מעבר לתוכן


תמונה

בדרך אל החתולים/יהושע קנז*


  • Please log in to reply
2 replies to this topic

#1 איה

איה

    המניבה

  • רשומים+
  • 2710 הודעות:

פורסם 26/10/2008 - 00:02

בדרך אל החתולים/יהושע קנז

יש ביטוי ברוסית שאומר – "זקנה זה לא שמחה". רבים מדייריו הזמניים של בית החולים הגריאטרי, שבו מאושפזת הגברת יולנדה מוסקוביץ', היו חותמים ביד רועדת על הביטוי הזה. הזקנה מרתיעה אותנו, כי אנחנו יודעים ידוע היטב שהפרס הגדול על ההישרדות בעולם הזה, הוא להתבלות, להיקמל, לאבד את העצמאות ולמות. אם זה הסוף, לא ברור בשביל מה שווה להתאמץ כל כך. אולי בגלל זה יש לא מעט ספרים, בעיקר זבלוני ניו-אייג' שמנסים למכור לנו לוקשים על הזקנה, ולתאר אותה כתקופה מופלאה של מנוחה והזדככות הנפש, תוך התעלמות מוחלטת מהגוף הבוגדני, בני המשפחה שלא תמיד מבינים ללב הזקן, וחוסר האונים הכללי.

"בדרך אל החתולים" הוא ספר משובח משום שבניגוד לגברת יולנדה מוסקוביץ' שמטייחת את פניה באיפור כבד בכדי להסתיר את הפגמים, קנז לא מפחד להציג את הזקנה והזקנים כמות שהם. לזקנה יש פנים רבות – יש מי שמקבל את המוות הקרב ואולי אפילו מייחל לו כמו אלגרה, יש מי שמתעלם מן המוות וסוחט את החיים עד תומם כמו כגן, יש מי שהזקנה כופה עליו שגעון כמו פאולה, ויש מי שהזקנה מביאה אותו לתובנות חדשות כמו פרידה. על כולם צופה הגברת מוסקוביץ' בעין בוחנת וביקורתית, תוך שהיא בוחנת את מצבה החדש הכופה עליה בדידות ותלותיות ביחס לזקנים האחרים בבית החולים.

הדמות של הגברת מוסקוביץ' מעוצבת בגאוניות. אי אפשר שלא לחמול על הגברת מוסקוביץ', לגלות כלפיה דאגה ואמפתיה, אבל גם אי אפשר שלא לסלוד מהאינטרסנטיות והאגואיזם שלה. המשפט האחרון בספר (אל חשש, אין כאן ספויילר), הוא משפט שופט, הגברת מוסקוביץ' מסתכלת על הכוכבים והם "כמו עיניים מתנוצצות הם זוהרים מעליה, כמו עיניים טהורות וצעירות לנצח, הניבטות אל עצמן באין סוף של אהבה, ואינן חוננות שום דבר במבטן" (עמ' 280). זו התחושה שלנו כקוראים ביחס לגברת מוסקוביץ' – אהבה ללא חנינה. היא בלתי נסבלת, אבל הכל נובע מכך שהיא עצמה סובלת, ואף אחד בעולמה לא מכיר בסבל שלה.

העולם שיצר קנז, בתוך בית החולים ומחוץ לו, הוא עולם שבו האמפתיה נקנית בכסף. המציאות בעולם הזה נזילה, לא ניתן לדעת מי אויב ומי חבר, מי טוב ומי רע. בעולם המתעתע הזה הגברת מוסקוביץ' מבקשת לקנות לה חברים ובטחון, ומגלה שהמחיר כבד מדי עבורה. אין מקום שאליו ניתן לברוח, פני היאנוס של האדם נמצאים בכל מקום שבו כף רגלו דורכת. "בדרך אל החתולים" הוא ספר מעולה משום שהוא מציג את בני האדם, ובמקרה הזה בני האדם הזקנים, כפי שהם. זקנים אינם רק מלאי חכמה וטוב, כפי שהם אינם רק סהרוריים וקמוטים. הם אנחנו, על מלוא המורכבות שלנו כבני אדם, בעולם הרבגוני שבו אנחנו מתקיימים, רק בעוד כמה שנים.

5 זנבות בסולם איה
"אל תשכח שזנב הוא לא רק זנב, ויותר משהזנב קשור לבעליו, בעליו קשור אליו!"

#2 אסףף

אסףף

    משתמש טרי

  • רשומים
  • 17 הודעות:

פורסם 27/10/2008 - 19:01

זה נראה לי הספר היחיד של קנז שעוד לא קראתי (חוץ מהחדש דנדש שאני לא בטוח שאני רוצה)
זאת אומרת, התחלתי אותו פעם מזמן, כשהייתי צעיר יותר ורך בשנים, אבל כנראה שזה לא התאים לגיל וזנחתי אותו די בהתחלה

יכול להיות שהיום כשאני קצת יותר קשיש כדאי לחזור אליו ,ולהזדהות עם מוסקו. .

בכל מקרה עשית לי חשק.. . *:)

#3 Petra

Petra

    ברונזה

  • רשומים+
  • 778 הודעות:

פורסם 31/10/2008 - 11:07

הספר הזה היה בתוכנית לימודים שלי לבגרות בספרות..

לא זכור לי שהתלהבתי ממנו... אבל אולי פשוט הייתי קטנה מדי כשקראתי אותו.




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים