מעבר לתוכן


תמונה

הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט/ירמי פינקוס*


  • Please log in to reply
1 reply to this topic

#1 איה

איה

    המניבה

  • רשומים+
  • 2710 הודעות:

פורסם 13/07/2008 - 21:14

בשלהי המאה ה-19 איש תיאטרון, המתכנה פרופסור פבריקנט, נודד בין בתי יתומות ברחבי רומניה ואוסף לביתו יתומות להן הוא מציע עתיד טוב יותר מהעתיד הצפוי להן בבית היתומות. הוא מקים להקה נודדת של שחקניות צעירות המעלות תמונות היסטוריות שנועדו לחנך את צופי התיאטרון. השנים חולפות, והילדות שבגרו, מוסיפות להעלות את אותן התמונות ההיסטוריות גם בשנות ה-60 המאוחרות שלהן. הן פוקדות כמעט כל עיירה וקרת שאליהן מזמינים אותן, וחורשות את מזרח אירופה ערב מלחמת העולם השניה. אדמת אירופה מזדעדעת ומתלהטת, אבל בקברט ההיסטורי הזמן עומד מלכת - מבנה הלהקה כמעט שאינו משתנה, וכבר 60 שנים השחקניות מציגות את אותן תמונות היסטוריות. ההיסטוריה מתרחשת בהווה, אבל בכל עיירה יהודית שאליה מגיעות השחקניות, היהודים מתכנסים בתיאטרון המקומי ושורקים בהתלהבות כשהם חוזים שוב ושוב באותם רגעים היסטוריים שראו כבר עשרות פעמים בחייהם.

ולמרות כל זאת, העולם משתנה - אנשים מתים ואנשים אחרים תופסים את מקומם, הלהקה מאבדת משיווי המשקל האנושי שלה, השחקניות לא נעשות צעירות יותר מיום ליום, וגם אומנות התיאטרון כבר לא מה שהייתה פעם. את ההוויה התוססת והעשירה של יהודי מזרח אירופה, פינקוס הצליח לצקת לתוך ספר אחד, שנמזג לצד בורשט רווי טעמים ומוגש ליד כופתאות הונגריות מטוגנות. זו ההזדמנות לברך אותו במילה אחת: א-מחייה! בשנים האחרונות, נוכח התפתחות השיח הרב תרבותי, גם תרבות היידיש החלה לזכות לעדנה. אחת הביקורות הקשות על לימודי השואה במערכת החינוך הישראלית היא שיש דגש רב מאוד על תקופת ההשמדה, אבל כמעט שלא מתייחסים למה שהושמד - לתרבות העשירה של יהודי מזרח אירופה שכמעט ונעלמה. אחד הדברים המהנים בספר של פינקוס הוא האיורים היפיפיים שלו! מעבר לזה שזה נהדר לגלות ספר למבוגרים עם איורים חכמים (ר' עמ' 47 ו-127), התחושה שלי הייתה שאני קוראת בספר עם ציורים תלת-מימדיים. בתיאורים של פינקוס מצויים העושר והרב-גוניות של התרבות במזרח אירופה טרם השואה. השירים, המחזות, הבגדים, המפלגות, הלכי הרוח, הטיפוסים, הריחות, המאכלים - כל אלו נדחסים לתוך "תמונות היסטוריות" שמשקפות ולו במעט את מה שהיה ואיננו עוד.

אחד הדברים המעניינים בספר הוא הסגנון שלו. הספר כתוב כסיפור אגדה - יש רעים ויש טובים, יש מסע ויש מלכודות לאורכו. יש משהו מרענן בסוגה הזו כשהיא מוצעת למבוגרים. אחד הדברים המוצלחים בכתיבה הוא שבסופו הוא מתנער מן הז'אנר האגדתי, ומערבל קצת את הטוב והרע. התיאורים של פינקוס מלאים סיפמטיה לדמויות שלו, כל אחת ואחת מן השחקניות הזקנות ומאנשי הצוות של התיאטרון זוכה לטיפול אישי ומחבק של פינקוס. כמעט שאין בספר מחלות ילדות למעט אי אילו התחכמויות מיותרות, אבל באמת שזה נסלח.

הטראגי ביותר הוא הידיעה שכל העושר שנגלה לעינינו ייחרב בשואה. השחקניות אמנם מתכחשות לזמן וחיות רק את המקום, כלומר, רק את הבמה. אבל הקורא יודע שהן חיות על זמן שאול, וההצגה לא יכולה להימשך לנצח. העתיד המובטח שפרופסור פבריקנט ביקש להבטיח לילדותיו אינו עומד במבחן המציאות.


4.5 זנבות בסולם איה.
"אל תשכח שזנב הוא לא רק זנב, ויותר משהזנב קשור לבעליו, בעליו קשור אליו!"

#2 nocturnal

nocturnal

    נגמלת לאט

  • רשומים+
  • 1107 הודעות:

פורסם 10/08/2008 - 01:53

פשוט פנינה ספרותית.
כיף חיים בפורום ספרים


































0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים