מעבר לתוכן


תמונה

בית בודנברוק/ תומאס מאן*


  • Please log in to reply
9 replies to this topic

#1 dee

dee

    משתמש טרי

  • רשומים
  • 16 הודעות:

פורסם 11/05/2007 - 00:55

אהבתם את הספר? האם הוא כבד/ קריא?

#2 איה

איה

    המניבה

  • רשומים+
  • 2710 הודעות:

פורסם 11/05/2007 - 11:45

לצערי הרב עד מאוד לא קראתי את הספר הזה, אבל הוא ללא ספק נמצא ברשימה הארוכה עד מאוד של ספרים שאני רוצה לקרוא מתישהו.
אם אתה שואל על קושי, אז אם קראת ספרים אחרים של תומס מאן, והם לא היו לך קשים - אין סיבה שהספר הזה יהיה קשה מהרגיל. בעקרון, מאן הוא לא סופר קשה לקריאה, אבל כן מאוד מורכב, ותמיד ישנו החסרון של תרגום מגרמנית - מכיוון שזו שפה כל כך עשירה, קצת קשה לתרגם אותה לעברית, ולכן ספרים מתורגמים מגרמנית, כמעט תמיד לא משתווים למקור.

אז למרות שלא קראתי את הספר, כן כתבתי עליו פעם בפורום הזה, והנה, בשינויים קלים, הסיבה שבגללה הספר הזה נושא משמעות מיוחדת עבורי:
יצא לי לקרוא לא מעט עדויות של ניצולי שואה שנמסרו ל'יד ושם', לאחת העדות נקשרתי במיוחד מכיוון שמאוד הזדהתי עם הבחירות המוסריות שלה, ועם האהבה הגדולה שלה לתרבות.
אני לא אלאה אתכם בכל הסיפור, אבל בגדול - הפעם הראשונה שבה היא בכתה, הייתה ממש לפני שחייה ניצלו והיא הועברה למקום מבטחים. לפני שהנאצים נתנו לה לעבור את הגבול לשוויץ, הם חיטטו בחפצים שלה, מצאו את הספר 'בית בודנברוק' של תומס מאן (סופר גרמני דגול והומניסט ידוע שהתנגד למדיניות הנאצית), ושרפו אותו.
עבור העדה הזו, הספר של תומס מאן לא היה רק ספר מעולה, אלא סימל את כל התרבות שעליה היא גדלה, את כל האמונות שבהן האמינה, ואת הבית עמוס התרבות הגרמנית שממנו גורשה - ההשמדה של הספר היוותה מבחינתה איזו נקודת משבר, מכיוון שלמעשה בפגיעה האנושה בו, הנאצים בעצם פגעו אנושות בכל הווייתה.
היא ידעה כבר שאבא שלה נרצח, היא לא ידעה מה עלה בגורלם של אמה ואחיה, אבל ההשחתה של הספר, הייתה נקודת השבירה שלה - כי אז היא הבינה את מלוא המשמעות של האטימות והאכזריות הנאצית. ובנקודה הזו, דווקא ברגעים שבהם היא נצלה מציפורני הנאצים, ולאחר שיצאה ממחנה הריכוז, היא הבינה את משמעות השואה, והיא בכתה לראשונה, וביכתה גם את גורלה.
"אל תשכח שזנב הוא לא רק זנב, ויותר משהזנב קשור לבעליו, בעליו קשור אליו!"

#3 dee

dee

    משתמש טרי

  • רשומים
  • 16 הודעות:

פורסם 11/05/2007 - 22:08

:מסמיק: :מסמיק: :no:

לצערי הרב עד מאוד לא קראתי את הספר הזה, אבל הוא ללא ספק נמצא ברשימה הארוכה עד מאוד של ספרים שאני רוצה לקרוא מתישהו.
אם אתה שואל על קושי, אז אם קראת ספרים אחרים של תומס מאן, והם לא היו לך קשים - אין סיבה שהספר הזה יהיה קשה מהרגיל. בעקרון, מאן הוא לא סופר קשה לקריאה, אבל כן מאוד מורכב, ותמיד ישנו החסרון של תרגום מגרמנית - מכיוון שזו שפה כל כך עשירה, קצת קשה לתרגם אותה לעברית, ולכן ספרים מתורגמים מגרמנית, כמעט תמיד לא משתווים למקור.

אז למרות שלא קראתי את הספר, כן כתבתי עליו פעם בפורום הזה, והנה, בשינויים קלים, הסיבה שבגללה הספר הזה נושא משמעות מיוחדת עבורי:
יצא לי לקרוא לא מעט עדויות של ניצולי שואה שנמסרו ל'יד ושם', לאחת העדות נקשרתי במיוחד מכיוון שמאוד הזדהתי עם הבחירות המוסריות שלה, ועם האהבה הגדולה שלה לתרבות.
אני לא אלאה אתכם בכל הסיפור, אבל בגדול - הפעם הראשונה שבה היא בכתה, הייתה ממש לפני שחייה ניצלו והיא הועברה למקום מבטחים. לפני שהנאצים נתנו לה לעבור את הגבול לשוויץ, הם חיטטו בחפצים שלה, מצאו את הספר 'בית בודנברוק' של תומס מאן (סופר גרמני דגול והומניסט ידוע שהתנגד למדיניות הנאצית), ושרפו אותו.
עבור העדה הזו, הספר של תומס מאן לא היה רק ספר מעולה, אלא סימל את כל התרבות שעליה היא גדלה, את כל האמונות שבהן האמינה, ואת הבית עמוס התרבות הגרמנית שממנו גורשה - ההשמדה של הספר היוותה מבחינתה איזו נקודת משבר, מכיוון שלמעשה בפגיעה האנושה בו, הנאצים בעצם פגעו אנושות בכל הווייתה.
היא ידעה כבר שאבא שלה נרצח, היא לא ידעה מה עלה בגורלם של אמה ואחיה, אבל ההשחתה של הספר, הייתה נקודת השבירה שלה - כי אז היא הבינה את מלוא המשמעות של האטימות והאכזריות הנאצית. ובנקודה הזו, דווקא ברגעים שבהם היא נצלה מציפורני הנאצים, ולאחר שיצאה ממחנה הריכוז, היא הבינה את משמעות השואה, והיא בכתה לראשונה, וביכתה גם את גורלה.


תודה רבה איה, זה היה בהחלט מעורר השראה! אם היתה לי התלבטות בנוגע לספר, הרי היא התעופפה לה כמו רמדיוס היפה מ"מאה שנים של בדידות" (אם מישהו יוכל להעריך את הדימוי- הרי זאת את..).
בכל מקרה- אני אישה ולא גבר. העניין הוא שאני חדשה כאן ולא כ"כ הצלחתי עם ההגדרות של המשתמש...

#4 איה

איה

    המניבה

  • רשומים+
  • 2710 הודעות:

פורסם 12/05/2007 - 21:53

תודה רבה איה, זה היה בהחלט מעורר השראה! אם היתה לי התלבטות בנוגע לספר, הרי היא התעופפה לה כמו רמדיוס היפה מ"מאה שנים של בדידות" (אם מישהו יוכל להעריך את הדימוי- הרי זאת את..).
בכל מקרה- אני אישה ולא גבר. העניין הוא שאני חדשה כאן ולא כ"כ הצלחתי עם ההגדרות של המשתמש...

קודם כל, ברכות על ההצטרפות לפורום! :) שיהיה בהצלחה עם הכל, וגם עם ההגדרות!

את "מאה שנים של בדידות" קראתי לפני שנים, ואני מודה, שאני לא מספיק זוכרת את הספר, והוא נמצא ברשימה השנייה שלי של "ספרים שאני חייבת לקרוא שוב".

ועכשיו תשמעי קטע - ביום שישי אבא שלי הלך לקנות ספר-אלבום לקולגה בחו"ל, הוא בא לשלם עם לאומי-קארד, ואמרו לו שהוא זכאי לקבל ספר נוסף בחינם. כמובן שהוא התקשר ושאל אותי מה בא לי, ואז אמרתי בלי למצמץ "בית בודנברוק!". בקיצור, במהלך השבת קראתי איזה 100 עמודים ראשונים, שהיו מצד אחד, מענגים ביותר, אבל מצד שני, היתה בהם איזושהי איטיות. אני מצפה שהספר ילך וישביח, מכיוון שעד כה אני מרגישה שבעיקר קראתי את האקספוזיציה, ומכאן, העניינים הולכים להתגלגל במורד המבטיח.

אז עכשיו זה התור שלי להודות לך - תודה שדחפת אותי לקרוא את הספר הזה, ואני מקווה שבעוד איזה שלושה שבועות, אוכל לכתוב עליו ביקורת (אולי קצת לפני כן, כי יש את שבועות באמצע :)).
"אל תשכח שזנב הוא לא רק זנב, ויותר משהזנב קשור לבעליו, בעליו קשור אליו!"

#5 עשן הזמן

עשן הזמן

    חנות ספרים | בית קפה | פאב | מקום להופעות | שרותי הסתה והמרדה

  • רשומים+
  • 3875 הודעות:

פורסם 13/05/2007 - 20:56

אהבתם את הספר? האם הוא כבד/ קריא?


הוא ספר מצויין, קריא בהחלט, אפילו זורם (יותר ממוות בוונציה אם קראת)
אני מאוד נהנתי ממנו, יש בו גם משהו אוטוביוגרפי, כלומר מאן מספר בערך על המשפחה שלו
מומלץ בחום

עברנו! הכתובת החדשה: רחוב אנילביץ' 17/2, העיר העתיקה, באר שבע.


כתובת הפייסבוק וכתובת האתר:
http://www.facebook.com/ashanhazman

http://www.ashanhazman.co.il

א-ה: 16:00 עד 02:00.

ו: 10:00 בבוקר עד שעה לפני כניסת שבת.

מוצ"ש מצאת השבת עד צאת הלקוח האחרון

כל ספר בעשרים ש"ח, שלושה בחמישים ש"ח. כל החנות! כל הקטגוריות!


#6 mpt

mpt

    משתמש חדש

  • רשומים
  • 41 הודעות:

פורסם 14/05/2007 - 00:17

אני מצטרפת
בעיניי הוא אחד היותר קריאים של תומס מאן, אני מאוד אהבתי אותו, למרות שעבר די הרבה זמן מאז שקראתי אותו אז אני לא לגמרי זוכרת פרטים...
אבל מומלץ

#7 נובי

נובי

    לא סתם ברונזה - רשום+!

  • רשומים+
  • 405 הודעות:

פורסם 18/05/2007 - 17:40

בשנה שעברה בשבוע הספר קניתי, לאחר מחקר מקיף ומעמיק, כ-15 ספרים שנחשבים ל"מאסט". היחיד שהספקתי עד כה היה "חמדת" של טוני מוריסון אך ביניהם היה "הר הקסמים" ותהיתי מה דעתכם עליו (בגדול, בלי ספויילרים) כי קניתי אותו רק בהסתמך על המלצת המנהלת שלי כי לפני לא קראתי עדיין אף ספר שלו.
"ברגעי הדממה הגדולה, כשאנו מתבוננים בדברים, שאין הפה יכול לאמרם- אותה שעה בואו ונעמיק את הראיה הנתונה לנו. נסתכל בנו פנימה. נעלה חיינו כדרך שמעלים דלי מן הבאר. מצוה עלינו לבוא לכלל הכרה של עצמנו. מצווה עלינו לאזן את הכוחות, הפועלים בנפשנו"
וזה מה שאריק באמת אומר לברווזון באוואטאר:

נובי or not נובי. זו השאלה!

<{POST_SNAPBACK}>


אחותי, עוד לא יצא לי להגיד לך את זה, אבל אני ממש אוהבת את איך שאת חושבת. :punk:

<{POST_SNAPBACK}>


#8 עשן הזמן

עשן הזמן

    חנות ספרים | בית קפה | פאב | מקום להופעות | שרותי הסתה והמרדה

  • רשומים+
  • 3875 הודעות:

פורסם 19/05/2007 - 17:49

בשנה שעברה בשבוע הספר קניתי, לאחר מחקר מקיף ומעמיק, כ-15 ספרים שנחשבים ל"מאסט". היחיד שהספקתי עד כה היה "חמדת" של טוני מוריסון אך ביניהם היה "הר הקסמים" ותהיתי מה דעתכם עליו (בגדול, בלי ספויילרים) כי קניתי אותו רק בהסתמך על המלצת המנהלת שלי כי לפני לא קראתי עדיין אף ספר שלו.


בגדול מאוד
זה ספר מצויין שדורש הרבה ריכוז...

שווה לקרוא, בהצלחה :lol:

עברנו! הכתובת החדשה: רחוב אנילביץ' 17/2, העיר העתיקה, באר שבע.


כתובת הפייסבוק וכתובת האתר:
http://www.facebook.com/ashanhazman

http://www.ashanhazman.co.il

א-ה: 16:00 עד 02:00.

ו: 10:00 בבוקר עד שעה לפני כניסת שבת.

מוצ"ש מצאת השבת עד צאת הלקוח האחרון

כל ספר בעשרים ש"ח, שלושה בחמישים ש"ח. כל החנות! כל הקטגוריות!


#9 איה

איה

    המניבה

  • רשומים+
  • 2710 הודעות:

פורסם 06/06/2007 - 21:04

ועכשיו, כמובן, תגיע הביקורת! אפשר היה לכתוב תזה שלמה על הספר הזה, אבל ננסה להסתפק בכמה נקודות.

לפעמים אני שואלת את עצמי - למה לא עשיתי דברים קודם? הרי ידעתי שבית בודנברוק נכתב על ידי תומאס מאן, אהוב לבי, וסביר להניח שאני אתמוגג ממנו כפי שהתמוגגתי מספרים אחרים של מאן. אז למה בעצם לא קראתי את הספר הזה לפני שנה או חמש שנים? מה מנע ממני את ההנאה הזו? התשובה מצויה בספר עצמו, או ליתר דיוק, בפילוסופיה שמאחוריו. אבל קודם, קצת פרטים, ואני מזהירה, שהפעם, בגלל שמדובר בקלאסיקה, ולא בספר מתח חדש, יהיו אי אילו ספויילרים משולבים בטקסט.

הספר מתאר משפחה בורגנית החיה בעיר קטנה בגרמניה באמצע מאה ה-19. בתחילת הספר אנחנו פוגשים את בני הדור של הסבים, ומכיוון שבכל זאת מדובר במאה ה-19, והנשים יולדות כשהן בנות ה-20, עד סוף הספר ולקראת המאה ה-20, אנחנו מכירים כבר את הדור של ילדי הנינים. המשפחה היא משפחה בורגנית מצויה, בעלת פירמה למסחר, והם חיים להם את חייהם הבורגניים בבטחה, מכובדים על ידי כל, ועולים בסולם הדרגות הכלכלי והפוליטי. המשבר הראשון מתחיל בנקודה שבה נדמה שהחיים לא יכלו להיטיב יותר עם בני משפחת בודנברוק, והוא נובע כתוצאה מן הרצון של בת המשפחה להשביע את רצון הסובבים אותה, ולשמור על כבודה של המשפחה. בדיעבד אנחנו מגלים שהרצון הזה, שהיא משכנעת את עצמה שהוא הרצון האותנטי שלה, מוביל את המשפחה להידרדרות כלכלית וחברתית. ואכן דפוס הפעולה הזה, שבמסגרתו דברים נעשים כתוצאה מן האשליה העצמית בדבר הרצון האמיתי, מוכיח את עצמו כדפוס בעייתי, העובר כחוט השני במעשיהם של שלושה מבין ארבעת הילדים לבית בודנברוק. מכאן והלאה משפחת בודנברוק חווה עליות, ובעיקר ירידות, אבל משהו בחוט השדרה של המשפחה מתעקם ומתלפף סביב עצמו, והחיים של בני המשפחה נעשים קשים ומרים.

כבר באמצע הספר ניתן היה לזהות את המגמה הפילוסופית שעמדה לנגד עיניו של מאן, אבל לקראת הסוף, אמנם באמצעים מרומזים, היא קיבלה כיוון ברור. מאן כתב את הספר בהשראת חיבורו של ארתור שופנהאואר "העולם כרצון ודימוי". שופנהאואר היה פילוסוף גרמני, בן המאה ה-19, שפיתח את התורה של קאנט ויצר פילוסופיה פסימית למדי, אשר חיברה בין המטאפיזיקה, האסתטיקה והאפיסטמולוגיה (תורת ההכרה). אם לפשט את טענותיו, אנחנו חיים בעולם של דימויים, והפעולותינו הן תוצר של הרצון שלנו, אשר אינו אלא דחף עיוור שמניע אותנו. למעט מקרים נדירים שבהם ניתן להשתחרר מן הרצון הזה, בין היתר באמצעות המוזיקה, האמנות המופשטת ביותר המאפשרת הכרה אמיתית של הרצון, שאינה תוצר של הדימויים, אין לנו יכולת להשתחרר משיעבוד הרצון, ואנו נידונים לחיים אוטומטיים שאין בהם יסוד של בחירה חופשית.

כשתומאס, אולי הדמות המרכזית בספר, חווה משבר משמעותי בחייו, הוא פותח את המגירה ומוציא ממנה עותק של החיבור של שופנהאואר (זה לא כתוב במפורש, אבל זה ברור למדי). הוא קורא על הרצון, והיכולת להשתחרר ממנו, ולראשונה בחייו הוא מצליח לחוות אושר וחדוות חיים של ממש, ומבטיח לעצמו שמהיום הזה והלאה, הוא לא יהיה עבד לרצונותיו. הוא הולך לישון כשהמוח שלו מפוצץ מתובנות על עצמו ועל הסובבים אותו, אחרי לילות נטולי שינה הוא סוף סוף מצליח למצוא שלווה, וכמובן, שבבוקר הוא לא מבין מה הוא חשב לעצמו, חוזר לשגרת חייו, נכנע לאורח החיים שנכפה עליו מימים ימימה, ומבטל את החירות שהשיג במאמצים רבים.

מאן מספר לנו סיפור על אנשים שחיים בכלובי זהב - לכאורה הם נמצאים במקום שפשוטי העם יכולים רק להתקנא בו, אבל בפועל הם עבדים נרצעים של רצון החברה ושל אופיים. הספר מתחיל בתקופת הילדות של האחים לבית בודנברוק, וכבר אז תומאס מגלה נטיות מתמטיות, כריסטיאן סבור שכל העולם במה, טוני עשתה הרבה רעש, וקלרה לא התקיימה. כבר אז הסובבים אותם מזהים את התכונות הללו, ומנבאים את עתידם של הילדים, ואכן החיים שנכונו לילדים לכשהתבגרו, לא היו שונים באופן משמעותי מאלו שחזו להם. מאן הוא סופר מוכשר באופן יוצא מן הרגיל, כושר התיאור שלו והיכולת לשים לב לפרטים קטנים יוצאת דופן (מי שקרא למשל את "איש וכלבו" <נראה לי שזה שם הסיפור> שבו הוא מתאר טיול שעורך אדם עם הכלב שלו במשך 90 עמודים מרתקים, יודע שבקלות רבה הוא מעשיר וגודש בפרטים את העולם שבו דמויותיו מתקיימות), ולמרות זאת, לאורך כל הספר, הוא חוזר על תיאור הדמויות מילה במילה, וגם מעשיהן נותרים כשהיו. זה לא מקרי. החזרתיות הזו מוכיחה לנו שגם לאחר 50 שנים, אסונות ושמחות, שינויי מקום ותרבות, אנשים נותרים כשהיו. אם הייתה דמות שתמיד אמרה משהו, או חשבה משהו בתחילת חייה, היא תוסיף להתנהג כך לאורך כל חייה, ואם הייתה דמות שמראה היה כזה או אחר, היא תוסיף להיראות כך, גם אם בשינויים קלים, גם בסוף חייה. זה לא מקרי, כי אין מקריות, יש עולם עמוס כלובים, הנעים על מסלולים קבועים.

אבל מה לגבי הגאולה? האם אין אפשרות להיגאל מן האומללות הזו? מחוסר התוחלת? מן המעשים האי-רציונליים שמונעים מן הרצון אבל לעולם לא חושפים את טיבו האמיתי? הרי שופנהאואר אומר שיש מפלט במוזיקה, ואכן מאן יוצר את המפלט הזה, אבל גם סותם עליו את הגולל. דורות של בני משפחת בודנברוק היו אנשי עבודה נאמנים ואנשי רוח דלים. אבל בנו של תומאס, החולני, הרגשני והרופס, חי את המוזיקה, וחווה אותה ברמה הגבוהה ביותר שיש. יש רגעים שבהם הוא חש אחדות עם העולם, מצליח להתנתק מן הרצונות הנכפים עליו, וחווה אקסטזה של ממש (אם תקראו את הספר, שימו לב לכך שהיצירה המוזיקלית הראשונה שהוא מחבר מתוארת כאורזמה מינית). מובן שאביו אינו מבין את ההתלהבות הרבה שלו, ומבקש לדכא את התכונה הזו, ובכך הוא מנסה לסגור את בנו בכלוב הזהב שבו הוא מצוי. אבל האנו הקטן אינו נכנע, והוא מוצא את כל היופי שקיים בעולם במוזיקה השמימית שהוא מנגן. אז הנה, אפשר להיחלץ, אפשר להיגאל! אבל, מי שקרא ספרים של מאן יודע שהיופי מתעתע בנו - לוורקין ב"דוקטור פאוסטוס" מוכר את נשמתו לשטן תמורת האסתטיקה המוזיקלית, יוסף ב"יוסף ואחיו" יפה להכאיב, טאדז'ו ב"מוות בונציה" היפיפה מביא למותו של אשנבאך. לאורך כל היצירה של מאן היופי, המקום הטהור ביותר, המזוקק ביותר, המפעים ביותר, הוא גם המלכודת המסוכנת ביותר. ממש כמו פרח טורף שהחרק נמשך אליו, כי הוא כל כך יפה וריחני וקוסם, ואחרי שהוא נלכד בתוכו, הפרח מעכל אותו, ולא נודע כי בא אל קרבו. אז נכון, המוזיקה קיימת בעולם הזה, ובעולם של שופנהאואר אפשר להיחלץ באמצעותה מן הרצון הדכאני, אבל בעולם של מאן, הפסימי יותר משופנהאואר, דווקא בגלל שהמוזיקה כל כך יפה ומעוררת את כל החושים, היא מהווה סכנה אמיתית למי שמתמסר אליה. מכאן, שבעולם של מאן לעולם אין גאולה - אתה אומלל כשאתה חי חיים הנכנעים לרצון, ואתה מקרב את קצך כשאתה מנסה להשתחרר מן הרצון.

יש עוד תחומים שבהם הספר עוסק - הגרמניות בתקופת הרייך השני, מעמד הבורגנות העולה, יחסי הורים-ילדים ואחים, ביטול הרומנטיקה, ועוד ועוד, אבל התמקדתי בנושא הבחירה החופשית, כי הוא נראה לי המרכזי ביותר. זה ספר מעולה, שקשה לי להתנתק ממנו - מהתובנות החשובות שהוא מספק, מן האירוניה הדקה, מהדמויות העסיסיות, אבל לכל דבר טוב יש סוף, ובסופו של דבר, אפשר לומר בפה מלא שהספר זוכה ל-5 זנבות בסולם איה. תקראו!
"אל תשכח שזנב הוא לא רק זנב, ויותר משהזנב קשור לבעליו, בעליו קשור אליו!"

#10 Ibiza

Ibiza

    :-)

  • רשומים+
  • 1781 הודעות:

פורסם 06/06/2007 - 21:30

בשנה שעברה בשבוע הספר קניתי, לאחר מחקר מקיף ומעמיק, כ-15 ספרים שנחשבים ל"מאסט". היחיד שהספקתי עד כה היה "חמדת" של טוני מוריסון אך ביניהם היה "הר הקסמים" ותהיתי מה דעתכם עליו (בגדול, בלי ספויילרים) כי קניתי אותו רק בהסתמך על המלצת המנהלת שלי כי לפני לא קראתי עדיין אף ספר שלו.



אין לי כוח לחפש, ומחר אני מתכונן ללכת לשבוע הספר.
תוכלי לספר איזה 15 ספרים קנית ?
תמונה מצורפת




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים