מעבר לתוכן


תמונה

שכין לעומת בכורות...


1 reply to this topic

#1 דורימת

דורימת

    לי די נחמד לי דווקא די נעים לשיר באוזנכם את השירים הכי פרועים

  • רשומים+
  • 4401 הודעות:

פורסם 17/04/2008 - 20:12

בסיפור יציאת מצריים כאשר ה' נותן את המכות, במכת שכין הוא "מפלה" בין בקר המיצרים לבין בקר היהודים ללא שום סימן. למה במכת בכורות הוא צריך את הדם על המשקוף כדי לדעת על איזה בית לפסוח?
הקריקטורות שלי


"השעה לא תבוא עד שילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו בהם עד כדי כך שכאשר יסתתר יהודי מאחורי עץ או אבן יאומרו אלו מסלמי,עבד האל,ישמאחרי יהודי בואו והרגהו."

"הנביא" מוחמד


נואשון תעשה לי סלומון

גם אני עם נננואשון

תמונה מצורפת
דרקולאללה ציפור קטנה לחשה לי על הסיבות להיותך אנטיפט. :)

#2 rabbigil

rabbigil

    רב הקמפוס

  • מנהלי פורום
  • 126 הודעות:

פורסם 22/04/2008 - 20:59

ב"ה

לדורימת שלום וברכה,

השאלה מצוינת, כיונת לגדולים, מצאתי תשובה בשיחה של הרבי מלובאוויטש:



ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר (שמות יב,כב)

המכה העשירית, מכת בכורות, היא היחידה, שבה נצטוו ישראל לסמן את ביתם ב'אות זיהוי' - בדם מילה ובדם קרבן הפסח. את הדם שמו על מזוזות הבית והמשקוף, כדי שהמכה לא תפגע בהם. ציווי נוסף שהגביל אותם במכה זו בלבד היה: "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" (1).

מסביר המדרש, למה נדרשו דווקא כאן האמצעים הללו: "מאחר שניתנה רשות למשחית - אינו מבחין בין צדיקים לרשעים" (2) .
לכן נצטוו לשים סימון מיוחד על בתיהם ושלא לצאת מן הבית.

רשות למשחית

וכאן נשאלת השאלה ששאלת: הלוא גם בשאר המכות כמו השכין ועוד "ניתנה רשות למשחית", ובכל-זאת לא נדרשו אמצעים מיוחדים להגנה על בני-ישראל.
אז מה המיוחד אפוא במכת בכורות שדווקא בה התעורר חשש מפני ה"משחית"?!

התשובה:
יש הבדל מהותי בין מכת בכורות לקודמותיה: במכות האחרות אי-אפשר לומר ש"ניתנה רשות למשחית". המכות הללו היו מבוקרות ומוגבלות לסוג מסויים של פגיעה(3),
ולא ניתנה חירות למשחית לפגוע בכל דרך שימצא לנכון (4) .
לעומת זאת, במכת בכורות ניתנה למשחית רשות להרוג את הבכורים בכל דרך שהיא.

אהבה ללא תנאים

הבדל מעמיק יותר:
מטרת המכות האחרות הייתה להודיע למוכים "כי אני ה'" קורס בהכרת אלוקות (דבר שלא היה בו צורך לגבי היהודים- מאמינים בני מאמינים, וממילא לא נגעו המכות כלל לעם-ישראל- כי יש להם "תעודות שעברו את הקורס"),
ואילו מכת בכורות באה אך ורק כדי להעניש, להמית, להכרית (לא יעזור להציג תעודה - כי המטרה עונש, לא לימוד).
וכאן טענה מידת הדין: "מה נשתנו אלו מאלו (היהודים מהמצרים)?".
שני העמים עבדו עבודה-זרה, והיהודים כבר שקעו במ"ט שערי-טומאה! לכן נזקקו היהודים לסימני ה'זיהוי' המיוחדים.

אך כיצד יכול היה ה'סימון' לדחות את הקטרוג הכבד, לכאורה הטענה של מידת הדין קשה - "מה נשתנו אלו מאלו"?

מוסבר על כך בתורת החסידות, שמכת בכורות באה מאת "הקב"ה בכבודו ובעצמו", ואז התגלתה האהבה העצומה של הקב"ה לעם-ישראל, אהבה עצמותית, אהבת אב לבניו. זו אהבה ללא תנאים, שעומדת בתוקפה גם במצב של התנהגות שלילית מצד הבן. כשהתגלתה אהבה זו, לא היה מקום לקטרוג על בני-ישראל.

פיתחו לי כחודו של מחט

ה'סימון' שעשו בני-ישראל היה תזכורת לקשר העצמותי בינם לבין הקב"ה, והוא בא גם-כן מתוך מסירות-נפש שלמעלה מכל חישוב שכלי והגיוני.

הקב"ה קבע כלל בבריאה, שכמו ההמשכה האלוקית - כך צריכה להיות העבודה הפנימית של בני ישראל.
אומרים חז"ל "בדממיך חיי" - דם מילה ודם פסח, שמרחו בני ישראל לסימון בתיהם.

לא היה זה הגיוני לשחוט לעין-כול את הכבש, האליל המצרי, ועוד לשים את דמו על פתח הבית.
אך כאשר היהודים לא התעסקו כלל בחישובים שכליים אלא מסרו את נפשם למען רצון ה', התעלה גם הקב"ה, כביכול, מעל כל השיקולים השכליים, ובכלל זה גם למעלה מטענות המקטרג, והמשיך גילוי מכת בכורות מדרגה זו של "אבא".

וזה גם הפירוש החסידי הפנימי ל"ביד חזקה", זה לא נגד פרעה, שה' יתברך בורא העולם ומנהיגו, מתקשה חס ושלום נגדו - "בהורדת ידיים". אלא נגד מידת הדין של ה' - המקטרגת שמגיע לנו למות, מתגבר ה"אבא" הקשר העצמי ביין אב לבנו (בני בכורי ישראל) ומציל את בניו.

אנו עומדים עכשיו במצב דומה להפליא למצבם של בני-ישראל ערב צאתם ממצרים. הגאולה השלמה מתדפקת על דלתותינו.
בשעה זו צריך יהודי להתעלות מכל שיקול וחישוב, ולמסור את הנפש כדי לעשות את רצון ה'.
כך נזכה בקרוב ממש לביאת משיח-צדקנו ולגאולת-עולם.

(מבוסס על שיחה של הרבי מליובאוויטש, מהסידרה "לקוטי שיחות" כרך ג')

בברכת פסח כשר ושמח

----------

1) שמות יב,כב.

2) מכילתא שם. בבא קמא ס, סוף עמוד א. הובא ברש"י שמות שם. וראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן הלכות שמירת גוף ונפש סוף סימן יג.

3) כמו שנאמר (שמות ט, לא-לב): "והשעורה נוכתה כי השעורה אביב... לא נוכו כי אפילות הנה".

4) גם מכת דבר הייתה מוגבלת ביותר, כי לא הייתה אלא במקנה ורק בחמישה מינים (זוהר חלק ב עמ' לא,ב).
גיל הכהן בליזובסקי
רב אוניברסיטת בן גוריון



הוספת תגובה



  


0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים