מעבר לתוכן


- - - - -

רגשות


  • Please log in to reply
23 replies to this topic

#1 אורח - yanshoof

אורח - yanshoof
  • אורחים

פורסם 18/03/2005 - 12:44

נכתב בהשראת מחשבות מהעבר והשיר בת כתתי של אורח מיוסר שפורסם כאן השבוע (וללא קשר לשלל התגובות שבאו אחריו)

רגשות

התגלות
הרצאה ראשונה, מתיישבת בשורה לפני.
רעמת תלתלים בלונדיניים, מקפצים, סוררים,מרתקים.
גופיה לבנה צמודה מבליטה שדיים עגולים, חצופים, מתעתעים.
ניחוח שמפו לא מובהק, מתקתק, חמקמק.
ידיים רכות, חלקות, מטופחות.
כל כולה כמו מתוך התגלות קסומה.

הערצה
הרצאה שלישית, שתי שורות אלכסונית, סוודר ירוק.
שיער אסוף חושף צוואר עדין ומזמין.
עונה לשאלה, קול מלטף ונעים,
התשובה מדוייקת וזוכה למחמאת המרצה.
לא יכול להסיר ממנה את עיני, לא מרוכז כלל, חולם בהקיץ,
כמו חזרתי לגיל התיכון, ללא תכלית להשתוקק לה.
במבט מלא הערצה, צופה בה ממרחק.

אהבה
במחשבתי האחרונה בטרם הרדמי.
במחשבתי הראשונה מייד עם הקיצי.
כל השבוע מצפה לאותה הרצאה, רק כדי לראותה.
רק למען האפשרות הקלושה,שאאזור אומץ ואפתח איתה בשיחה.
רק כדי לספוג מעט מחיוכה הממכר והממיס.
רק כדי שבעולמי האפור, תהיה נקודה אחת בודדת של אור.
הזו היא אהבה?

קנאה
הרצאה שביעית, הפסקה, יושבים בחוץ.
כבר יודע את שמה ומעט אודותיה. כבר שוחחנו קלות.
מוקפת בחבורת הבנים יושבת על הדשא, זורחת מתשומת הלב.
שולחת לעברי חיוך מדהים, ואז גם אליו, ואל ההוא ואל לכולם.
מדוע לא רק אלי? מדוע כולם זוכים בחיוך?
מפלרטטת, נוגעת קלות ביד תוך כדי שיחה, מנערת שערה.
מדוע איני היחידי לזכות בחסדייה?
בחללי הגוף מתפשטת קנאה, צורבת, לא ברורה, הרסנית.

שנאה
מועדון, אמצע השבוע, ברכת שלום אגבית.
רוקדת בתנועות מפתות עם גבר לא מוכר.
כאב חד בבטן, מדוע היא צמודה אליו כל כך אל מול עיני כולם?
הוא מנשק אותה ומלטף את גופה. זונה, איך את מרשה לו?
מליחות בעין, גוש מחניק בגרון.
רצון אלים, לפגוע, להכות, לצרוח.
שונא אותה, שונא אותה, שונא אותה.

אדישות
הרצאה אחרונה, סוף הסמסטר.
יושבת רחוק בתחילת הכתה. שואלת שאלות לא מתאימות.
חולצתה אפורה דהוייה, קסמה התפוגג.
המבט הסוקר מגלה שאינה יחידה או מיוחדת.
כבר לא חושב עליה, לא מעוררת בי עוד רגש.
אפילו בשביל בוז, אין היא חשובה דיה.
אדישות היא כל שממנה נותר.

#2 far far away

far far away

    האסטרונאוט של הפורום

  • רשומים+
  • 956 הודעות:

פורסם 18/03/2005 - 13:08

מעולה , וכל כך מוכר ....
ממש שיר ברמה :וי:

#3 שולץ

שולץ

    לא סתם ברונזה - רשום+!

  • רשומים+
  • 431 הודעות:

פורסם 18/03/2005 - 13:14

רותקתי

#4 Bluelook

Bluelook

    בלו

  • רשומים+
  • 17766 הודעות:

פורסם 18/03/2005 - 14:29

ואו :שוק:

מדהים!!!

Carpe Diem

Always code as if the person who will maintain your code is a maniac serial killer that knows where you live

אבל זה לא מפתיע, כולם עושים ביד לפני השינה.
חוץ מכל החארות שיש להם עם מי להזדיין לפני השינה. הם עושים ביד אחד לשני.


#5 שיאנה

שיאנה

    הלוחשת לתולעים

  • רשומים+
  • 2738 הודעות:

פורסם 18/03/2005 - 17:16

יפה ינשוף, נראה שהרבה פעמים הכתיבה שלך מאוד מובנת ומחושבת. אתה מתחיל מרעיון ואז משקיע בביצוע, מה שיוצר שירים מאוד ברורים עם התפתחות ומסר שעובר היטב.
החוייה בשיר בהחלט מעוררת הזדהות.
סטודנטים כותבים יקרים, אם אתם לא רוצים תגובה ביקורתית (עם פוטנציאל לקטלנית), נא ציינו זו בשרשור או בה"פ ובא לציון גואל.

הציטוט החודשי:
"כל הממשלות סובלות מבעיה חוזרת ונשנית: הכוח מושך אליו את האישיות הפתולוגית. אין זאת שהכוח משחית, אלא שהוא פועל כמגנט על הניתנים להשחתה. לאנשים כאלה יש נטיה להשתכר מאלימות, מצב שהם מתמכרים לו על נקלה."

- מיסיון החסות
נוסח ט"ז (פסיקה)


"אל לי לפחוד, הפחד הוא קוטל הבינה
הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט
אעמוד בפני פחדי, אניח לו לחלוף סביבי ובעדי
וכאשר יחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו
במקום שעמד הפחד לא יהיה דבר
רק אני איוותר
"

#6 Mad Hatter

Mad Hatter

    פועל נקיון בדימוס

  • גנרלים בדימוס
  • 11577 הודעות:

פורסם 18/03/2005 - 17:37

ינשוף! שיר חזק ביותר!
אמנם לא כ"כ הזדהיתי עם רגשות השנאה שבאו בעקבות הקנאה, אבל זה עדיין חזק ומאד אמוציונלי.

כל הכבוד!
שלפוחיתוס-שתנוס-פלטיניומוס
כֻּל כַּלְבּ BGU-מוֹ...

#7 אורי

אורי

    נרקומן וירטואלי

  • רשומים+
  • 11295 הודעות:

פורסם 18/03/2005 - 19:02

קראתי בשרשור "בת כיתתי" את דבריו של ינשוף, מהם ברור כי הוא מכיר בלגיטימיות של ביקורת.
אני מקווה שתקבל בהבנה את הביקורת הבאה: הדברים שכתבת אינם שיר, אלא רצף של מילים המתיימרות להביע הצהרה אומנותית. ללא אלמנט אומנותי, אין כאן שיר, אלא בסה"כ documentary מינוס החלק הצילומי.
ואכן, אין בדברים שום אלמנט אומנותי: אין מטאפורות, אין חריזה, אין משקל. מה שיש הוא לא יותר מדו"ח, report של רגשותיך, סביב נושא שנהוג להחשיבו כמיסטי ולא-אובייקטיבי (כלומר, כזה המבוסס על רגשות שלא ניתן להסביר): אהבה.
אבל העובדה שקטע כתוב עוסק באהבה אינה מספיקה בשביל לקטלגו כ"שיר" או כ"אומנות."
העובדה שקטע כתוב מסודר במבנה של "בתים" לא הופכת אותו לשיר. פרוזה נשארת פרוזה, גם אם הסידור הויזואלי מזכיר כזה של שיר.
ניתן לתמצת את הקטע במשפט אחד: הילד נמשך לכוסית בלונדינית, ומתרגז כי לא השיג אוטומטית את מה שרצה.

ברובן, הכותרות לא מתארות היטב את הקטעים שבראשיהם הן מופיעות (אלא אם כן אתה מתעלם מקיומה של תודעה אצל נשים, מה שמאפשר לך לתת כותרת "אהבה" לתיאורים של משיכה פיזית גרידא), מה שמצריך שינוי שם הקטע ל"רגשות (אבל לא אלה שמתוארים כאן)."

הקטע אמנם מלא בתיאורים של קונקרטים ברמה החושית-פרצפטואלית (תלתלים בלונדיניים, ניחוח שמפו), ואלו אמורים לעזור לקורא להבין מדוע הכותב עורג לבחורה, אך הם לא עוזרים להבין מדוע בחר הקורא דווקא בה. שיער בלונדיני ושדיים עגולים הם מעלות, אבל אין לבחורה מה לעשות לגביהם: הם לא נתונים לבחירתה (אם נתעלם משטיפה, מצבע ומניתוחים פלסטיים). בנוסף, יש המון בלונדיניות עם שדיים עגולים. אז למה דווקא היא?
בשום מקום בקטע אין התייחסות לאספקט הנתון לבחירתה של הבחורה, אותו אספקט עליו היא יכולה להשפיע, אותו אספקט בקיום האנושי שמייחד כל בן-אדם ומבדיל את כולם מהחיות: תודעה קונצפטואלית.
ללא התייחסות לתודעה, המשיכה לבחורה אינה אלא אוסף של רגשות חצי-מעוכלים ולא מוסברים (אבל רק אצל הכותב, יש לציין. לכל רגש יש סיבה, וכל אספקט בהוויה האנושית הוא אובייקטיבי, גם אם איננו יודעים את ההסבר לו כיום. זה כולל גם הערכה של יופי נשי).

לסיכום: לא מדובר בשיר או באומנות, אלא בדו"ח (report) של רגשות.
בשום מקום אין התייחסות לתודעה, כך שהתיאורים הם של משיכה גופנית גרידא.
החלק האחרון הנו רציונליזציה אחת גדולה לעובדה שהכותב לא השיג את מה שרצה. הרי לא ייתכן שבמהלך סמסטר אחד הבחורה השתנתה ללא היכר, הפכה ללא-בלונדינית, לבעלת שדיים לא-עגולים וללא-מושכת.
"המבט הסוקר" ש"מגלה שאינה יחידה או מיוחדת" אינו אלא קול התבונה, שמזכירה לכותב את עובדת התעלמותו המוחלטת מתודעתה של הבחורה ועיסוקו בצבע שיערה.

החוייה בשיר בהחלט מעוררת הזדהות.

לא אצלי!

ניתן לכתוב רבות על המניעים הפסיכולוגיים של אדם הבוחר להתמקד באכזבות, בחוסר בטחון-עצמי ובהיעדר יכולת להשיג את מבוקשו ("רק למען האפשרות הקלושה,שאאזור אומץ ואפתח איתה בשיחה").
אם אני הייתי כותב שיר (או אפילו דו"ח רגשות כמו זה), הייתי בוחר בתיאור אופטימי וב"סוף טוב."
כמו-כן הייתי מתאר את אופייה של הבחורה ואת מאפייניה היחודיים, ולא מסתפק בהיותה בלונדינית כוסית עם גופיה לבנה ושדיים עגולים. שיער בלונדיני הוא לא תירוץ לאהבה - אלא אם כן אתה סתם חרמן הפועל ברמה הפרצפטואלית (כמו כלב) - ובטח שאינו מהווה תחליף לאספקט התודעתי (ה"ספיריטואלי") בהווייתה של הבחורה.

ניתן לומר הרבה על אדם שבוחר לתאר אכזבות וחוסר-בטחון ולהתמקד בהם. את אותם דברים ניתן לומר גם על אדם שתיאורים כאלו מעוררים אצלו הזדהות.

I want philosophically educated people: those who understand ideas, care about ideas, and spread the right ideas. That’s how
my philosophy will spread, just as philosophy has throughout all history: by means of people who understand and teach it to others

Ayn Rand, 1981 --

#8 שיאנה

שיאנה

    הלוחשת לתולעים

  • רשומים+
  • 2738 הודעות:

פורסם 18/03/2005 - 19:22

וואו! :o
איזה אורח במזון!
לא ידעתי שאתה מבקר אותנו, או שאולי אתה בעיצומו של ויכוח עם הינשוף והגעת אחריו לפה?



החלק האחרון הנו רציונליזציה אחת גדולה לעובדה שהכותב לא השיג את מה שרצה. הרי לא ייתכן שבמהלך סמסטר אחד הבחורה השתנתה ללא היכר, הפכה ללא-בלונדינית, לבעלת שדיים לא-עגולים וללא-מושכת.
"המבט הסוקר" ש"מגלה שאינה יחידה או מיוחדת" אינו אלא קול התבונה, שמזכירה לכותב את עובדת התעלמותו המוחלטת מתודעתה של הבחורה ועיסוקו בצבע שיערה.

עם זה אני מסכימה חוץ מהסוף אבל נראה לי שזה ברור לכל הקוראים, לכן לא ברור לי למה אתה מציין זאת. זה לא שהוא מסביר לעצמו שהוא המתעלם מהתודעה שלה, אלא היא מאבדת מקסמה בגלל התהליך שהוא עובר והוא כבר לא מסונוור ממנו, הוא כועס ופגוע ולכן אפילו ממעיט מערכה. היא לא פחות יפה משהייתה, היא רק פחות יפה בעיניו.

ינשוף, אם יורשה לי לדבר בשמו, לא מתיימר ליצור אומנות, הוא מתיימר להעביר סיפור, להעביר רגשות, ואת זאת הוא עושה היטב לטעמי. כמובן שמותר לך לא להסכים אך יש פער גדול בין חוסר הסכמה לבין שלילת הכתיבה. לא כל יצריה מחוייבת להיבנות לפי מה שראוי בעינך להקרא שירה, יש המון שירים, שוודאי גם אתה מגדיר אותם כשירים, בלי מבנה וחריזה. תסתכל על הדיסקים שלך.

אני מתפלאה על המשתמע מדברייך לפיהם אי-אפשר לפתח רגשות על-סמך מראה בלבד, דבר שקורה מידי יום-ביומו. לפעמים האופי מאחורי המראה מבטל את המשיכה הפיזית ולפעמים לא. יש שטוענים שיש לא מעט חפיפה בין מראה האדם לבין האופי שלו ואפילו שהם משפיעים אחד על השני.
אתה גם מתעלם מכך שהכותב הציג אותה כאינטיליגנטית, נעימה וחברותית.

אם אתה היית בוחר בסוף אופטימי, אתה מוזמן בהחלט לכתוב שיר.

אדם עשוי ממגוון של חוויות וארועים בחיים ובוחר לתאר דברים שונים בזמנים שונים.
ניתן לאמר רבות על אדם אשר בוחר לשפוט אדם אחר על-סמך שיר אחד.
סטודנטים כותבים יקרים, אם אתם לא רוצים תגובה ביקורתית (עם פוטנציאל לקטלנית), נא ציינו זו בשרשור או בה"פ ובא לציון גואל.

הציטוט החודשי:
"כל הממשלות סובלות מבעיה חוזרת ונשנית: הכוח מושך אליו את האישיות הפתולוגית. אין זאת שהכוח משחית, אלא שהוא פועל כמגנט על הניתנים להשחתה. לאנשים כאלה יש נטיה להשתכר מאלימות, מצב שהם מתמכרים לו על נקלה."

- מיסיון החסות
נוסח ט"ז (פסיקה)


"אל לי לפחוד, הפחד הוא קוטל הבינה
הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט
אעמוד בפני פחדי, אניח לו לחלוף סביבי ובעדי
וכאשר יחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו
במקום שעמד הפחד לא יהיה דבר
רק אני איוותר
"

#9 אורח - אורח_אורי_*

אורח - אורח_אורי_*
  • אורחים

פורסם 18/03/2005 - 20:43

ינשוף, אם יורשה לי לדבר בשמו, לא מתיימר ליצור אומנות, הוא מתיימר להעביר סיפור, להעביר רגשות, ואת זאת הוא עושה היטב לטעמי.

היכולת "להעביר רגשות" הנה נחלתו של כל אדם שלמד לדבר/לכתוב.
ברור שהוא מעביר את הרגשות "היטב" - אם המילה "היטב" בהקשר זה משמעותה "בצורה שגורמת לי להבין מה הכותב הרגיש." למשל: אני מעוצבן מהציון במבחן. האם העברתי לך את הרגש היטב?
אך אם משמעות המילה "היטב" פירושה "בצורה אומנותית," הרי שלפי פירוש זה הוא כלל לא מעביר את רגשותיו "היטב," אלא פשוט מעביר אותם. למשל: אני מעוצבן מהציון במבחן. האם העברתי לך את הרגש היטב?

כמובן שמותר לך לא להסכים אך יש פער גדול בין חוסר הסכמה לבין שלילת הכתיבה.

מה זה "שלילת הכתיבה?" האם את רומזת שאני שולל את העובדה שינשוף כתב משהו? הרי הגבתי למשהו שהוא כתב! אם הוא לא כתב דבר, למה בדיוק הגבתי?
אינני "שולל את הכתיבה" (אפילו אינני יודע מה המשמעות של משפט זה), אלא אומר שלא מדובר בשיר. ואכן, לא מדובר בשיר.

לא כל יצריה מחוייבת להיבנות לפי מה שראוי בעינך להקרא שירה

דווקא כן. נניח שאת ואני נפגשים בבית הסטודנט, אני מראה לך מלפפון ואומר לך "תראי את הפלאפון החדש שלי." את אומרת לי "אבל אורי, מדובר במלפפון, לא בפלאפון!" בתגובה אני אומר לך "אבל שיאנה, לא כל פלאפון חייב להיבנות לפי מה שבעיניך קרוי 'פלאפון'." את מחזירה לי "אורי, אתה מדבר שטויות! פלאפון הוא פלאפון, ומלפפון הוא מלפפון! לא ייתכן שדבר יהיה משהו שהוא לא!"
ובכן, הדברים תקפים גם כשמדובר בשיר. שיר, כמו כל דבר אחר במציאות, הוא משהו מוגדר וספציפי. שיר שוב: הוא משהו ספציפי. דבריו של הינשוף אינם שיר.
הסובייקטיביזם שלך בתחום המוסר מחלחל גם לאסתטיקה ולאומנות, וגם בתחומים אלו אין לו מקום.

אני מתפלאה על המשתמע מדברייך לפיהם אי-אפשר לפתח רגשות על-סמך מראה בלבד, דבר שקורה מידי יום-ביומו.

זה בכלל לא משתמע מדבריי. הרי אני אישית מגיב רגשית כמעט לכל בת שאני רואה, אז למה שאשלול עובזה זו או אפילו ארמוז שאני שולל אותן?

יש שטוענים שיש לא מעט חפיפה בין מראה האדם לבין האופי שלו ואפילו שהם משפיעים אחד על השני.

יש שטוענים שהאדם נברא בצלם אלוהים. הם טועים, וגם האנשים שטוענים מה שכתבת.

אתה גם מתעלם מכך שהכותב הציג אותה כאינטיליגנטית, נעימה וחברותית.

הוא לא הציג אותה כאינטליגנטית, ושאר התכונות שציינת לא מוגדרות היטב ו/או לא מעידות על אופי ראוי להערכה מסיבות אובייקטיביות.

אדם עשוי ממגוון של חוויות וארועים בחיים ובוחר לתאר דברים שונים בזמנים שונים.

אז מה? אין עקרון מאחורי הדברים שהוא בוחר לתאר ומאחורי הדברים בהם הוא בוחר להתמקד?
האם בחירת נושאי הכתיבה היא מקרית, אקראית, או שיש לה סיבה שמקורה בתודעתו של הכותב?

ניתן לאמר רבות על אדם אשר בוחר לשפוט אדם אחר על-סמך שיר אחד.

ניתן לומר רבות על אדם שאומר "ניתן לומר רבות על אדם שבוחר לשפוט אדם אחר על-סמך שיר אחד" - על סמך מקרה אחד שבו האדם שופט אדם אחר על-סמך שיר אחד.
מסובך? קראי כמה פעמים...

#10 קקטוס

קקטוס

    Ghost in the Machine

  • גנרלים בדימוס
  • 32885 הודעות:

פורסם 18/03/2005 - 21:31

אמאל'ה. :blink:

אורי, עד כדי כך משעמם בפורום "בארץ ובעולם"? :unsure:
מתקשים בקורסים מבוא לכלכלה א' או מבוא לכלכלה ב'? דברו איתי.

תמונה מצורפת


.Procrastinate now, don't put it off




מסתובבת פה כמו איזה נסיכה מורמת מעם, חושבת שאת יותר טובה מכולם.


#11 arco-iris

arco-iris

    אי שם מעבר...

  • רשומים+
  • 7843 הודעות:

פורסם 18/03/2005 - 21:47

:eyes:

כתוב מעולה.
אפילו שאני לא מזדהה הרגשתי את הצמרמורת בבית של השנאה.

פשוט מעולה. :וי:
אנורקסיה להמונים!

"ילד הברי הרבה לחלום אותו חלום לא מובן,
מראשו העגול נשאר רק חריץ קטן.
הילדים האחרים הרחיקוהו ממשחקים בגן,
והוא היה הולך תמיד עם שארדונה לבן."


arco-iris - נערה בהפרעה

<{POST_SNAPBACK}>

טוב. לילה טוב, פסיכית.תמונה מצורפת

<{POST_SNAPBACK}>



לפעמים, ניסויים מצליחים...

#12 אורח - yanshoof

אורח - yanshoof
  • אורחים

פורסם 18/03/2005 - 22:27

קודם כל, תודה, לכל מי שהחמיא ואהב את השיר. :מסמיק:

תודה גם לאורי על הבקורת, אם כי בקורת נהוג להעביר על הכתיבה ולא על הכותב.

רק למען הסר ספק אין מדובר בחוויה אוטוביוגרפית.

בשום מקום בקטע אין התייחסות לאספקט הנתון לבחירתה של הבחורה, אותו אספקט עליו היא יכולה להשפיע, אותו אספקט בקיום האנושי שמייחד כל בן-אדם ומבדיל את כולם מהחיות: תודעה קונצפטואלית.


כהרגלו, אורי לא מדייק בעובדות ולמעשה משקר כדי להעביר את הנקודה שלו. גם בהערצה גם בקנאה וגם באדישות מוזכרת אישיותה של הבחורה.

אורי מאמין שאומנות ניתן לשפוט בכלים אובייקטיבים (קשור בנושא), לי אישית אין כוונה להשתתף בדיון בנושא.

ניתן לומר הרבה על אדם שבוחר לתאר אכזבות וחוסר-בטחון ולהתמקד בהם


אכן, אני מתמודד עם אכזבה וחוסר בטחון ואף על בסיס יומי. אני מבין שאתה לא, אני מקנא בך מאוד.

ולבסוף תודה לשיאנה יקירתי על מלחמתה הצודקת בכוחות האופל.

ועוד נקודה אחת ששכחתי: אם יש למשהו כוונה לערוך דיון באובייקטיביזם, אז בכל לשון של בקשה, לא בשרשור שלי!

#13 stimpy9

stimpy9

    משתמש

  • רשומים+
  • 1569 הודעות:

פורסם 18/03/2005 - 22:29

ולבסוף תודה לשיאנה יקירתי על מלחמתה הצודקת בכוחות האופל.

<{POST_SNAPBACK}>


:) איזה הסחפות....

#14 אורח - מאיה

אורח - מאיה
  • אורחים

פורסם 18/03/2005 - 22:33

:)  איזה הסחפות....

<{POST_SNAPBACK}>

אמר היתר...
תמונה מצורפת

#15 stimpy9

stimpy9

    משתמש

  • רשומים+
  • 1569 הודעות:

פורסם 18/03/2005 - 22:51

אמר היתר...
תמונה מצורפת

<{POST_SNAPBACK}>


:lol:




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים