מעבר לתוכן


תמונה

"בעיני כלב" - שרשור סיפורים מנקודת מבט על ארבע


  • Please log in to reply
126 replies to this topic

#1 nahum

nahum

    שמתשמ

  • רשומים+
  • 2668 הודעות:

פורסם 18/02/2009 - 19:42

אלווין הוא שמו של לברדור יפיפה המשמש כלב נחייה לאריה שמידט.
אריה, שעובד כמרצה במכללת עמק-יזרעאל ובנוסף גם בחברת IBM, איבד את ראייתו תוך 24 שעות באירוע רפואי נדיר.
לפני שלוש עשרה חודשים קיבל אריה את אלווין מהמרכז לכלבי נחייה ומאז הם צמד מנצח.
במהלך החודשים האחרונים כתב אריה מספר סיפורים המתארים את המציאות מנקודת מבטו של אלווין החל מהמפגש בניהם (סיפור שפורסם בעלון שהמרכז הפיץ בראש השנה) ועד לסיפורים על ההתמודדות היומיומית של עיוור הנעזר בכלב נחייה מול המוסדות והחלק בציבור שבו עדיין לא מקבלים בברכה את הצמד "אדם וחברו הטוב ביותר", סיפור כזה פורסם בכתבה על אריה שפורסמה בעיתון 7 ימים ב 2.1.09.
כל הסיפורים שאריה כותב מהווים בעצם את "יומנו של אלווין" - פרוייטק שעתיד להתאחד לספר שיצא לאור כנראה תחת השם "בעיני כלב" אשר כל הכנסותיו יעברו כתרומה למרכז לכלבי נחייה.

לאחרונה פניתי אל אריה בבקשה שיפרסם את סיפוריו כאן בפורום, ע"מ לגרום לנו, אלו שמגדלים את הגורים בשנתם הראשונה, להבין יותר טוב את תפקידם, את ההתמודדויות שהם נאלצים לעבור יום יום ואת המשמעות הגדולה שלהם בחייו של אדם עיוור.

אריה הסכים מיד אך התנה את הפרסום בשני תנאים:
1- כל זכויות הפרסום נשארות שלו, לכן נפתח בפורום משתמש חדש בשם "לאב רדור", השם הספרותי שבשמו ייכתב הספר ועל ידו יפורסמו כאן כל הסיפורים של אריה.
2- אריה רוצה לשמוע מבעלי גורים בהווה ובעבר סיפורים וחוויות שהיו בשנת גידול הגורים ע"מ לפתח מהם סיפורים נוספים. זו ההזדמנות לנבור בזיכרון ולהוציא את כל הסיפורים המצחיקים, המשעשעים, המוזרים וכל היתר.
את הסיפורים תשרשרו כאן ואריה כבר יקרא.

אני מאמין שבימים הקרובים כבר תתחילו לראות כאן את הסיפורים.


שלום לכל מגדלי הגורים המתעתדים להפוך לכלבי נחיה,
ברכות חמות מאלווין ו....... טוב, נו, גם מאריה.
הבנתי שאתם רוצים לקרוא את הסיפורים שלי (בתקווה שלא תשתעממו).
מצדיע לכם בנינוף זנב על עבודתכם החשובה והאהבה שאתם מעניקים לגורים, אלווין Love -rador ואריה שמידט


כשיצאתי למסע היא קשרה לי צמיד סביב פרק כף היד
הוא היה עלי שנים עד שנקרע לי ואבד
אם תראה אותה תגיד לה אני זוכר כמעט הכול
המוסיקה בדיונות הצהוב והכחול
את הציור שהיא ציירה לי אני שומר עוד על הקיר
כוכב לבן יהלום אבן ספיר.

אבן ספיר - אהוד בנאי

-------------------------------------------------------------------------
תמונה מצורפת
הגלרייה של סאני
תמונה מצורפתתמונה מצורפת
"שעות ארוכות של בטלה, חוסר מעש, ובהייה בתקרה, דרושות לכל אדם יצירתי, כדי שיוכל לפתח רעיונות" - א.ק.

#2 Reut.a

Reut.a

    מתחיל/ה להבין בדיחות פורום

  • רשומים
  • 292 הודעות:

פורסם 19/02/2009 - 17:20

כל הכבוד! יוזמה נהדרת..:)

אריה שמידט אדם מקסים (וכך גם כלבו אלווין),בטוחה שהסיפורים שלו יתרמו רבות ובתקווה כמובן שבעתיד הספר יצליח ויפיק תרומות רבות לפעילות החשובה של המרכז =]

רוצים לאמץ גור נחייה לשנה?
התקשרו אלינו


תמונה מצורפת

המרכז הישראלי לכלבי נחייה לעיוורים 08-9408213


#3 Love-rador

Love-rador

    משתמש באימונים

  • רשומים
  • 54 הודעות:

פורסם 10/03/2009 - 14:07

היום תכירו את אלווין, הכלב שעוזר לאריה שמידט בכל דבר. הוא יספר לכם איך זה להיות כלב נחייה, וכמה הוא אוהב את העבודה שלו.
פרק ראשון

לי קוראים אלווין. מי אתה? אני מאד שמח שהחלטת לקרוא את הטור שלי. אני רק בן שנתיים וחצי, אבל למדתי הרבה בחיי, הסתובבתי בהרבה מקומות והכרתי הרבה אנשים. אנשים טובים ואנשים פחות טובים, אנשים חכמים ואנשים שצריכים עוד ללמוד, אנשים מתחשבים ואנשים אחרים, אבל הכי אני אוהב ילדים שצוחקים ומשתוללים איתי. הכי, הכי, הכי , אני אוהב את.... רגע, רגע, צריך להתחיל מההתחלה.
ובכן, קוראים לי אלווין, ואני כלב מגזע לברדור. על פי מנין השנים שלכם, אני כמעט בן 18. נולדתי ביום אביבי של חודש מאי שנת 2006, במושב בית-עובד, כיאה לכלב עובד. כן, אני כלב עובד ומקצועי הוא נחייה. אני כלב הנחייה של אריה, אותו תכירו בסיפורי הבאים. אני נחשב לעובד-מדינה כי אני מקבל משכורת ממשרד העבודה. כל חודש שולחים את המשכורת שלי לחשבון הבנק שלי ושל אריה. אתם חושבים שאני צוחק?! בבקשה, שאלו את אריה ותראו שזה נכון. יש לי גם תעודת זהות, אבל מכיוון שאין לי כיסים בכדי לשים את התעודה, רשמו לי את מספר הזהות על האוזן השמאלית שלי. קוראים לזה קעקוע! איזה שם מצחיק! מספר תעודת הזהות שלי הוא 0562, וסיכום כל הספרות הוא 13, סימן למזל.
לאמא שלי קוראים טוני ולאבא שלי, נאון. יחד איתי נולדו עוד חמישה אחים ואחיות שלי: אנג'י, אימי, אלכס, אלסה, אנדי ואקו. כשפקחתי את עיני בפעם הראשונה ראיתי ערימה של גורים שדוחפים זה את זה בכדי להיות הכי קרוב לאמא. את שלושת החודשים הראשונים לחיי ביליתי במשחקים והשתוללויות עם אחי ואחיותיי. כשהיינו מגזימים בהשתוללויות, הייתה אמא נוזפת בנו: "הרגעו קצת" הייתה אומרת, " לא כך מתנהגים גורי לברדור, שעתידים להיות כלבי נחייה מכובדים".
לא הבנו למה היא מתכוונת, אבל היא הייתה כל כך רצינית בדבריה, שמיד היינו נרגעים, אבל רק לשניה. יום אחד, באמצע הקיץ, באה ארנה, שדאגה וטיפלה בנו יחד עם אמא מהיום הראשון, ואמרה: "גורים, בואו ולהיפרד מאמא. אנחנו יוצאים לטיול ארוך. אתם חוזרים רק בעוד כעשרה חודשים, אז בואו להגיד שלום".
שמחנו על הטיול ולא ידענו כמה זמן זה עשרה חודשים, אז הצטופפנו רגע סביב אמא ובנביחות קצרות אמרנו לה להתראות. אמא ליקקה את פנינו לאות שלום, וכולנו רצנו אחרי ארנה. בפעם הראשונה עלינו למכונית שלה ויצאנו לטיול הגדול של חיינו. מחלון המכונית ראינו את אמא עוקבת במבטה אחרינו. אף פעם לא אשכח את עיניה העצובות אך הגאות. כשהבית שלנו נעלם אחרי עיקול הדרך, הצטופפנו, מפוחדים משהו, זה בזה ויחד יצאנו אל העולם החדש.

* ההמשך בפעם הבאה
- זכויות הפרסום לסיפורים אלו נתונות בידי אריה שמידט ואלווין...
תמונה מצורפת תמונה מצורפת תמונה מצורפת
אלווין ואריה, צילום - ניר לנדאו

#4 Love-rador

Love-rador

    משתמש באימונים

  • רשומים
  • 54 הודעות:

פורסם 14/03/2009 - 22:26

אלווין ממשיך לספר לנו על הילדות שלו, עוד לפני ששימש ככלב נחייה כשמותר היה לו לעשות מה שבא לו.
פרק שני


המכונית של ארנה המשיכה לקפץ עוד דקות ארוכות, עד שלאט, לאט התחלנו להרים את עינינו ולהביט מבעד לחלונות על העצים ועמודי החשמל הרצים לצידי המכונית. אחרי זמן לא ארוך ולא קצר, עצרה ארנה את מכוניתה וניגשה אל תא המטען בכדי להוציא דבר מה. כולנו טיפסנו אל החלון האחורי והיבטנו בסקרנות החוצה. ארנה עם שקית גדולה בידה האחת פתחה את הדלת האחורית של המכונית ושלפה את אנדי מתוך הקבוצה.

"גורים, תגידו שלום לאנדי הוא נשאר כאן אצל יואל וטלי למשך החודשים הקרובים." אמרה ארנה בהחלטיות. אנדי נצמד בחוזקה אל חזה של ארנה וזרק אלינו מבט כאילו מבקש עזרה. "רגע ארנה", נבח אקו, "מה נשאר? איפה נשאר! הבטחת לנו טיול! איזה מין טיול זה שאנדי יורד באמצע? ומי זה בכלל יואל וטלי? אנחנו רוצים טיול או לחזור לאימא!" כולנו הצטרפנו אל אקו בנביחות קצרות, ארנה שכאילו הבינה את דברינו עצרה לרגע והסבירה: "היום כל אחד מכם עובר לבית חדש. יהיה לכם כיף גדול, אתם מאוד תיהנו ובעוד כעשרה חודשים תחזרו אלינו ותלמדו להיות כלבי נחיה". היא סגרה את הדלת ונעלמה עם אנדי מאחורי שער גדול וירוק.

האח הגדול
נשכבנו כולנו על הספסל, זה בתוך זה והתחלנו לילל בייאוש. חשבנו שארנה אוהבת אותנו ובמקום זה היא מפזרת אותנו בכל מיני מקומות. "תתעודדו חבר'ה", אמר לפתע אקו, האח הבכור שלנו, "אנחנו צריכים להיות גאים כי אנחנו גורים של כלבי נחייה. אנחנו לא פוחדים מדבר ובכלל בעוד כמה חודשים נפגש שוב.", סיים את דבריו והצטופף על הספסל ביחד איתנו.

לאחר זמן מה חזרה ארנה והמשכנו בנסיעתנו. לפני שהגיע תורי להיפרד מהקבוצה עזבו אותנו אלכס ואנג'י. כשארנה פתחה את דלת המכונית וקראה: "אלווין, הגענו לבית שלך." ליבי התכווץ ונהיה כראש סיכה. תקעתי מבט אחד ארוך באחי שנשארו במכונית ונצמדתי חזק חזק אל גופה של ארנה, אשר התרחקה ממכוניתה בצעדים מהירים. חלפנו על פני שער קטן ונכנסנו לחצר של בית כפרי תוך שאנחנו צועדים בשביל המוליך אל דלת הכניסה. לפתע הופיעו בפתח הבית בחורה חיכנית עם שיער ארוך ובחור גבוה שקרא אלינו: "שלום ארנה, שלום אלווין, ברוכים הבאים".

* המשך בפעם הבאה
- זכויות הפרסום לסיפורים אלו נתונות בידי אריה שמידט ואלווין...
תמונה מצורפת תמונה מצורפת תמונה מצורפת
אלווין ואריה, צילום - ניר לנדאו

#5 PalTeam

PalTeam

    כסף

  • רשומים+
  • 1149 הודעות:

פורסם 18/03/2009 - 00:00

זה ממש מיוחד!

לי לא היה (עדיין) גור נחיה, אבל מאוד נהנתי ואפילו התרגשתי לקרוא.

בהצלחה עם הספר!

#6 Love-rador

Love-rador

    משתמש באימונים

  • רשומים
  • 54 הודעות:

פורסם 21/03/2009 - 14:46

אחרי שאלווין והאחים שלו הופרדו מאמא, הוא מגיע לבית חדש. כולם נחמדים, אבל הוא קצת מתגעגע.
פרק שלישי

"שלום ארנה, שלום אלווין, ברוכים הבאים". כשהגענו קרוב אליהם הושיטה ארנה את השקית אל הבחור, ששמו טל, ואותי היא מסרה לידי הבחורה החיכנית, לידי איריס. טל ואיריס נראו מאוד נרגשים ולא ידעו בדיוק כיצד לנהוג. שניהם ליטפו את ראשי ללא הפסקה ואיריס לא הפסיקה לחבק אותי וללחוש מילים שלא הבנתי. לאחר מספר דקות ששלושתם שוחחו בלהט הושיטה ארנה את ידה אלי ליטפה אותי ליטוף אחרון ואמרה: "אלווין, אני סומכת עליך. אתה גור חמוד, אל תעשה בושות!". היא ליטפה שוב את ראשי, הסתובבה ונעלמה מאחורי השער.

"כדאי שנעשה לאלווין הכרות עם הבית החדש שלו", אמרה איריס לטל שהנהן בראשו לאות הסכמה. שלושתנו נכנסנו אל הבית הקריר והנעים. הכול היה חדש לי וסקרתי את הכול בעיני בסקרנות רבה.

מה זה הבית המוזר הזה?!
"למה הם צריכים כל כך הרבה טלוויזיות ועוד פיזרו אותם בכל החדר הגדול?, ולמה לכל טלוויזיה מחובר לוח עם כפתורים? היו פה הרבה דברים שלא הבנתי. איריס לקחה אותי לאחד מחדרי הבית ואמרה לי שזה החדר שלי. היא הוציאה מהשקית שארנה הביאה מספר צעצועים כמו שהיו לי בבית, אבל חדשים. מאוד שמחתי. מהחדר השני הופיע טל עם קערה מלאה באוכל טעים וקערה שנייה עם מים.

"הם נחמדים," חשבתי לעצמי, "ומשתדלים מאוד לשמח אותי אבל אני מתגעגע לאמא ולאחים שלי...". את המשך היום ביליתי בבדיקה מדוקדקת של כל החפצים בבית ובערב כשאיריס וטל התיישבו על הספה מול הטלוויזיה כמו זאת שיש לנו במועדון, שכבתי לצידם, הנחתי את ראשי על ברכיה של איריס ונרדמתי. כל הלילה חלמתי על המשחקים עם אחי ואחיותיי, על אמא, על הכלבים הבוגרים שנהגנו להסתכל עליהם בהערצה כיצד הם יוצאים וחוזרים מהלימודים ובכלל על הבית שנשאר מאחור, וכך עבר לו הלילה הראשון בבית החדש שלי במושב משמר השבעה, הבית שבו גדלתי ונהיתי כלב בוגר. מסתבר שכשיוצאים לטיול של עשרה חודשים לא חוזרים באותו לילה הביתה.

* ההמשך בפעם הבאה
- זכויות הפרסום לסיפורים אלו נתונות בידי אריה שמידט ואלווין...
תמונה מצורפת תמונה מצורפת תמונה מצורפת
אלווין ואריה, צילום - ניר לנדאו

#7 ~קוצי~

~קוצי~

    לא קוּצ'י ולא קוֹצי, זה קוּצִי!! תודה :)

  • רשומים+
  • 5405 הודעות:

פורסם 25/03/2009 - 13:30

סיפור שהזכרתי במקום אחר והנה הוא שוב, קצת יותר מפורט-

לוסי גדלה אצלי בשנת 2001, הייתי אחרי השחרור מהצבא וגרתי בדירת חדר קטנטונת איתה ועם אנג'ל החתול. בגלל שלא היה מקום לכלוב טיסה או נקודת קשירה, השתמשתי בחדר שירותים+מקלחת קטן כמקום להשאיר בו את לוסי, היא היתה נשארת שם כל כמה ימים עם קונג מלא חטיפים או כל דבר אחר שיעסיק אותה, כי היא היתה הופכת משועממת בקלות ואז היתה נוטה להעסיק את עצמה. לא בהרס של דברים, היא לא לברדור, היא היתה מזיזה דברים ממקום למקום, עושה ערימות של בגדים ונעליים ושוכבת עליהם, מורידה דברים מהשיש ומשחקת איתם, מושכת את כל הנייר טואלט מהגליל (אבל לא אוכלת אותו, אוכל זה לחלשים, לא לרועים גרמנים דיאטטיים), משחקת עם המברשת של האסלה כמו עם מקל וכן הלאה...
אז ערב חורפי אחד השארתי את לוסי במקלחת לכשעה, וכשחזרתי, עוד מבחוץ ראיתי אדים שיוצאים מחלון השירותים... נכנסתי מהר הביתה וכשפתחתי את הדלת של המקלחת ראיתי שהיא מלאה קצף סמיך (וריחני) בגובה מטר בערך, ומתוכו יוצא בריצה גוש מוקצף וגדול ורץ להתחבא מתחת למיטה. במקלחת מצאתי את המים פתוחים ואת כלי הסבון הנוזלי שבור על הרצפה. מסתבר שהשיעמום הביא את לוסי לפתוח את ברזי המים (העגולים והקטנים) של המקלחת, לפזר סבון על הרצפה, ולעשות לעצמה אמבטיית קצף ענקית... כלבה נקייה וחכמה :)
נגה/מאיר אריאל

נגה היא לצידי ישנה
מי זה עכשיו בעדנה
מפשק את שפתיה
מי עושה לי טובות

נגה טוב לה עכשיו לצידי
מישהו שם בידי
יד אחת מידיה
מי עושה לי טובות

נגה אני רוצה
לראות לך את החלום
נגה לראות את זה אשר
משכין בך שלום
לומר לו תודה.

נגה כמה קשה לה לחיות
פעם רצתה להיות
בת מאה ליומיים
להיות נבונה.

#8 אורח - אורח - אורטל

אורח - אורח - אורטל
  • אורחים

פורסם 25/03/2009 - 22:50

סיפור שהזכרתי במקום אחר והנה הוא שוב, קצת יותר מפורט-

לוסי גדלה אצלי בשנת 2001, ..... ולעשות לעצמה אמבטיית קצף ענקית... כלבה נקייה וחכמה :)


אני מתה על הסיפור הזה!
ו-אני מתגעגעת

(מנהל/ת יקר/ה, אם אתם רוצים להעביר את זה לכשכושי... אני מתנצלת מראש על הטרחה.)

#9 nahum

nahum

    שמתשמ

  • רשומים+
  • 2668 הודעות:

פורסם 25/03/2009 - 23:04

אני מתה על הסיפור הזה!
ו-אני מתגעגעת

(מנהל/ת יקר/ה, אם אתם רוצים להעביר את זה לכשכושי... אני מתנצלת מראש על הטרחה.)


להיפך אנחנו רוצים שיתווספו לכאן יותר סיפורים / חוויות גם ממי שאינם כלבי נחייה...
כשיצאתי למסע היא קשרה לי צמיד סביב פרק כף היד
הוא היה עלי שנים עד שנקרע לי ואבד
אם תראה אותה תגיד לה אני זוכר כמעט הכול
המוסיקה בדיונות הצהוב והכחול
את הציור שהיא ציירה לי אני שומר עוד על הקיר
כוכב לבן יהלום אבן ספיר.

אבן ספיר - אהוד בנאי

-------------------------------------------------------------------------
תמונה מצורפת
הגלרייה של סאני
תמונה מצורפתתמונה מצורפת
"שעות ארוכות של בטלה, חוסר מעש, ובהייה בתקרה, דרושות לכל אדם יצירתי, כדי שיוכל לפתח רעיונות" - א.ק.

#10 Love-rador

Love-rador

    משתמש באימונים

  • רשומים
  • 54 הודעות:

פורסם 25/03/2009 - 23:17

סיפור שהזכרתי במקום אחר והנה הוא שוב, קצת יותר מפורט-
לוסי ... כלבה נקייה וחכמה :)


סיפור גדול מהחיים.
תודה,
אריה
- זכויות הפרסום לסיפורים אלו נתונות בידי אריה שמידט ואלווין...
תמונה מצורפת תמונה מצורפת תמונה מצורפת
אלווין ואריה, צילום - ניר לנדאו

#11 ~קוצי~

~קוצי~

    לא קוּצ'י ולא קוֹצי, זה קוּצִי!! תודה :)

  • רשומים+
  • 5405 הודעות:

פורסם 26/03/2009 - 00:13

סיפור גדול מהחיים.
תודה,
אריה

בשמחה.
ממש אהבתי את הפרק אחרון שפורסם.
נגה/מאיר אריאל

נגה היא לצידי ישנה
מי זה עכשיו בעדנה
מפשק את שפתיה
מי עושה לי טובות

נגה טוב לה עכשיו לצידי
מישהו שם בידי
יד אחת מידיה
מי עושה לי טובות

נגה אני רוצה
לראות לך את החלום
נגה לראות את זה אשר
משכין בך שלום
לומר לו תודה.

נגה כמה קשה לה לחיות
פעם רצתה להיות
בת מאה ליומיים
להיות נבונה.

#12 lemmings

lemmings

    "אם אין משהו חכם להגיד עדיף לשתוק" כן. בטח! (@;

  • רשומים+
  • 2738 הודעות:

פורסם 29/03/2009 - 13:09

לבקשת רועי, אני מצרפת לכאן את הסיפור על תקרית המונית שלי ושל טרייסי (אחח....הנוסטלגיה):


מאיתנו ביקשו פעם אחת לשים מחסום..מה זה ביקשו? הנהג אמר "או שאתן שמות מחסום, או שאתן לא עולות", אז עשיו "כאילו" כי היינו עייפות מדי להתווכח, קשרנו את המחסום סביב הצוואר שלה (כמובן שתוך שתי שניות היא העיפה אותו, ואנחנו "לא שמנו לב").

ולגבי נהגים "חכמים", שום דבר לא מנצח את הסיפור הבא:

יום אחד אני מזמינה מונית לי ולטרייסי מגיע הנהג, רואה את טרייסטון הקטנה מצביע ושואל "מה זה? זה אמור לעלות איתנו? היא תאכל לי את הריפוד ותשתין לי באוטו. לא מוכן!"
אז הסברתי לו שזה לא "זה", זו גורת נחייה באימון והיא רגילה לנסוע במוניות ולא עושה שום בעיות, בטח שלא צרכים במונית.
זה לא ממש השביע את רצונו אבל אחרי 3 דקות שלמות, כשכבר התעצבתי ועמדתי להזמין מונית אחרת,הוא הסכים והעלה אותנו.
עכשיו מה? כידוע לרובכם טרייסי היא כלבה פעלתנית, אז גם כשהיא היא ישבה במונית היא אומנם ישבה כמו שצריך, בין הרגלים שלי על השטיחונים ברכב אבל מדי פעם היא רצתה לחקור את המונית, וכתוצאה מכך גם את הנהג..
אז היא שלחה מעט את הראש כדי לרחרח אותו והאף לה נגע בו טיפונת.
בחיים שלי לא ראיתי מישהו קופץ ככה! ישר הוא צווח "שלא תיגע בי, היא תעביר לי מחלות" שלף מגבון לח וניקה את האזור בו היא נגעה (יותר נכון, קרצף בטירוף).
אז כבר הבנתי שיש לי עסק עם יצור מיוחד במינו. החזקתי את טרייסטון שתהייה רגועה ורק חיכיתי שהנסיעה כבר תיגמר.
חשבתם שזהו? אז זהו שלא!
אחרי כמה דקות נוספות טרייסי הממזרונת, שכנראה קלטה עם מי יש לה עסק ונורא השתעשעה מזה, עושה לי מחטף, ומגניבה לנהג וואחד לקיקה, הוא חטף שוק, עצר את המונית ודרש מאיתנו לרדת. באמצע באר שבע, הרבה לפני שהגענו ליעד שלנו.
כמובן שהתחלתי להתווכח איתו (תכלס יכולתי בכיף לרדת בלי לשלם לו ופשוט לתפוס מונית אחרת, אבל העיקרון הרגיז אותי) והחצוף הזה עוד דרש שאני אשלם לו על הנסיעה עד פה.
בקיצור לאחר ויכוח הגון, ולאחר שאיימתי להגיש עליו תלונה בתחנה הוא סתם את הפה, התניע את האוטו והגיע ליעד שלנו במהירות כזאת שלדעתי שברה את כל השיאים של נהגי המוניות בב"ש. (מיותר לציין שכל הדרך הוא היה קפוא ומתוח כמו קפיץ).
כשירדנו מהמונית הייתי כ"כ אסירת תודה שהנסיעה המאעפנה הזאת נגמרה, זרקתי לו את הכסף, וכשיצאנו נתתי לטרייסי לעלות ("בטעות" כמובן) על הריפוד של המושב, סתם בשביל לעצבן אותו עוד קצת (ילדותי וקטנוני אני יודעת, אבל באוטו רגע כבר לא היה לי אכפת).
מנסיעה שאמורה לקחת בד"כ רבע שעה, נהייתה לי סאגה של כמעט 30 דקות. השם שלו ומספר המונית רשומים אצלי, ומה שבטוח , איתו אני כבר לא אסע שוב בחיים!


תמונה מצורפת
Where there's a ying there's a yang

כמה בלונדינית בברונטית אחת??? (בלונדיניות טבעיות - no offence)

"...יש לי חולשה לרקדנים, גם אני רוקדת את הריקוד שלי.
יש לי חולשה לרקדנים, האדמה תחתיי רועדת, רוצה אותו רק בשבילי..."


lemmings lemmings what the fuck is lemmings? (עיין ערך "נמלה מגרגרת" )


Lemmings the game!!!!

דרושה: דירה בת"א. החל מ2 חדרים, מינימום 65 מטר מרובע, מטבח גדול (או לפחות בינוני) ומזגן, עדיפות למרכז ת"א. מיועד לזוג
מישהו מכיר חיה כזאת?

#13 jonrambo

jonrambo

    Suicide is Painless

  • מנהלי פורום
  • 1501 הודעות:

פורסם 30/03/2009 - 15:43

סיפור קצרצר על לינדה
שימוש קצת ציני אבל בתקופת הבחירות רחובות היתה מוצפת בפלאיירים ומלא אנשים שמציקים למה ומה לבחור אז פעם אחת שממש מיהרתי ולא היה לי כח להטרדות פשוט הלכתי עם ראש מורם עם משקפי השמש וכמו בקקיעת ים סוף פשוט נוצר לפני שביל הליכה פתוח בלי אף אחד שמציק בדרך ..
לפעמים גם לא כל כך נעים כמו עם ארצ'י שעליתי לאוטובוס ומישהי בת 80 קמה לפנות לי מקום והיה קשה לשכנע אותה שאני באמת רואה והוא רק באימון :lol:
"דם הכל דם"

"suicide is painless

It brings on many changes

and I can take or leave it if I please."

#14 Love-rador

Love-rador

    משתמש באימונים

  • רשומים
  • 54 הודעות:

פורסם 30/03/2009 - 16:22

לבקשת רועי, אני מצרפת לכאן את הסיפור על תקרית המונית שלי ושל טרייסי (אחח....הנוסטלגיה):

קיבלתי, קראתי, קוטלג לשימוש בקרוב.
בתודה,
אריה שמידט
- זכויות הפרסום לסיפורים אלו נתונות בידי אריה שמידט ואלווין...
תמונה מצורפת תמונה מצורפת תמונה מצורפת
אלווין ואריה, צילום - ניר לנדאו

#15 Love-rador

Love-rador

    משתמש באימונים

  • רשומים
  • 54 הודעות:

פורסם 01/04/2009 - 00:16

אלווין לא אוהב אמהות שלא נותנות לילדים לשחק איתו, ולא מבין למה כועסים עליו כשהוא זולל שק שלם של אוכל. פרק רביעי


איריס וטל הם אנשים מאוד מוזרים. מתעוררים בבוקר, שותים משקה ריחני ובעיניים חצי עצומות מתיישבים בחדר הגדול, כל אחד מול טלוויזיה משלו . אחר כך הם מתחילים ללחוץ על הכפתורים שעל הלוח שלפניהם ומדברים אל התמונות המתחלפות. אין שם הרבה תמונות יש הרבה מילים שאני לא מבין. רוב היום הם יושבים מול הטלוויזיה ומדברים אליה. הם קוראים לזה "לעבוד במחשב". גם כן עבודה. מדי פעם, אני סוחב לאחד מהם כפכף ובורח איתו לחצר, אולי יבואו אחרי החוצה ונשחק קצת. אבל הם, כלום! ממשיכים לשבת ולדבר עם הטלוויזיות שקוראים להן, מחשב.

בבוקר ובצהריים הם יוצאים איתי לטיול קצר במושב. כל פעם רק אחד מהם. הכי כיף זה טיול בלילה - אז אנחנו יוצאים שלושתנו ועושים סיבוב גדול. כאשר עוברים בגן השעשועים, אני רץ למגלשה ומתגלץ'. כיף! לפעמים טל מתגלץ' איתי, הוא כזה תינוק... ביום, אם עוברים בגן השעשועים, לא מרשים לי לעלות על המגלשה. פעם ברחתי לטל ורצתי ישר למגלשה. היו שם המון ילדים והתגלצ'נו ביחד. הילדים מאד אהבו את זה ונורא צחקו, אבל האמהות כעסו וצעקו עלי ועל טל. אני לא אוהב את האמהות הרגזניות האלו. בסך הכל רק שיחקנו קצת. גם אני ילד וגם לי מגיע לשחק עם יתר הילדים.

מה אכפת להם שאני זללן?
לפעמים, בערב, כשטל ואיריס מחזיקים ידיים ולא כל כך משגיחים עלי, אני מסתלק לי בשקט ורץ לצרכניה. אנ כמובן לא קונה דבר כי בלילה הצרכנייה סגורה. אבל גיליתי שליד הדלת האחורית הם מחביאים ארגז עם ככרות לחם. אז אני נכנס מתחת לברזנט שמכסה את הארגז ולוקח לעצמי באגט טעים. עד שהם מגיעים, אני עושה לי סעודת מלכים. לפעמים, לוקח לאיריס וטל קצת יותר זמן לגלות את מקום המחבוא שלי ואז אני אפילו מספיק לזלול שני באגטים. אוי, כל כך כואבת לי אז הבטן! אבל לא נורא, באגט זה טעים וזה שווה את הכאב.

בכלל, אני מאוד אוהב לזלול. פעם אחת, באמת הגזמתי. איריס וטל השאירו אותי לבד בבית והלכו להם, לא יודע לאן. מאד שיעמם לי, אז התחלתי לחפש משהו מעניין לשחק איתו. כשהגעתי למחסן והצלחתי לפתוח את אחד הארונות, גיליתי אוצר: שק האוכל שלי, שמזה זמן רב חיפשתי אותו ללא הצלחה. טל, הקמצן הזה, כל פעם נוהג לתת לי חצי כוס של גרגרים טעימים, בבוקר ובערב.

"עכשיו אראה לו. אוכל את כל הגרגרים בשק!" חשבתי לעצמי, "שילמד לקח, הקמצן!" הפכתי את השק, דחפתי את ראשי פנימה והתחלתי לזלול. הבטן נעשתה לי כבדה ונשכבתי על הרצפה, אבל לא הפסקתי לזלול. לפתע שמעתי את קולה של איריס. "אלווין, איפה אתה?" היא צעקה.

"אוי, הם חזרו!" חשבתי ורציתי לקום ולברוח בכדי להסתתר. אבל מי יכל לעמוד, שלא נדבר על לרוץ. כשטל גילה אותי, שוכב ליד שק האוכל השדוד, הוא מאד כעס עלי. קמצן!

איריס מאד מודאגת טלפנה לארנה ושאלה מה לעשות איתי. אני לא שמעתי מה אמרה ארנה, אבל שלושה ערבים לא יצאנו לטיול במושב, ורק בקושי יכולתי לטייל קצת בחצר. איך שכאבה לי הבטן... ממש נורא, אבל מה, הענשתי את טל על קמצנותו.

לפעמים, נהגנו לנסוע לקניון, ואז הלבישו לי אפודה כחולה שכתוב עליה "גור נחייה". המון אנשים ובעיקר ילדים ליטפו אותי ואמרים כמה חמוד אני. אני אוהב ללכת לקניון.

*המשך בפעם הבאה
- זכויות הפרסום לסיפורים אלו נתונות בידי אריה שמידט ואלווין...
תמונה מצורפת תמונה מצורפת תמונה מצורפת
אלווין ואריה, צילום - ניר לנדאו




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים