מעבר לתוכן


תמונה

תולדות האהבה/ניקול קראוס*


  • Please log in to reply
9 replies to this topic

#1 איה

איה

    המניבה

  • רשומים+
  • 2710 הודעות:

פורסם 19/02/2007 - 19:41

תולדות האהבה/ניקול קראוס


חלק מהוצאות הספרים משלמות לאנשים מסוימים (שכמובן ששכחתי שם התפקיד שלהם) בשביל שייקראו את הספר לפני שהוא יוצא לאור, ויגידו מה הם חושבים עליו. אלו לא מבקרי ספרות מקצועיים, אלא חובבי ספרות, שהם מעין מדגם מייצג של האוכלוסיה. אין לי מושג איך מגיעים לעבודה הזו, אבל הייתי שמחה אם מישהו היה מציע לי לעסוק בה, ככה, מהצד. כי אם היה מגיע לידיי הספר "תולדות האהבה", הייתי מוכנה לחתום על שני דברים: א'. מי שכתב את הספר הוא יהודי, ב'. זה הספר הראשון של הסופר (דווקא על המגדר לא הייתי עולה...).

שני הגורמים הללו - היהדות והירקרקות, מאוד בולטים לאורך הקריאה. היהדות לא צריכה להפריע לאף אחד שהוא לא אנטישמי, היא מופיעה שם באופן מאוד משעשע ומלא כנות, וקל מאוד לדמיין שם שתי דמויות בתור שני הזקנים מהחבובות, שגם להם, מאוד מתאים להיות יהודים.
הירקרקות, זה כבר עניין של טעם. מאוד נוח לנו לדמיין את עולם הספרות, כעולם נטול פוליטיקות ואינטרסים, כי הרי מה יכול להיות נעלה יותר מספרות? אבל מי שמכיר את עולם המו"לים, יודע שזה עולם מלא אינטריגות, שנוהג לא פעם כמו שופטי ה"טופ-מודל" - הם מחפשים דם חדש שימריץ את המערכת, וטריקים שיגרמו לנו לדבר על הספר, ובכך יגרמו לאנשים אחרים לקנות אותו. ואיך זה נוגע ל"תולדות האהבה"? התחושה שלי בעת קריאת הספר הייתה שנורא מנסים לגרום לי לאהוב אותו ולדבר עליו, באמצעות כל מיני טריקים ספרותיים, שלא כולם היו נחוצים, אולי אפשר היה לפזר כמה מהם בספרים אחרים, ולא לדחוס את כולם לספר אחד. וכאן בעצם מתבטאת הירקרקות של הסופרת. אדם שמתבשל עם רעיון לספר ראשון, חושב עליו עוד ועוד, ומכניס לתוך הקדירה את כל התבלינים שהוא מכיר, בין אם הם מוסיפים לתבשיל, ובין אם הם מקדיחים את הקדירה. ושלא תבינו לא נכון - הספר הוא ספר טוב, אבל משהו בו מתאמץ מדי, שלא לצורך.

מבלי להרחיב יותר מדי על העלילה, אפשר לומר שהספר מתאר אנשים שונים, שחייהם משתלבים אלו באלו, בעקבות ספר אחר. זה סיפור על אנשים שמנסים להיעלם, אבל המציאות טופחת על פניהם וחושפת אותם, ומנגד, על אנשים שכל חייהם עשו כל שביכולתם בשביל שמישהו יבחין בהם, אבל אף אחד לא רואה אותם. קראוס הצליחה לחדור לתוך עולמן של הדמויות שלה, ולתאר אותן באופן שמאפשר היכרות עם נבכי הנפש שלהן. היא מקפידה לתת לדמויות המרכזיות להשמיע את קולן, ונדמה שהיא מחלצת את הסיפור שלהן, ואת הייחודיות והשונות שלהן, במקום שבו אף אחד לא מסוגל להעריך את התכונות הללו. במובן מסוים, הספר מזכיר את "שום גמדים לא יבואו", אבל אפשר לומר במידה רבה של גאווה, ששרה שילה עקפה את קראוס בסיבוב, והצליחה להוציא ספר ראשון באותו סגנון, שיש בו הרבה יותר אמינות.

בסה"כ זה ספר טוב מאוד, שנותן כבוד לאינטיליגנציה של הקורא, אבל עם קצת פחות טריקים, וקצת יותר מקום לדמויות, הספר היה הופך למעולה.

סיכומיישן: 4 זנבות בסולם איה.
"אל תשכח שזנב הוא לא רק זנב, ויותר משהזנב קשור לבעליו, בעליו קשור אליו!"

#2 דוס

דוס

    חייבת לעבור לגור באזור גשום...

  • רשומים+
  • 8441 הודעות:

פורסם 19/02/2007 - 21:25

ספר נחמד, לא נפלתי... וחוץ מזה הסוף מבאס רצח ואני שונאת סופים כאלה. בכל מקרה, ספר מאוד קליל, נוח להעביר איתו את הזמן. 3 כוכבים בסולם דוס
השם הוא דוּס, לא דוֹס!

#3 איה

איה

    המניבה

  • רשומים+
  • 2710 הודעות:

פורסם 19/02/2007 - 21:43

ספר נחמד, לא נפלתי... וחוץ מזה הסוף מבאס רצח ואני שונאת סופים כאלה. בכל מקרה, ספר מאוד קליל, נוח להעביר איתו את הזמן. 3 כוכבים בסולם דוס

קליל? :blink:

בטוח שאנחנו כותבות על אותו הספר? :unsure:
"אל תשכח שזנב הוא לא רק זנב, ויותר משהזנב קשור לבעליו, בעליו קשור אליו!"

#4 דוס

דוס

    חייבת לעבור לגור באזור גשום...

  • רשומים+
  • 8441 הודעות:

פורסם 19/02/2007 - 21:49

קליל? :blink:

בטוח שאנחנו כותבות על אותו הספר? :unsure:

אנחנו כותבות על אותו ספר. נכון שהרקע הוא רקע כבד (מלחמת העולם השנייה) אבל לדעתי התוכן עצמו קליל , חלק גדול מהספר מסופר מזווית ראייתה של הילדה . החלק מהזווית של הזקן (אני כבר לא זוכרת את השמות, התנצלותי הכנה) קצת כבד והסוף במיוחד כבד, אבל סה"כ ספר קל לקריאה ולעיכול.

אני משנה: ספר יחסית קל. הניסוח הזה באמת יותר מתאים לו.
השם הוא דוּס, לא דוֹס!

#5 איה

איה

    המניבה

  • רשומים+
  • 2710 הודעות:

פורסם 19/02/2007 - 21:57

אנחנו כותבות על אותו ספר. נכון שהרקע הוא רקע כבד (מלחמת העולם השנייה) אבל לדעתי התוכן עצמו קליל , חלק גדול מהספר מסופר מזווית ראייתה של הילדה . החלק מהזווית של הזקן (אני כבר לא זוכרת את השמות, התנצלותי הכנה) קצת כבד והסוף במיוחד כבד, אבל סה"כ ספר קל לקריאה ולעיכול.

אני משנה: ספר יחסית קל. הניסוח הזה באמת יותר מתאים לו.

אני מסכימה עם זה שזה ספר שהקריאה בו היא שוטפת למדי.

אבל ממש לא מסכימה עם ההגדה שהספר הוא "יחסית קל". זה בערך כמו להגדיר את "שואה שלנו" (ה-ספר! דרך אגב...) כ"יחסית קל".

הבדידות של הגיבורים, תחושת האובדן, החוויות הקשות שעברו, חוסר האמון במין האנושי, הרצון להתקבל שתמיד מלווה בדחיה - כל הדברים הללו מופיעים בספר, וספר שעוסק בנושאים האלו לא נכנס תחת ההגדרה של "יחסית קל".
"אל תשכח שזנב הוא לא רק זנב, ויותר משהזנב קשור לבעליו, בעליו קשור אליו!"

#6 דוס

דוס

    חייבת לעבור לגור באזור גשום...

  • רשומים+
  • 8441 הודעות:

פורסם 19/02/2007 - 22:00

אני מסכימה עם זה שזה ספר שהקריאה בו היא שוטפת למדי.

אבל ממש לא מסכימה עם ההגדה שהספר הוא "יחסית קל". זה בערך כמו להגדיר את "שואה שלנו" (ה-ספר! דרך אגב...) כ"יחסית קל".

הבדידות של הגיבורים, תחושת האובדן, החוויות הקשות שעברו, חוסר האמון במין האנושי, הרצון להתקבל שתמיד מלווה בדחיה - כל הדברים הללו מופיעים בספר, וספר שעוסק בנושאים האלו לא נכנס תחת ההגדרה של "יחסית קל".

אז זה פשוט עניין של סמנטיקה, ההגדרה שלי ליחסית קל הוא שהקריאה זורמת ושקל לי לקרוא את הספר.
את שואה שלנו לא קראתי...
השם הוא דוּס, לא דוֹס!

#7 ~קוצי~

~קוצי~

    לא קוּצ'י ולא קוֹצי, זה קוּצִי!! תודה :)

  • רשומים+
  • 5405 הודעות:

פורסם 18/01/2009 - 17:16

סה"כ ספר קל לקריאה ולעיכול.

אני משנה: ספר יחסית קל. הניסוח הזה באמת יותר מתאים לו.



אני מסכימה עם זה שזה ספר שהקריאה בו היא שוטפת למדי.

אבל ממש לא מסכימה עם ההגדה שהספר הוא "יחסית קל". זה בערך כמו להגדיר את "שואה שלנו" (ה-ספר! דרך אגב...) כ"יחסית קל".

הבדידות של הגיבורים, תחושת האובדן, החוויות הקשות שעברו, חוסר האמון במין האנושי, הרצון להתקבל שתמיד מלווה בדחיה - כל הדברים הללו מופיעים בספר, וספר שעוסק בנושאים האלו לא נכנס תחת ההגדרה של "יחסית קל".


מוזר לי שחווית הקריאה שלי היתה כל-כך שונה משל שתיכן.
הקריאה היתה לי איטית וכואבת, עצרתי אחרי כל פסקה וחזרתי אחורה כדי לקרוא שוב תוך כדי (במיוחד הקטעים מתוך "תולדות האהבה" שהעניקו לי שעות של קריאה חוזרת ומענגת). אולי נפלתי לתכסיסים שאיה כתבה עליהם ואולי הספר המופלא הזה חפר אצלי במקומות שבכלל לא היו בתכנון של הסופרת.
אני אוהבת ספרים יהודיים, שנכתבו על ועוסקים ביהודים. מעניין שגם בנזוגה של ניקול קראוס, ג'ונת'ן ספרן-פוייר כותב בסגנון דומה. התאהבתי בליאו גורסקי כבר בתיאורים הראשונים שלו בכיתת הציור, אהבתי לראות את אלמה דרך עיניו של אחיה ובכיתי עם צבי ליטווינוב. הרבה זמן לא התחברתי לדמויות באינטנסיביות כזו, הספר מסתובב איתי כבר חודשיים בהם אני קוראת בו עוד קצת כל יום, ועוצרת רק בגלל שנהיה לי עמוס וכואב מדי.
דווקא הסיום שלו לא היה לי מבאס בכלל, הוא היה מרגש ונוגע אפילו שהעימוד הציק ולא תרם לקריאה השוטפת, בדיוק ברגע בו רציתי לבלוע במהירות כל מילה.

אין לי ספק שבקצב הזה למשפחת קראוס-ספרן-פוייר עומד להיות מוקדש מדף כבוד בספריה הביתית שלנו.
נגה/מאיר אריאל

נגה היא לצידי ישנה
מי זה עכשיו בעדנה
מפשק את שפתיה
מי עושה לי טובות

נגה טוב לה עכשיו לצידי
מישהו שם בידי
יד אחת מידיה
מי עושה לי טובות

נגה אני רוצה
לראות לך את החלום
נגה לראות את זה אשר
משכין בך שלום
לומר לו תודה.

נגה כמה קשה לה לחיות
פעם רצתה להיות
בת מאה ליומיים
להיות נבונה.

#8 דוס

דוס

    חייבת לעבור לגור באזור גשום...

  • רשומים+
  • 8441 הודעות:

פורסם 18/01/2009 - 19:04

מוזר לי שחווית הקריאה שלי היתה כל-כך שונה משל שתיכן.
הקריאה היתה לי איטית וכואבת, עצרתי אחרי כל פסקה וחזרתי אחורה כדי לקרוא שוב תוך כדי (במיוחד הקטעים מתוך "תולדות האהבה" שהעניקו לי שעות של קריאה חוזרת ומענגת). אולי נפלתי לתכסיסים שאיה כתבה עליהם ואולי הספר המופלא הזה חפר אצלי במקומות שבכלל לא היו בתכנון של הסופרת.
אני אוהבת ספרים יהודיים, שנכתבו על ועוסקים ביהודים. מעניין שגם בנזוגה של ניקול קראוס, ג'ונת'ן ספרן-פוייר כותב בסגנון דומה. התאהבתי בליאו גורסקי כבר בתיאורים הראשונים שלו בכיתת הציור, אהבתי לראות את אלמה דרך עיניו של אחיה ובכיתי עם צבי ליטווינוב. הרבה זמן לא התחברתי לדמויות באינטנסיביות כזו, הספר מסתובב איתי כבר חודשיים בהם אני קוראת בו עוד קצת כל יום, ועוצרת רק בגלל שנהיה לי עמוס וכואב מדי.
דווקא הסיום שלו לא היה לי מבאס בכלל, הוא היה מרגש ונוגע אפילו שהעימוד הציק ולא תרם לקריאה השוטפת, בדיוק ברגע בו רציתי לבלוע במהירות כל מילה.

אין לי ספק שבקצב הזה למשפחת קראוס-ספרן-פוייר עומד להיות מוקדש מדף כבוד בספריה הביתית שלנו.

לאחרונה קראתי את קרוב להפליא ורועש להחריד - ספר מקסים ולדעתי שונה בתכלית מתולדות האהבה בצורת הכתיבה... הוא משלב הרבה יותר הומור לצד סיפור קשה.
קראתי גם את אדם נכנס לחדר של ניקול קראוס ואני ממליצה לכולם לא להתקרב, פשוט בזבוז זמן. אני אישית פשוט השתעממתי.
השם הוא דוּס, לא דוֹס!

#9 אורח - מיגוש

אורח - מיגוש
  • אורחים

פורסם 19/01/2009 - 18:10

נקלעתי לכאן במקרה. אבל הייתי חיב לקרוא מה כותבים על אחד הספרים המעולים והמרגשים שקראתי בשנים האחרונות (וקראתי עשרות).
חוויית הקריאה שלי דומה מאוד לזו של "קוצי" ושונה מאוד מזו של DOUCE (המתוקה). אגב, איה, זה הספר השני שהיא כתבה, הראשון הוא דוקא זה שתורגם שני לעברית "אדם נכנס לחדר". ה"ירקרקות" שאני חוויתי היא בכתיבה הרעננה ובצבע הכריכה של ההוצאה העברית.
וגם אצלי התעוררה מיד הקבלה בין "תולדות האהבה" לבין "קרוב להפליא ורועש להחריד". אם כבר מדברים על טריקים מסוגים שונים, ספרן-פוייר מכניס אותם לספריו במידה רבה הרבה יותר ושם זה אכן קצת "מקדיח" את התבשיל. אצל ניקול קראוס הטריקים מוסיפים לחווייה הויזואלית ולייחוד של כל דמות, הכתיבה יותר עדינה ונעימה. גם הסוף שסוגר את כל המעגלים בצורה מרגשת (כאן אולי אפשר לציין שוב את הירקרקות - מבחינת הסוף הטוב ואיך כמעט הכל מתיישב ומסתדר, אבל יש גם סופרים ותיקים שמידי פעם נותנים לקורא להרגיש שיש כאן סוף).
נוגע ללב ומהנה מאוד!

#10 אורח - מריה.

אורח - מריה.
  • אורחים

פורסם 24/09/2010 - 04:12

תולדות האהבה של ניקול קראוס הוא אחד הספרים היותר מדהימים שקראתי
אומנם בהתחלה הוא קצת מעיק ולא מובן.. אבל ברגע שנכנסים אליו ומתחילים להבין..פשוט ספר מדהים.
התבאסתי מהסוף..ששאר פתוח, אבל אין דבר בעולם שהייתי רוצה יותר מלשכוח כל מה שכתוב בספר רק בשביל לקרוא אותו מההתחלה ולהרגיש שוב את אותה התחושה בסופו.




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים