מעבר לתוכן


תמונה
- - - - -

אפיזודה ממציאות קצת שונה


  • Please log in to reply
16 replies to this topic

#1 Frik

Frik

    משהו קטן וטוב

  • רשומים+
  • 12100 הודעות:

פורסם 20/02/2005 - 03:36

טלפון בשבע בערב ביום חמישי.
קוראים לו אבינועם.
הוא מתקשר תוך כדי שאני מארגן את התיק, יציאה חזרה לעיר. מספר לי על החברה שלו, שהוא חזר אליה, והם עומדים להתחתן עוד חצי שנה.
מספר לי על לימודי הכלכלה שאיתם הוא מסתדר לא רע. הוא מספר לי גם על גיחות לים שהוא עושה כשבא לו, כי הוא יכול, וזה מעבר לכביש של המעונות שהוא קיבל, שם, באשקלון.
ואז מגיע החלק בשיחה שהיה צפוי יותר מכל שיגיע - הרהורים לעבר.
עד לפני שלושה חודשים היינו כמעט כל יום ביחד, יוצאים לריצות, שותים קפה, עושים פסיכומטרי ביחד, עושים צרות למדריכה, ואז לכל שאר הכיתה. הבנות אפילו תכננו להכות אותנו קצת אחרי המבחן, ואנחנו צוחקים על זה בינינו. היינו הולכים להפתיע את חברה שלו בעבודה, רואים סרטים בערבים ומה לא.

לא ראיתי אותו שלושה חודשים. בחודש הראשון ללימודים הוא היה עסוק בלימודים מדי, מגיע בקושי שבתות הבייתה, ואז בורח חזרה לאשקלון. בחודש השני הוא היה עסוק בלבכות, להתמרמר ולהתאבל על החברה האחרונה שלו, שזרקה אותו קצת, ועכשיו הם שוב ביחד.
ובחודש השלישי היו בחינות.
הוא היה החבר הטוב בשנה האחרונה, והוא קצת נעלם. למציאות אחרת.

5 שעות אחרי זה, אני יוזם שיחה למישהי.
קוראים לה אסנת.
אני צועק לה בטלפון מזל טוב, ואז קולט שהערתי אותה, ואז צוחק המון, והיא מתעצבנת יותר ויותר, ואז היא צוחקת צחוק חסר שליטה, ואני מחייך ביני לבין עצמי מתחת לפוך, אני מכיר את הצחוק הזה שלה.
היא הייתה החברה שלי בארבעת החודשים לפני האוניברסיטה, היינו הולכים לים, צופים בשקיעות אדומות, כשאת השמש מסתירים לפעמים גלשנים, אוכלים במסעדות, ויושבים במדשאות גדולות, לפעמים סתם מחובקים, לפעמים מדברים על הכל, ובפגישה האחרונה גם שוכבים על הדשא, זה ליד זה, מביטים בירח המלא, קצת בוכים, כי זה נגמר, וקצת משועשעים, כי טיפות גשם ראשונות של חורף נופלות לנו על הפנים.
היא מספרת לי על החיים שלה קמעה , על שסיימה את המכינה, וכשאני שואל אותה מה היא רוצה כמתנת יום הולדת היא אומרת בלחש "נשיקה, כמו של פעם". ואני נבוך, ומגמגם כהרגלי בסיטואציות כאלה, והיא סתם כזה, לא יודעת מה להגיד לי, ולא יודעת אם זה כן או לא, אבל מבינה לבד.
אחרי שאנחנו אומרים 'לילה טוב' אחד לשני היא שולחת לי הודעה חמודה, מאלה ששומרים בטלפון.
אבל אני כמובן לא שומר, כי יש דברים שנועדו להתפוגג בערפילי הזמן.

בבוקר אני קם, והולך לבנק, יש שם מאבטח.
קוראים לו יוסי.
הוא שואל אותי לאן נעלמתי, ולמה אני לא בא יותר לחדר כושר, ואיך נהייתי צמיגי, אחרי שהוא ישב עליי 8 חודשים ועשה אותי לבחור עם הידיים כמעט הכי גדולות בחדר כושר.
יוסי הוא מאלה שעושים כפיפות בטן כשהרגליים תלויות למעלה, והוא אנכי. בחור גדול, מלא שרירים. הוא היה מביט בי בחדר כושר מהפינה, רץ עם עוד 2 משקולות של 2.5 קילו ודוחף לי למכשיר הדחיקה. דופק לי 2 צ'אפחות על הגב וצועק "יאללה" ואז במבטא רוסי, שלא שייך לו "מסה,מסה, מסה".

ואני יושב עכשיו וחושב על שלושתם, על יוסי, אסנת ואבינועם.
תוהה, לאן נעלמה המציאות הנחמדה הזו, החוסר שיגרה הזו שהתרגלתי אז לאהוב ואיך היא נקטעה ביום אחד, ויותר מזה - לאן נעלם אותו ילד שהסתכלתי עליו במראה מלא גאווה, מלא שמחת חיים, והיום הוא בסה"כ סטודנט בחיפושים אחר אותו ילד.

יש על החיים האלה? :-)


#2 Dark K

Dark K

    לא סתם ברונזה - רשום+!

  • רשומים+
  • 378 הודעות:

פורסם 20/02/2005 - 04:05

אחלה סיפור, פריק (כרגיל).

הילד נמצא בפנים- צריך רק לתת לו את הסיטואציה לצאת. אצל חלק זה דרך אמנות (לצייר, לנגן, לכתוב :שורק: ), אצל חלק זה בספורט (עיין ערך אלה שיתווכחו איתך בשכונה חצי שעה אם היה יד או לא) ועוד ועוד.....
חתימה.

#3 אגם

אגם

    מתחיל/ה להבין בדיחות פורום

  • רשומים
  • 235 הודעות:

פורסם 20/02/2005 - 13:58

עשית לי צמרמורת.

#4 אורן ש.

אורן ש.

    פעיל בנושא טבעות בצל

  • רשומים+
  • 4102 הודעות:

פורסם 20/02/2005 - 15:37

ארז, זה פשוט מקסים!
נורא הזכיר לי את שנה א' שלי...
הכותב אינו קוסמטיקאית

Outside of a dog, a book is man's best friend. Inside of a dog it's too dark to read - Groucho Marx

מייספייס

#5 number6

number6

    Things could be Different. But They're not

  • רשומים+
  • 8641 הודעות:

פורסם 20/02/2005 - 22:30

וואי, פריק - יפה !! :וי:

The reception's gotten fuzzy
The delicate balance has shifted
Put on your gloves and your black pumps
Let's pretend the fog has lifted
Now you see me
Now you don't
Now you say you love me
Pretty soon you won't
If we get our full three score and ten
We won't pass this way again
So kiss me with your mouth open
Turn the tires toward the street
And stay sweet


#6 אורח - א.כ

אורח - א.כ
  • אורחים

פורסם 21/02/2005 - 10:43

לדעתי הסיפור קצת לא ממוקד, והמעברים בין הדמויות שאתה מתאר קצת צורמים לי.
ועוד הערה קטנה, את הסיום הייתי כותב בצורה קצת יותר מרומזת ופחות ישירה,
כלומר במקום להגיד במפורש עד כמה אתה מתגעגע לילד שבך, זה שפרח בתקופה
שלפני הלימודים, הייתי ממשיך ומתאר חיי גם בתקופה הזאת וכך מאפשר לקורא להבין זאת
בעצמו.

חוץ מזה אני חושב שיש לך כושר תיאור מפותח, וסגנון הכתיבה שלך ממש מזמין את
הקורא אל תוך הסיטואציות שאתה מתאר.(במיוחד הפגישה האחרונה עם אסנת).

כיף לקרוא!

#7 lalaland

lalaland

    כסף

  • רשומים+
  • 1843 הודעות:

פורסם 21/02/2005 - 21:38

פריק , אהבתי :וי:

#8 zabot

zabot

    כל שיר חושף איזה סוד...

  • רשומים+
  • 11887 הודעות:

פורסם 21/02/2005 - 23:37

מעולה!!!! :וי:

"אהבה לפי דעתה זה ממש מצב הרסני: שניים זרים שפתאום רואים אחד את השני, או לא ממש רואים, מריחים, ותוך כלום נהיים מחוברים יותר מאח ואחות. מתחילים לישון יחד באותה המיטה אפילו שהם לא מאותה המשפחה. והרבה פעמים אלה שניים שהם לא ידידים לא מכירים לא חברים ורק שפוטים אחד על השניה, ושיהרס כל העולם. ובאמת, תסתכלי איזה הרס. מתים מאהבות אולי יותר הרבה ממה שמתים מסמים. אולי צריכים שיהיה גם לזה מסלול גמילה".

(אל תגידי לילה, עמוס עוז, עמ' 157).


Yes, כנראה ש you מצאת for this משמעות double !
(לקרוא עם מבטא אמריקאי חזק מדי, יעני heavy).


#9 mipmip

mipmip

    הבחורה עם הציפור

  • גנרלים בדימוס
  • 19316 הודעות:

פורסם 22/02/2005 - 19:43

נכון לגבי הסיפור הזה ולגבי סיפורים בכלל מבחיינתי -
סיפורים שמצליחים להתחבר לאותן המחשבות שיש לי בראש, הן סיפורים מאוד מוצלחים מבחינתי.
הם עושים את התפקיד שלהם.
אין ספק שזה אחד מהם.
בלילות שישי, במוצאי שבת
אוהבים הרבה, מדברים מעט
מנגנים דואט ובבת אחת,
הצלילים עולים והלב נרעד
נישאים הם סחור וסחור
הוא גיטרה היא כינור.



רגע, אז עכשיו אני צריכה לשנות את היוזר לmipBA ?

#10 שיאנה

שיאנה

    הלוחשת לתולעים

  • רשומים+
  • 2738 הודעות:

פורסם 22/02/2005 - 23:36

אבל למה דווקא אוסנת? :eyes:
סתם, זה יצחיק אותך בהופעה של "השכנה ממול" (אם אני זוכרת נכון)

משפטים אהובים:

הוא היה החבר הטוב בשנה האחרונה, והוא קצת נעלם. למציאות אחרת.

אבל אני כמובן לא שומר, כי יש דברים שנועדו להתפוגג בערפילי הזמן.

<{POST_SNAPBACK}>

מצויין, מתאר היטב את האנשים האלה שרגע אחד הם הכל, המרכז והכי חשובים וזמן קצר אח"כ שייכים למציאות אחרת ומתפוגגים,(כמו שגם אקסים צריכים להתפוגג).
לטעמי הסוף קצת הורס, הוא משנה את הנושא של הסיפור ומוסיף לו מימד שלטעמי מיותר כיוון שיש מספיק בסיפור כפי שהוא.
מעבר לכך, סיפור מצויין ומהנה.
סטודנטים כותבים יקרים, אם אתם לא רוצים תגובה ביקורתית (עם פוטנציאל לקטלנית), נא ציינו זו בשרשור או בה"פ ובא לציון גואל.

הציטוט החודשי:
"כל הממשלות סובלות מבעיה חוזרת ונשנית: הכוח מושך אליו את האישיות הפתולוגית. אין זאת שהכוח משחית, אלא שהוא פועל כמגנט על הניתנים להשחתה. לאנשים כאלה יש נטיה להשתכר מאלימות, מצב שהם מתמכרים לו על נקלה."

- מיסיון החסות
נוסח ט"ז (פסיקה)


"אל לי לפחוד, הפחד הוא קוטל הבינה
הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט
אעמוד בפני פחדי, אניח לו לחלוף סביבי ובעדי
וכאשר יחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו
במקום שעמד הפחד לא יהיה דבר
רק אני איוותר
"

#11 luli

luli

    משתמשת סקטוריאלית

  • רשומים+
  • 402 הודעות:

פורסם 23/02/2005 - 00:01

אהבתי את הסיפור, אני עם שיאנה בנוגע לסוף - הסיפור ממצה גם בלעדיו

אל תאבד את הניצוץ...
Down on my knees crawling though the streets again
Surrendered to my needs so I can breathe the air
Youre my evergreen Regents Park in spring
It takes me to a place where I can dream again

Cause today it all looks black and white wish it would change
We cant keep painting colours when its grey

Dont hesitate cause you will bleed
A thousand tears wont wash it clean
Dont hesitate cause you can free yourself
Evergreen evergreen

#12 coocoola

coocoola

    מוכרת לי מפעם...

  • רשומים+
  • 2267 הודעות:

פורסם 23/02/2005 - 00:29

לדעתי הסוף סתם משאיר טעם של עוד בפה.. כאילו עוד נקודה למחשבה שאולי תתפתח פעם למשהו...
כמו..."זה, זה כבר מסיפור אחר" שכזה... :מסמיק:

חוצמזה, ארז! אהבתי לאללה, כרגיל..
"...I woke up and I had a big idea
To buy a new soul at the start of every year
I paid up and it cost me pretty dear
"Here's a hymn to those that disappear
buying new soul/porcupine tree

"...כל יום מביטים אל המראה
ושונאים את מה שיש שם,
אבל הגוף רק סוחב ת'נשמה
אז נעזוב אותו בשקט... "

#13 SimbaSoul

SimbaSoul

    פליט ניו-זילנדי

  • רשומים+
  • 13096 הודעות:

פורסם 24/02/2005 - 01:07

יפה, פריק.

אני דווקא חושב שאין בעיה מיוחדת בסוף ושהוא די מרגש, למרות שהשורה האחרונה טיפל'ה נדושה:
" והיום הוא בסה"כ סטודנט בחיפושים אחר אותו ילד.".
מחזרו ציוד אלקטרוני ואפילו תקבלו על זה כסף!

"שקר החן והבל הניופי" (משלי ל"א, ל' / סימבה ס"ו, ל')

?Other rappers diss me, say my rhymes are sissy. Why? 'cause I rap about reality? Like me and grandma drinking a cup of tea


#14 Frik

Frik

    משהו קטן וטוב

  • רשומים+
  • 12100 הודעות:

פורסם 24/02/2005 - 12:32

טוב, עכשיו תורי להגיב על התגובות.

קודם כל - תודה. הרבה מזה.
שנית, אני מסכים לזה שהסוף אולי לא קשור, או לא מתאים, אבל זו ההרגשה שהרגשתי אחרי שחשבתי על שלושת האנשים הנ"ל.
אני לא חושב שצריך להיות חוט מקשר שיבהיר את זה ביניהם, או ממהתחלה, כי הם שלושה אנשים שעיצבו את החיים שלי לפני ההגעה לאוניברסיטה.
אני מודע לזה שהסוף מעט קיטשי, וגם חלק מהמשפטים האחרים. גם חלק מהחיים שלי לפני זה היו קיטשיים. ולמרות שאני לא הכי אוהב קיטש, לפעמים מתברגים לי משפטים כאלה.
יטופל בהקדם ;)

שוב תודה.

יש על החיים האלה? :-)


#15 מרסו

מרסו

    כוסית הרים מצויה.

  • רשומים+
  • 2616 הודעות:

פורסם 24/02/2005 - 12:56

טלפון בשבע בערב ביום חמישי.
קוראים לו אבינועם.
הוא מתקשר תוך כדי שאני מארגן את התיק, יציאה חזרה לעיר. מספר לי על החברה שלו, שהוא חזר אליה, והם עומדים להתחתן עוד חצי שנה.
מספר לי על לימודי הכלכלה שאיתם הוא מסתדר לא רע. הוא מספר לי גם על גיחות לים שהוא עושה כשבא לו, כי הוא יכול, וזה מעבר לכביש של המעונות שהוא קיבל, שם, באשקלון.
ואז מגיע החלק בשיחה שהיה צפוי יותר מכל שיגיע - הרהורים לעבר.
עד לפני שלושה חודשים היינו כמעט כל יום ביחד, יוצאים לריצות, שותים קפה, עושים פסיכומטרי ביחד, עושים צרות למדריכה, ואז לכל שאר הכיתה. הבנות אפילו תכננו להכות אותנו קצת אחרי המבחן, ואנחנו צוחקים על זה בינינו. היינו הולכים להפתיע את חברה שלו בעבודה, רואים סרטים בערבים ומה לא.

לא ראיתי אותו שלושה חודשים. בחודש הראשון ללימודים הוא היה עסוק בלימודים מדי, מגיע בקושי שבתות הבייתה, ואז בורח חזרה לאשקלון. בחודש השני הוא היה עסוק בלבכות, להתמרמר ולהתאבל על החברה האחרונה שלו, שזרקה אותו קצת, ועכשיו הם שוב ביחד.
ובחודש השלישי היו בחינות.
הוא היה החבר הטוב בשנה האחרונה, והוא קצת נעלם. למציאות אחרת.

5 שעות אחרי זה, אני יוזם שיחה למישהי.
קוראים לה אסנת.
אני צועק לה בטלפון מזל טוב, ואז קולט שהערתי אותה, ואז צוחק המון, והיא מתעצבנת יותר ויותר, ואז היא צוחקת צחוק חסר שליטה, ואני מחייך ביני לבין עצמי מתחת לפוך, אני מכיר את הצחוק הזה שלה.
היא הייתה החברה שלי בארבעת החודשים לפני האוניברסיטה, היינו הולכים לים, צופים בשקיעות אדומות, כשאת השמש מסתירים לפעמים גלשנים, אוכלים במסעדות, ויושבים במדשאות גדולות, לפעמים סתם מחובקים, לפעמים מדברים על הכל, ובפגישה האחרונה גם שוכבים על הדשא, זה ליד זה, מביטים בירח המלא, קצת בוכים, כי זה נגמר, וקצת משועשעים, כי טיפות גשם ראשונות של חורף נופלות לנו על הפנים.
היא מספרת לי על החיים שלה קמעה , על שסיימה את המכינה, וכשאני שואל אותה מה היא רוצה כמתנת יום הולדת היא אומרת בלחש "נשיקה, כמו של פעם". ואני נבוך, ומגמגם כהרגלי בסיטואציות כאלה, והיא סתם כזה, לא יודעת מה להגיד לי, ולא יודעת אם זה כן או לא, אבל מבינה לבד.
אחרי שאנחנו אומרים 'לילה טוב' אחד לשני היא שולחת לי הודעה חמודה, מאלה ששומרים בטלפון.
אבל אני כמובן לא שומר, כי יש דברים שנועדו להתפוגג בערפילי הזמן.

בבוקר אני קם, והולך לבנק, יש שם מאבטח.
קוראים לו יוסי.
הוא שואל אותי לאן נעלמתי, ולמה אני לא בא יותר לחדר כושר, ואיך נהייתי צמיגי, אחרי שהוא ישב עליי 8 חודשים ועשה אותי לבחור עם הידיים כמעט הכי גדולות בחדר כושר.
יוסי הוא מאלה שעושים כפיפות בטן כשהרגליים תלויות למעלה, והוא אנכי. בחור גדול, מלא שרירים. הוא היה מביט בי בחדר כושר מהפינה, רץ עם עוד 2 משקולות של 2.5 קילו ודוחף לי למכשיר הדחיקה. דופק לי 2 צ'אפחות על הגב וצועק "יאללה" ואז במבטא רוסי, שלא שייך לו "מסה,מסה, מסה".

ואני יושב עכשיו וחושב על שלושתם, על יוסי, אסנת ואבינועם.
תוהה, לאן נעלמה המציאות הנחמדה הזו, החוסר שיגרה הזו שהתרגלתי אז לאהוב ואיך היא נקטעה ביום אחד, ויותר מזה - לאן נעלם אותו ילד שהסתכלתי עליו במראה מלא גאווה, מלא שמחת חיים, והיום הוא בסה"כ סטודנט בחיפושים אחר אותו ילד.

<{POST_SNAPBACK}>



אהבתי את הסיפור שלך. בעיקר את החלק על אוסנת ואת המשפט המתחיל ב"אני צועק לה בטלפון" עד "אני מכיר את הצחוק הזה שלה" - גם בשל תוכנו וגם בשל הצורה בה הוא כתוב (מאוד "חי" ואמיתי) ואת הרטט שמעבירה הבקשה של "נשיקה, אבל כמו פעם".
דניאל.ב


הספר שלי:

http://gvanim.dpages...7324/120307.php

הבלוג שלי:

http://forum.bgu.co....blog&blogid=356

השיר האחרון שפרסמתי:
http://forum.bgu.co....howtopic=297041

"אַךְ אָנוּ בְּאוֹן נִזְקֹפָה
אֶת רֹאשֵׁנוּ גֵּא אֶל-עָל." ("הם לא ישברו אותנו").



נשיא מועדון המעריצים העולמי של שלומית אהרון.

יש קוצית חדשה!!!


הערה: לא מגיב/מבקר סיפורים ב"סטודנטים כותבים". לא לקחת זאת אישית.



כבר לא הומו-מחמד של אף אחד
-

הצופה מספר אחד, והיחיד (פרט שולי) של ערוץ הכנסת!




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים