מעבר לתוכן


תמונה

קבוצת אמנות בקמפוס - מפגש ראשון!


  • Please log in to reply
10 replies to this topic

#1 meitalg

meitalg

    כסף

  • מנהלי פורום
  • 3658 הודעות:

פורסם 04/11/2004 - 20:48

:כפיים: בימים אלו מתגבשת קבוצת אמנות בתוך בית הלל בקמפוס.
אני מחפשת סטודנטים/ יות שאוהבים לצייר/ לפסל וכל דבר אמנותי (לא חייבים להיות מוכשרים).
אם יש לכם רעיונות יצירתיים ואתם רוצים ליצור ביחד צרו איתי קשר.
המפגש הבא יהיה בחנוכה ואשמח לעצב אותו ואת מהות הקבוצה יחד אתכם!

פגישה ראשונה של הקבוצה ב15/12 יום רביעי ב20:30, חדר 126 במרתף בית הסטודנט.
יהיו פרסומים בצ'ופצ'יק!



כתבו לי בהודעה פרטית או בשרשור הזה,

ביי בינתיים!

-מיטל
meitalg@bgu.ac.il

#2 כורה_היתוך

כורה_היתוך

    .

  • רשומים+
  • 2393 הודעות:

פורסם 07/11/2004 - 18:01

האם מדובר באמנות יהודית?

ההקשר הוא כמובן ל"הלל".

#3 אורח - אורח_כרמי_*

אורח - אורח_כרמי_*
  • אורחים

פורסם 07/11/2004 - 19:08

כורה, כיצד תגדיר "אמנות יהודית"? מה ההבדל בינה לבין "אמנות של גויים"?

#4 כורה_היתוך

כורה_היתוך

    .

  • רשומים+
  • 2393 הודעות:

פורסם 07/11/2004 - 22:03

כרמי, זה אתה ביקשת... ;)

מקוצר זמן אני אביא את סקירתו המעמיקה של א. ענברי

לאמנות.

מה יהודי באמנות החזותית בישראל?

"כדי להיחלץ מן הפרובינציאליות ומן המלחמה האבודה שבנהייה אחר מרכזי התרבות והאמנות המערביים, על האמנות הישראלית לחזור אל מקורות התרבות היהודית", כתב ב-1977 האמן מיכאל סגן-כהן. "אמנות יהודית", הוא כתב, "היא אמנות המלה והסמל, אמנות הדרש ולא הפשט". לכן אינה נטורליסטית, ומאידך – אינה מופשטת; היא עוסקת בסמלים, במושגים, בערכים. "אין היא אמנות לשמה", הוא כתב, "אלא עשייה מוסרית-חברתית". בניגוד לאמנות הפגאנית ולאמנות הקתולית (שהיו לאחת ברנסאנס האיטלקי), "האמנות היהודית אינה מונומנטאלית. היא נזהרת ביפי החומר והצורה לשמם (לא זהב ולא עגל)", משום ש"הקלאסיקה ומה שהיא מייצגת – עבודה זרה היא בעיניה."

הנציג המובהק של עבודה זרה זו באמנות הישראלית הוא יגאל תומרקין. "אמנותו", כתב סגן-כהן, "קשורה קשר יסודי בתפיסה המונומנטאלית, שהיא באמת זרה לרוח תרבותנו. תפיסתו היא חומרית, כלומר תלויה באובייקט עצמו ובערכו האסתטי; אך תכלית מוסרית, יהודית, אין לאותם מונומנטים. וכך, גם אם אחד מנושאיו המרכזיים של תומרקין הוא אנטי-מלחמתי ברוחו, נראה באופן אירוני שאין טובים מפסליו לתיאור מיליטריזם ישראלי, חסר שורשים ובעל אגרסיביות שחצנית". אמנות "שחצנית וגובהת-לב", כפי שחזר סגן-כהן וכינה את אמנותו של תומרקין בהמשך המאמר, אינה יכולה להיות יהודית.

כשם שסלד סגן-כהן מאמנותו השחצנית של תומרקין, הוא סלד גם מאמנותו של רפי לביא – מנהיג אסכולת-הציור התל-אביבית של שנות הששים והשבעים. לביא הוא, כידוע, היפוכו של תומרקין; מול האמנות המונומנטאלית, הכבדה והתוקפנית של תומרקין, גיבש לביא אסתטיקה "רזה", "חילונית", של שירבוט (או "קשקוש", כפי שלביא עצמו כינה זאת). אלא שעמדה אנטי-תומרקינית זו, בהנהגתו של לביא, היתה בעיני סגן-כהן "מגמה אוואנגרדיסטית חסרת שחר", שהרעיפה עלינו "יצירות נטולות כל שורשים תרבותיים": יצירות אשר "אין בהן אלא הד קלוש" – חקייני ופאתטי – "למה שמתרחש במרכזי-תרבות אחרים."

"תל-אביב", כתב מאיר וילזטיר ב-1999 (השנה שבה נפטר סגן-כהן, בגיל 54), "היא חור חשוך ומחניק של שממה רוחנית חדשה. עיר בלי מודעוּת. בלי זיכרון. עיר שעושה כמו, או אף גרוע מזה, מדמה לעצמה שהיא עושה כמו, מתה לעשות כמו. כמו ניו-יורק, כמו אמסטרדם, כמו שטוטגארט. כמו משהו. אבל המעטה התרבותי המנצנץ שלה דק ושביר ומתמוסס ובעל תוחלת ימים של שלט נאון. אין הוא מתחבר לשום תוך, לשום תהליך, הוא פרום לגמרי". ואם לחזור אל ניסוחיו של מיכאל סגן-כהן: תל-אביב זו, של תומרקין ושל רפיא לביא, היא בירת "הפרובינציאליות התרבותית שלנו והעדר הגרעין העצמי בתרבותנו."

"אנו היהודים", סיכם סגן-כהן את דבריו, "אין אנו כלל פרובינציה רחוקה, אלא מוקד של כוחות גדולים בהתנגשותם" – המערב והמזרח, המוֹרָשה והמודרנה, העבריוּת והיהדות, הלאומי והפרטי. מיהם האמנים שהבינו ומימשו פוטנציאל כביר זה, בין אמני ישראל? סגן-כהן צִיין, בהסתייגות מסוימת, את מרדכי ארדון ואת משה קסטל, ובעיקר ציין לטובה את אריה ארוך (שפיתח, לדבריו, "עולם של מושגים וצורות פרטיים ששפתם יהודית") ואת פנחס כהן-גן.

כשנפטר סגן-כהן ספד לו אדם ברוך, מכירו ומוקירו, בספרו "סדר יום". האמנות היהודית-ישראלית שסגן-כהן ייחל לה, הסביר ברוך, אינה אמנות שיהדותה תימדד במוטיבים תנכ"יים (כמו באמנות הסנטימנטלית של אסכולת "בצלאל") או, נניח, במוטיביים קבליים (כמו אלו שאצל ארדון ואגם), אלא אמנות שיהדותה תנבע – "ללא פלפול מודרניסטי או פוסט-מודרניסטי" – מצורת החשיבה וההתבוננות היהודית. "העיקר העושה משהו בתחום האמנות ל'יהודי'", כתב ברוך במקום אחר בספרו, הוא "המבט הפנימי ההכרתי והביקורתי", הלוכד את המהות הערכית-מושגית. אמנים שיצירותיהם גדושות מוטיבים יהודיים, החמיצו על פי רוב את מהות העניין. העניין אינו שימוש ב"רפרטואר" היהודי, אלא שימוש במבט היהודי, הסביר ברוך.

בנאומו בקונגרס הציוני החמישי (באזל, 1901), דיבר בובר על כמיהתו לאמנות יהודית, ייחודית. מאה שנה אחר כך הוקמה בירושלים "קרן עדי" (לזכרה של האמנית עדי דרמר), שבכספה ניזומה תחרות אמנותית בנושא "הקדוּשה". עצם הבחירה במושג יהודי כה מרכזי וטעון (וכה מופשט ומנוגד לעבודה זרה אסתטית) הכתיבה מראש למשתתפי התחרות את המבט והמבע היהודי המצופה. 250 אמנים נענו לאתגר. 22 היצירות הזוכות כונסו בספר "גבולות של קדושה". מטרתה של התחרות, מסביר אביגדור שנאן במאמר-המבוא, היא "טיפוח הזיקות שבין היצירה האמנותית לבין הערכים הרוחניים ומושגי-הערך שהם לב לבה של היהדות". משה הלברטל, שתרם לספר מאמר "על קדושה וגבולות הייצוג האמנותי והלשוני", מגדיר בו את הייצוג האמנותי היהודי כ"ייצוג המגלה טפח ומכסה טפחיים; ייצוג שיש בו רמיזה והצבעה, אבל אין בו חילול וחשיפה."

ב-2003 אצר גדעון עפרת, מנהלו האמנותי של המשכן התל-אביבי "זמן לאמנות", תערוכה מקיפה בנושא "תחיית היהדות באמנות הישראלית". בין האמנים הבולטים בתערוכה: אברהם אופק, נפתלי בזם, מיכל נאמן, ארנון בן-דוד, ז'אק ז'נו, חיים מאור, בלו-סמיון פיינרו ומיודענו מיכאל סגן-כהן המנוח. התערוכה ריכזה את פירותיה של מגמה שהתחילה לבצבץ באמצע שנות השבעים, אולי בעקבות מלחמת יום-הכיפורים, אולי בהשפעת האמנות המושגית, ואולי גם וגם, ומִסיבות נוספות; מגמה של חיפוש עצמיות יהודית, תוך פרידה מתומרקין ומרפי לביא.

התזוזה החשובה הזאת עדיין מהוססת. ההתרפסות החקיינית, התשוקה להיות "כמו", עדיין שולטות כאן בשדה-האמנות, כמו ברוב השטחים האחרים של חיינו. בשנות החמישים השתלטה על הגלריות חבורת החקיינים "אופקים חדשים" (זריצקי, שטרייכמן, סטימצקי ושות'), בשנות הששים משלוּ תומרקין ולביא, ובשנות השבעים נכנסו לאופנה "אמנות סביבתית" ו"אמנות קונספטואלית". "יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל-אביב", כתב אז וילזטיר בעוקצנות. "עיר בלי קונספציה, טיח נושר" – אבל יומרות, אוהו, מכאן ועד ה-MOMA בניו-יורק. כך בשנות השבעים, ומשנות השמונים רוב אמני ישראל עושים "פוסטמודרניזם" מעורפל-כוונות, מִתחכם ועקר, שמתאמץ (ושמצליח, הידד) להיות "כמו". הנתיב היהודי באמנות הישראלית הוא עדיין שביל צדדי. האם יהיה לכביש ראשי?



אותה שאלה, אותה משאלה, נוגעת לספרות, לתיאטרון, לקולנוע, למוזיקה, למחול – לכל ענפי האמנות אחרים
אין זאת אומרת שתסריט או מחזה יהודי (או תסריט לטלוויזיה, לצורך העניין) אמור להיות מוסרני וחסוד, נטול יצרים, או, רע מזה, נטול הומור. הוא אמור להציג אנשים בשר ודם, לא תודעות מוסריות המדברות במקום לחיות; הוא אמור לטפל ברגשות ובתשוקות, כפי שעשה בלי עכבות מי שחיבר את התנ"ך, והוא אמור להתפר+ על כל הטווח הרגשי שבין שברון-לב לצחוק, כפי שעשה שלום עליכם. הוא יטפל ביצרים – לא יגרה יצרים. הוא יצחיק עד דמעות – אך בהומור חם ואוהב, לא בלעג מיזנתרופי, חומצתי, חנוך-לויני. "אם נבדוק ביצירותיהם של האמנים הגדולים", כתבה לאה גולדברג ב-1938, "נראה כי לא נותרו לנו לנחלת-עולם אלא בעלי הלב הגדול. ולב גדול פירושו: אהבה גדולה ורחמים גדולים". רחמים, לא חמלה; חמלה היא התנשאות. גסות-רוח, לגלוג, ביזוי, שמחה לאיד, הצגת בני-אדם כעלובים עד מבחילים – לא מאלה תצמח כתיבה דרמטית יהודית. היא תצמח מתוך תפיסת האדם כאדם: לא מלאך ולא חזיר, לא נבל ולא קורבן, לא מתכחש ליצריו ולא עבד להם.

#5 הזבוב על הקיר

הזבוב על הקיר

    לא סתם ברונזה - רשום+!

  • רשומים+
  • 351 הודעות:

פורסם 08/11/2004 - 00:29

טוב קראתי הכל...דווקא מעניין.
אפרופו אומנות יהודית, מה דעתכם על הפסל בפתח של הספרייה?
יהודי בהחלט!
זהירות משרד הבריאות קובע: השתמשות קבועה בפורומים מביאה להתמכרות!

הכותב אינו סטודנט...הספיק לו.

#6 meitalg

meitalg

    כסף

  • מנהלי פורום
  • 3658 הודעות:

פורסם 08/11/2004 - 03:19

המפגשים קשורים לישראל ובמקרה הזה ליהדות- חנוכה.
קשה להגדיר אמנות ישראלית וכור היתוך, אם בא לך לדבר על זה בארוע הפתיחה, אתה מוזמן.
הכל סובב סביב יצירה של אנשים שחיים בארץ ומדברים על סוגיות בארץ. זה מקום להתבטא באופן יצירתי בדרך קצת שונה מהאופנים שקיימים בהלל. יש ספרות וכד' ואין אמנות.

#7 כורה_היתוך

כורה_היתוך

    .

  • רשומים+
  • 2393 הודעות:

פורסם 08/11/2004 - 18:24

מיטל שלום,
אני שמח על כל פעילות שלך ושל אחרים שמזוהה עם זהות יהודית-עברית(בלתי גלותית), גם אם אני חושב שצריכה להיות מוכוונות ברורה יותר בעתיד.

אני נוטה לקבל את תפישתו בעניין הספציפי הזה של אדם ברוך:
"האמנות היהודית-ישראלית.... אינה אמנות שיהדותה תימדד במוטיבים תנכ"יים (כמו באמנות הסנטימנטלית של אסכולת "בצלאל") או, נניח, במוטיביים קבליים (כמו אלו שאצל ארדון ואגם), אלא אמנות שיהדותה תנבע – "ללא פלפול מודרניסטי או פוסט-מודרניסטי" – מצורת החשיבה וההתבוננות היהודית. "העיקר העושה משהו בתחום האמנות ל'יהודי'", כתב ברוך במקום אחר בספרו, הוא "המבט הפנימי ההכרתי והביקורתי", הלוכד את המהות הערכית-מושגית. אמנים שיצירותיהם גדושות מוטיבים יהודיים, החמיצו על פי רוב את מהות העניין. העניין אינו שימוש ב"רפרטואר" היהודי, אלא שימוש במבט היהודי"
וזה עומד כמובן לההתרפסות החקיינית, התשוקה להיות "כמו", עדיין שולטות כאן בשדה-האמנות, כמו ברוב השטחים האחרים של חיינו.

כל הנאמר כאן איננו קורא לבדלנות רדיקלית להיפך נמשיך לצרוך, כמובן, את התרבות הכללית. נמשיך לצרוך מוסיקת פופ ורוק וימישכו להיות פה ושם צרכני תורות מזרח. בדלנות רדיקלית לא תיתכן כלל בעידן רב-ערוצי של שוטטות טלויזיונית וגלישה באינטרנט. אבל פתיחות תרבותית אינה חייבת להוליך לטמיעה חקיינית נטולת כבוד עצמי פתיחות תרבותית אינה חייבת להוליך לטמיעה חקיינית נטולת כבוד עצמי.

#8 42!

42!

    מתחיל/ה להבין בדיחות פורום

  • רשומים
  • 143 הודעות:

פורסם 13/11/2004 - 17:54

מיטל שלום,
אני שמח על כל פעילות שלך ושל אחרים שמזוהה עם זהות יהודית-עברית(בלתי גלותית)

<{POST_SNAPBACK}>


מה רע בזהות יהודית גלותית? אחד הגילויים הראשונים של בין-לאומיות כדרך חיים (במידת מה).

#9 כורה_היתוך

כורה_היתוך

    .

  • רשומים+
  • 2393 הודעות:

פורסם 13/11/2004 - 21:45

מה רע בזהות יהודית גלותית? אחד הגילויים הראשונים של בין-לאומיות כדרך חיים (במידת מה).

<{POST_SNAPBACK}>


תוכל להסביר למה אתה מתכוון?

אתה תומך בפירוק הזהות של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי?

אם כן ההסברים , למה "רע" רבים מאוד.
יש יגידו די נוראים.

#10 42!

42!

    מתחיל/ה להבין בדיחות פורום

  • רשומים
  • 143 הודעות:

פורסם 13/11/2004 - 22:14

תוכל להסביר למה אתה מתכוון?

אתה תומך בפירוק הזהות של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי?

<{POST_SNAPBACK}>


לא. אני מתכוון בדיוק למה שכתבתי - אין הרבה (ופעם היו עוד פחות) התגלמויות של תרבויות בין לאומיות גדולות. יהדות הגולה היא אחת מהמעטות המאפשרות (איפשרו?) להיות במובן מסוים חלק מקהילה בלי להיות חלק מלאום. יהודי גלותי יכול להיות איש בין לאומי אמיתי ועדיין להיות בעל מסורת ופולקלור משלו (התרבות היהודית).

אני לא נגד אף אחד שתומך בלאומיות וכ"ו, רק מציג דעה שונה. :)

#11 SimbaSoul

SimbaSoul

    פליט ניו-זילנדי

  • רשומים+
  • 13096 הודעות:

פורסם 08/12/2004 - 14:47

הקפצה...
מחזרו ציוד אלקטרוני ואפילו תקבלו על זה כסף!

"שקר החן והבל הניופי" (משלי ל"א, ל' / סימבה ס"ו, ל')

?Other rappers diss me, say my rhymes are sissy. Why? 'cause I rap about reality? Like me and grandma drinking a cup of tea





0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים