי, א"א לברך אשר קדשנו במצוותיו, במצוה שאפשר לעשותה ע"י נכרי. (ילקוט יוסף שם)
יב) פעמים שאין חיוב לכבד את אביו ואמו, כגון באב ואם רשעים שאין חיוב לכבדם, ולפיכך לא תקנו ברכה על מצוה זו. (ילקו"י שם)
יג) פעמים רבות שהמצוה מתחילה ב"הכשר" המצוה, דהיינו: אמר לו אביו שחוט לי, בשל לי וכו', הרי ההנאה הישירה של האב היא כאשר המאכל מוכן, ותחילת קיום המצוה היא בהכשרת המאכל לאכילה, ואין מקום לברך על "הכשר" המצווה, ולעומת זאת לאחר ה"הכשר", הרי זה באמצע העשיה. (ילקו"י שם).

ואף שלא קבעו חכמים ברכה על מצות כיבוד אב ואם, הרי האריכו חז"ל במעלת מצוה זו, וגודל ענינה, ומשכרה הרב – "כבד את אביך ואת אמך... למען יאריכון ימיך" - נדע מהותה, וראוי שנהדר בה כהנה וכהנה.

בכבוד ובברכה

הרב משה אריאל הכהן רוט
ראש בית מדרש "בית מנחם", אוניברסיטת בן גוריון בנגב
גיל הכהן בליזובסקי
רב אוניברסיטת בן גוריון

#3 אורח - ישראל

אורח - ישראל
  • אורחים

פורסם 09/12/2012 - 20:19

שכוייח!




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים