מעבר לתוכן


תמונה
- - - - -

בשובי (29.12.2008)


  • Please log in to reply
10 replies to this topic

#1 מרסו

מרסו

    כוסית הרים מצויה.

  • רשומים+
  • 2616 הודעות:

פורסם 29/12/2008 - 12:07

בשובי (29.12.2008)

בשובי אני מוצא אותך ישן במערומיך
כשדרת הכניסה הדקלית הזנוחה למקווה ישראל:
יופי שאיננו נגיש.
אתה מתהפך במיטה ומותיר אותי דורש כר' ירמיה
התוהה על הגוזל אשר רגלו האחת מעבר לחמישים האמות מהשובך
- אינני רוצה לגזול את שנתך.
אך איבריך עודם נועצים בי את מבטם:
גורים במכלאה המתחננים לאימוץ.

- - - - - -
תלמוד בבלי, בבא בתרא, גמרא:

בקצרה- בדיון על בעלות והשבה של גוזל הועמד קריטריון עי חכמים: אם הגוזל נמצא מרחק 50 אמות מהשובך הקרוב הוא של בעלי השובך ומעבר לו - של המוצא. ר' ירמיה הקשה ושאל מה דינו של גוזל אשר רגל אחת שלו בתחום חמישים האמה ורגל אחרת מעבר לתחום. על כך (מפני שנתפס כהטלת ספק ביכולת חכמים לקבוע קריטריון) גורש מבית המדרש.

תנן: ניפול הנמצא בתוך חמישים אמה – הרי הוא של בעל השובך; ואף על גב דאיכא אחרינא דנפיש מיניה! – בדליכא. – אי הכי, אימא סיפא: חוץ מחמישים אמה – הרי הוא של מוצאו; ואי דליכא, ודאי מההוא נפל! – הכא במאי עסקינן – במדדה, דאמר רב עוקבא בר חמא: כל המדדה – אין מדדה יותר מחמישים. בעי רבי ירמיה: רגלו אחת בתוך חמישים אמה ורגלו אחת חוץ מחמישים האמה, מהו? ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבית מדרשא.
דניאל.ב


הספר שלי:

http://gvanim.dpages...7324/120307.php

הבלוג שלי:

http://forum.bgu.co....blog&blogid=356

השיר האחרון שפרסמתי:
http://forum.bgu.co....howtopic=297041

"אַךְ אָנוּ בְּאוֹן נִזְקֹפָה
אֶת רֹאשֵׁנוּ גֵּא אֶל-עָל." ("הם לא ישברו אותנו").



נשיא מועדון המעריצים העולמי של שלומית אהרון.

יש קוצית חדשה!!!


הערה: לא מגיב/מבקר סיפורים ב"סטודנטים כותבים". לא לקחת זאת אישית.



כבר לא הומו-מחמד של אף אחד
-

הצופה מספר אחד, והיחיד (פרט שולי) של ערוץ הכנסת!

#2 אורח - תייר מזדמן

אורח - תייר מזדמן
  • אורחים

פורסם 29/12/2008 - 22:51

אהבתי את הבחירה המפתיעה בשני הדימויים המרכזיים בשיר: שדרת הדקלים של מקוה ישראל ומדרש הגוזל בתור דימויי תחושותיך כלפי הגוף השרוע ישן על המיטה.
ראשית, אתחיל בשדרת הדקלים בכניסה למקוה ישראל. מצד אחד, בחירה מאוד אישית ובהתחלה חשבתי לעצמי שייתכן שבחירה זו אישית מדי ולא מאפשרת לקורא להבין את עוצמת הדימוי. מצד שני, מי שמכיר את השדרה יכול להעלות משמעויות רבות לדימוי הזה. ראשית, שדרת הדקלים מכילה בתוכה אלמנטים פאליים מחד, ושדרת כניסה מזמינה ונשית (בדומה לדימוי השער לגן שקיים בשירה היהודית) מאידך. שנית, המשחק על הניגודים היהודיים קיים גם במהות הכללית של מקוה ישראל: השם הוא של מבנה יהודי דתי מסורתי (היהודי הישן, נטול הגוף, הרוחני, הסטריאוטיפי, הפסיבי), אך המהות היא בית ספר חקלאי ציוני (היהודי החדש, של תחילת המאה ה-20, הפיזי, הנאבק, האקטיבי). שלישית, משחק הניגודים ממשיך במראה השדרה: השדרה היום היא זיכרון ליופי שהיה וכלה. שדרה מפוארת לשעבר שהובילה כמו בבתי אחוזה למבנה המרכזי והיפהפה של מקוה ישראל, נמצאת היום על גדות הכביש המהיר שמחבר בין האחוריים של תל אביב לאזורי התעשיה של אזור ושל חולון. על הכביש מול השדרה נמצאים מגרשי גרוטאות של מכוניות, תחנות דלק, מוסכים, שיפודיה הבנויה מצריפים ועוד. הכביש חוסם את הכניסה לשדרה, כך שלמעשה היא כבר אינה נגישה, ומכניסה מפוארת לשעבר היא הופכת למגרש הגרוטאות, לתחת של מקוה ישראל. העבר היה נהדר, ההוה הוא רק שריד מפויח שלו. הקונפליקט שמציגה השדרה, מוביל אותך לדימוי השני: מדרש הגוזל. כאן, אתה בעצם מפנה את הקורא שוב למקורות, לעבר. מנסה לברר כיצד מתמודדים עם קונפליקט (עם גוזל שנמצא בין שני העולמות). מעניינת הבחירה בגוזל דוקא כמייצג את הקונפליקט. יצור עדין, פגיע, ש"אין מדדה יותר מחמישים" מרוב עדינותו ומיעוט כוחו. אתה מחזיר אותנו כך לגוף הישן, הערום, שניטל ממנו כוחו והופך ל"גוזל. אבל בתוך המדרש הזה אתה גם מעלה סוגיה נוספת לגבי הקונפליקט. גורלו של רבי ירמיה, שנבע מהתבוננותו מישירת המבט אל הקונפליקט וחוסר נכונות לבחור צד. עפ"י המדרש, מי שלא בוחר צד, אלא בוחר להחזיק את שני הצדדים, גורלו נידוי מהחברה. השתלשלות הדימויים ומורכבותם, הופכים את השיר לכזה השואל הרבה מעבר לסוגיית הגוף הישן הקונקרטי. השיר מעלה את הכאב שבזיכרון, אך גם את היופי שבו, את קיומו של קונפליקט או עימות כמעט בכל היבט בחיים שלנו: קונפליקט יהודי, קונפליקט בזהות מינית, קונפליקט בעצם היותנו בני אדם החיים בישראל התעשייתית- קפיטליסטית של המאה ה-21. השיר שואל כיצד מיישבים את כל הניגודים האלו. וכאתה מגיע לשאלה, ומגלה את התשובה הניתנת לרבי ירמיה (בוחרים צד או מנודים), אתה מחזיר בחזרה לגוף הישן. אתה לא פותר את השאלה הגדולה, אך בוחר צד בשאלה הקטנה, הקונקרטית יותר. בוחר לשמור את ההווה, גם אם הוא רק השריד לעבר מפואר יותר. השימוש בשורש גזל כאן, מתקשר לגוזל מהמדרש, ומחדד את בחירת הצד. אתה בוחר לא להיות אגרסיבי, פאלי (כמו הדקלים בתחילת השיר), אלא לבחור בצד העדין, הגוזלי (בניגוד לפועל הגזל), הפסיבי, שאינו משנה את המציאות אלא משמר אותה כפי שהיא.

אחלה שיר.

#3 dune

dune

    I know a place where summer strives

  • מנהלי פורום
  • 809 הודעות:

פורסם 30/12/2008 - 01:53

בשובי (29.12.2008)

בשובי אני מוצא אותך ישן במערומיך
כשדרת הכניסה הדקלית הזנוחה למקווה ישראל:
יופי שאיננו נגיש.
אתה מתהפך במיטה ומותיר אותי דורש כר' ירמיה
התוהה על הגוזל אשר רגלו האחת מעבר לחמישים האמות מהשובך
- אינני רוצה לגזול את שנתך.

- - - - - -

מה זו ההתרגשות המפכה בי? וכי יש בפורום אנשי מדרש? שנים רבות לא עלעלתי בבבלי ועל אף זאת זיהיתי היטב את גירושו של ר' ירמיה מבית המדרש. הנוסטלגיה שהציפה אותי משולה לנוסטלגיה המצמררת מעט שחולפת במי שמבקר בשדרת הדקלים הנזכרת לעיל.
ולענייני דיומא:
כבר הגיב התייר לפני על עומק המשמעות של השדירה, מקווה ישראל והמדרש ועשה זאת כהלכה ובפירוט היאה.
מעניין אותי להתעכב על עניין הגירוש. הדובר רואה את אהובו מתהפך במיטה ונותר "דורש כר' ירמיה", כלומר מרגיש מנודה ומגורש. מן המיטה או מן האהבה? אך הדובר, שלא כר' ירמיה, יכול לשנות את מצבו אם יעיר את אהובו. אך הוא בוחר להישאר מגורש, מורחק ממושא אהבתו כיון שאינו רוצה לגזול את שנתו. ואכן, גזל שינה דבר חמור הוא כיוון שאינו גזל פשוט הניתן להחזרה. הדובר בוחר בסבל רגעי על מנת שלא לחטוא כנגד אהובו. בחירה מתוך אהבה ולשם האהבה. כמה מעודד לראות שעדיין ישנו מעוז אחד בפורום שהציניות לא פשתה בו.
San Andreas Fault

אני ממליצה לכל אחד פה לנהוג ביתר זהירות. יש כאן אנשים, שבשם "הסקרנות" שלהם מסוגלים לזחול על דמותכם הוירטואלית ולחפש נקודות תורפה כדי להגיע אליכם. יש גם מי שלא יהסס לנפנף זאת בפניכם ואף שלא בפניכם ויוכל תמיד להגיד שעשה הכל בתום לב. הייאוש יכול לגרום לכל אחד לשקר קצת, גם לעצמו.


#4 מרסו

מרסו

    כוסית הרים מצויה.

  • רשומים+
  • 2616 הודעות:

פורסם 30/12/2008 - 09:56

אהבתי את הבחירה המפתיעה בשני הדימויים המרכזיים בשיר: שדרת הדקלים של מקוה ישראל ומדרש הגוזל בתור דימויי תחושותיך כלפי הגוף השרוע ישן על המיטה.
ראשית, אתחיל בשדרת הדקלים בכניסה למקוה ישראל. מצד אחד, בחירה מאוד אישית ובהתחלה חשבתי לעצמי שייתכן שבחירה זו אישית מדי ולא מאפשרת לקורא להבין את עוצמת הדימוי. מצד שני, מי שמכיר את השדרה יכול להעלות משמעויות רבות לדימוי הזה. ראשית, שדרת הדקלים מכילה בתוכה אלמנטים פאליים מחד, ושדרת כניסה מזמינה ונשית (בדומה לדימוי השער לגן שקיים בשירה היהודית) מאידך. שנית, המשחק על הניגודים היהודיים קיים גם במהות הכללית של מקוה ישראל: השם הוא של מבנה יהודי דתי מסורתי (היהודי הישן, נטול הגוף, הרוחני, הסטריאוטיפי, הפסיבי), אך המהות היא בית ספר חקלאי ציוני (היהודי החדש, של תחילת המאה ה-20, הפיזי, הנאבק, האקטיבי). שלישית, משחק הניגודים ממשיך במראה השדרה: השדרה היום היא זיכרון ליופי שהיה וכלה. שדרה מפוארת לשעבר שהובילה כמו בבתי אחוזה למבנה המרכזי והיפהפה של מקוה ישראל, נמצאת היום על גדות הכביש המהיר שמחבר בין האחוריים של תל אביב לאזורי התעשיה של אזור ושל חולון. על הכביש מול השדרה נמצאים מגרשי גרוטאות של מכוניות, תחנות דלק, מוסכים, שיפודיה הבנויה מצריפים ועוד. הכביש חוסם את הכניסה לשדרה, כך שלמעשה היא כבר אינה נגישה, ומכניסה מפוארת לשעבר היא הופכת למגרש הגרוטאות, לתחת של מקוה ישראל. העבר היה נהדר, ההוה הוא רק שריד מפויח שלו. הקונפליקט שמציגה השדרה, מוביל אותך לדימוי השני: מדרש הגוזל. כאן, אתה בעצם מפנה את הקורא שוב למקורות, לעבר. מנסה לברר כיצד מתמודדים עם קונפליקט (עם גוזל שנמצא בין שני העולמות). מעניינת הבחירה בגוזל דוקא כמייצג את הקונפליקט. יצור עדין, פגיע, ש"אין מדדה יותר מחמישים" מרוב עדינותו ומיעוט כוחו. אתה מחזיר אותנו כך לגוף הישן, הערום, שניטל ממנו כוחו והופך ל"גוזל. אבל בתוך המדרש הזה אתה גם מעלה סוגיה נוספת לגבי הקונפליקט. גורלו של רבי ירמיה, שנבע מהתבוננותו מישירת המבט אל הקונפליקט וחוסר נכונות לבחור צד. עפ"י המדרש, מי שלא בוחר צד, אלא בוחר להחזיק את שני הצדדים, גורלו נידוי מהחברה. השתלשלות הדימויים ומורכבותם, הופכים את השיר לכזה השואל הרבה מעבר לסוגיית הגוף הישן הקונקרטי. השיר מעלה את הכאב שבזיכרון, אך גם את היופי שבו, את קיומו של קונפליקט או עימות כמעט בכל היבט בחיים שלנו: קונפליקט יהודי, קונפליקט בזהות מינית, קונפליקט בעצם היותנו בני אדם החיים בישראל התעשייתית- קפיטליסטית של המאה ה-21. השיר שואל כיצד מיישבים את כל הניגודים האלו. וכאתה מגיע לשאלה, ומגלה את התשובה הניתנת לרבי ירמיה (בוחרים צד או מנודים), אתה מחזיר בחזרה לגוף הישן. אתה לא פותר את השאלה הגדולה, אך בוחר צד בשאלה הקטנה, הקונקרטית יותר. בוחר לשמור את ההווה, גם אם הוא רק השריד לעבר מפואר יותר. השימוש בשורש גזל כאן, מתקשר לגוזל מהמדרש, ומחדד את בחירת הצד. אתה בוחר לא להיות אגרסיבי, פאלי (כמו הדקלים בתחילת השיר), אלא לבחור בצד העדין, הגוזלי (בניגוד לפועל הגזל), הפסיבי, שאינו משנה את המציאות אלא משמר אותה כפי שהיא.

אחלה שיר.



תודה על הביקורת תייר מזדמן.

קריאתך ופירושיך המדוקדקים והמפורטים החמיאו לי מאוד. ולא רק זאת- חלקם אף הפתיעו אותי ולקחו את מילותיי למחוזות שלא חשבתי עליהם והבולט שבהם הזרקור על הפאליות וכו'. שמחתי לקרוא שהמתאר המצוין של מקווה ישראל מוכר לאנשים נוספים. היטבת לתאר את אזור מקווה ישראל אך החסרת את הפרט הבא: השדרה הנזכרת חסומה אל הכביש המדובר בשער נעול. צדקת באשר לגוזליות של הגוף הישן. באשר לגורלו של ר' ירמיה והקונפליקט- ע"ע הערותיו של dune.
דניאל.ב


הספר שלי:

http://gvanim.dpages...7324/120307.php

הבלוג שלי:

http://forum.bgu.co....blog&blogid=356

השיר האחרון שפרסמתי:
http://forum.bgu.co....howtopic=297041

"אַךְ אָנוּ בְּאוֹן נִזְקֹפָה
אֶת רֹאשֵׁנוּ גֵּא אֶל-עָל." ("הם לא ישברו אותנו").



נשיא מועדון המעריצים העולמי של שלומית אהרון.

יש קוצית חדשה!!!


הערה: לא מגיב/מבקר סיפורים ב"סטודנטים כותבים". לא לקחת זאת אישית.



כבר לא הומו-מחמד של אף אחד
-

הצופה מספר אחד, והיחיד (פרט שולי) של ערוץ הכנסת!

#5 מרסו

מרסו

    כוסית הרים מצויה.

  • רשומים+
  • 2616 הודעות:

פורסם 30/12/2008 - 09:59

מה זו ההתרגשות המפכה בי? וכי יש בפורום אנשי מדרש? שנים רבות לא עלעלתי בבבלי ועל אף זאת זיהיתי היטב את גירושו של ר' ירמיה מבית המדרש. הנוסטלגיה שהציפה אותי משולה לנוסטלגיה המצמררת מעט שחולפת במי שמבקר בשדרת הדקלים הנזכרת לעיל.
ולענייני דיומא:
כבר הגיב התייר לפני על עומק המשמעות של השדירה, מקווה ישראל והמדרש ועשה זאת כהלכה ובפירוט היאה.
מעניין אותי להתעכב על עניין הגירוש. הדובר רואה את אהובו מתהפך במיטה ונותר "דורש כר' ירמיה", כלומר מרגיש מנודה ומגורש. מן המיטה או מן האהבה? אך הדובר, שלא כר' ירמיה, יכול לשנות את מצבו אם יעיר את אהובו. אך הוא בוחר להישאר מגורש, מורחק ממושא אהבתו כיון שאינו רוצה לגזול את שנתו. ואכן, גזל שינה דבר חמור הוא כיוון שאינו גזל פשוט הניתן להחזרה. הדובר בוחר בסבל רגעי על מנת שלא לחטוא כנגד אהובו. בחירה מתוך אהבה ולשם האהבה. כמה מעודד לראות שעדיין ישנו מעוז אחד בפורום שהציניות לא פשתה בו.



תודה על הביקורת. שמחתי לקרוא שהשיר ערב לחיכך. היטבת לפרש את כוונתי באשר עניין הגירוש.

רק רציתי לתקן שקטונתי מלהיות "איש מדרש". ואם זה מעניין אותך כבר התייחסתי בעבר לטקסט נוסף:
http://forum.bgu.co....howtopic=158273
דניאל.ב


הספר שלי:

http://gvanim.dpages...7324/120307.php

הבלוג שלי:

http://forum.bgu.co....blog&blogid=356

השיר האחרון שפרסמתי:
http://forum.bgu.co....howtopic=297041

"אַךְ אָנוּ בְּאוֹן נִזְקֹפָה
אֶת רֹאשֵׁנוּ גֵּא אֶל-עָל." ("הם לא ישברו אותנו").



נשיא מועדון המעריצים העולמי של שלומית אהרון.

יש קוצית חדשה!!!


הערה: לא מגיב/מבקר סיפורים ב"סטודנטים כותבים". לא לקחת זאת אישית.



כבר לא הומו-מחמד של אף אחד
-

הצופה מספר אחד, והיחיד (פרט שולי) של ערוץ הכנסת!

#6 viki

viki

    אין טעם לאסוף כל עוד לא ניתן לאחות...

  • מנהלי פורום
  • 3343 הודעות:

פורסם 30/12/2008 - 12:37

אין מילים!!! :וי:
הפרשנות המקיפה תורמת מאוד.
מלבד הדברים שנאמרו רציתי להסב את תשומת הלב לבחירות מילים בעלות שורשים דומים:
1. גוזל ולגזול
2. שובי ושובך
כמו כן משך את תשומת ליבי נושא השינה - "מוצא אותך ישן", "מתהפך במיטה", "אינני רוצה לגזול את שנתך". גם כאן ישנה קונוטציה למילה בעלת שורש זהה - ישן (sleep+old).

"אני מצמצמת את עצמי כדי נקודה אלמונית
שלא להטריד בגופי מלכויות"



תמונה מצורפת

#7 שין

שין

    לא סתם ברונזה - רשום+!

  • רשומים+
  • 313 הודעות:

פורסם 30/12/2008 - 17:07

מאוד רגיש ויפייפה
"...'אמור לי בבקשה, לאן אני צריכה ללכת?' שאלה עליסה. ' זה תלוי לאן את רוצה להגיע', אמר החתול. 'לא אכפת לי לאן', אמרה עליסה. 'אם כן, זה לא משנה באיזה דרך את בוחרת', ענה החתול." [עליסה בארץ הפלאות]

#8 אורח - תשע

אורח - תשע
  • אורחים

פורסם 01/01/2009 - 21:37

כמה קטנה אני מרגישה מול העולם הרחב שפרשת בשיר הזה.
שיר נהדר ומקסים, והפירוש מחכים ביותר.

#9 מרסו

מרסו

    כוסית הרים מצויה.

  • רשומים+
  • 2616 הודעות:

פורסם 02/01/2009 - 10:36

תודה על הביקורות ויקי, שין ותשע (ההרגשה לא במקומה).
דניאל.ב


הספר שלי:

http://gvanim.dpages...7324/120307.php

הבלוג שלי:

http://forum.bgu.co....blog&blogid=356

השיר האחרון שפרסמתי:
http://forum.bgu.co....howtopic=297041

"אַךְ אָנוּ בְּאוֹן נִזְקֹפָה
אֶת רֹאשֵׁנוּ גֵּא אֶל-עָל." ("הם לא ישברו אותנו").



נשיא מועדון המעריצים העולמי של שלומית אהרון.

יש קוצית חדשה!!!


הערה: לא מגיב/מבקר סיפורים ב"סטודנטים כותבים". לא לקחת זאת אישית.



כבר לא הומו-מחמד של אף אחד
-

הצופה מספר אחד, והיחיד (פרט שולי) של ערוץ הכנסת!

#10 number6

number6

    Things could be Different. But They're not

  • רשומים+
  • 8641 הודעות:

פורסם 04/01/2009 - 01:06

מסכים עם כל שמעליי - שיר יפה וכתוב היטב, והפירוש בהחלט מוסיף ומחכים. אם כי, בהסתייגות מה, אומר שאיני חושב שהיתה תרומה בהוספת שתי השורות התחתונות (שכמדומני הוספו לאחר הפרסום הראשוני).

The reception's gotten fuzzy
The delicate balance has shifted
Put on your gloves and your black pumps
Let's pretend the fog has lifted
Now you see me
Now you don't
Now you say you love me
Pretty soon you won't
If we get our full three score and ten
We won't pass this way again
So kiss me with your mouth open
Turn the tires toward the street
And stay sweet


#11 מרסו

מרסו

    כוסית הרים מצויה.

  • רשומים+
  • 2616 הודעות:

פורסם 07/01/2009 - 23:21

מסכים עם כל שמעליי - שיר יפה וכתוב היטב, והפירוש בהחלט מוסיף ומחכים. אם כי, בהסתייגות מה, אומר שאיני חושב שהיתה תרומה בהוספת שתי השורות התחתונות (שכמדומני הוספו לאחר הפרסום הראשוני).



תודה על הביקורת 6.

אתה לא היחיד שסובר כך. השורות הוספו מפני : א. בפשטות הן עלו במוחי. זו באמת לא אשמתי. ב. להדגיש כי למרות ההכרעה של הדובר, על מניעי האהבה שלה, הוא עדיין מצוי בפרדוקס.
דניאל.ב


הספר שלי:

http://gvanim.dpages...7324/120307.php

הבלוג שלי:

http://forum.bgu.co....blog&blogid=356

השיר האחרון שפרסמתי:
http://forum.bgu.co....howtopic=297041

"אַךְ אָנוּ בְּאוֹן נִזְקֹפָה
אֶת רֹאשֵׁנוּ גֵּא אֶל-עָל." ("הם לא ישברו אותנו").



נשיא מועדון המעריצים העולמי של שלומית אהרון.

יש קוצית חדשה!!!


הערה: לא מגיב/מבקר סיפורים ב"סטודנטים כותבים". לא לקחת זאת אישית.



כבר לא הומו-מחמד של אף אחד
-

הצופה מספר אחד, והיחיד (פרט שולי) של ערוץ הכנסת!




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים