מעבר לתוכן


תמונה
- - - - -

כאבי פאנטום


  • Please log in to reply
5 replies to this topic

#1 number6

number6

    Things could be Different. But They're not

  • רשומים+
  • 8641 הודעות:

פורסם 12/04/2005 - 20:30

ניתן היה אולי לצפות שקטוע רגליים יתפוס פחות מקום במכונית, אבל דווקא ההיפך הוא הנכון. עם כסא הגלגלים שנדמה שעוצב באופן מיוחד כך שגם אחרי קיפולים, מתיחות, סיבובים ומאמצים, לא יוכל להיכנס לתא המטען אלא יחייב את מילוי שני המושבים האחוריים בשלמותם, ועם הזזת המושב ליד הנהג בכדי שיהיה מספיק מרווח לרגליים. מה שנשאר מהן. עם תיק התרופות והכרים שמלווים אותי לכל מקום, הבגדים הרזרביים והציוד הנלווה, אפילו הנסיעה הפשוטה ביותר הופכת למאמץ מפרך.
לכן אני לא יוצא מהבית. משתדל כמה שפחות.
פעם ביום אשתי גוררת אותי עימה לטיול קצר, בן כחצי שעה, סביב השכונה. היא טוענת שהאוויר הצח בחוץ, כשרק מתחיל להחשיך ועוד לא קר מדי ולא חם מדי, יכול לעשות לי רק טוב. אז אנחנו מטיילים, מידי יום ביומו, מה שמעולם לא היתה מצליחה לשכנע אותי לעשות לפני כן, וסובבים את הבתים באיזור, עוברים במה שקרוי פארק אבל אינו יותר מפיסת דשא בלווי שני עצים נפולים, עוברים ליד מרכז החנויות, הקיוסק המקומי, וחוזרים הביתה. טיול של כחצי שעה. פעם ביום. היא מחזיקה את הכסא מאחור ואני יושב במקומי, זהו הטיול. כשמתנועעים סביב בכסא גלגלים ברחבי השכונה, קרוב יותר לאדמה, רק אז ניתן להבחין בכמה לכלוך באמת יש על פני השטח סביב, בכמה שהמדרכות עקומות ואיך שאף אחד כבר לא מכבד את זכות הקדימה במעברי חצייה. דברים שרואים מלמטה.
בימי ראשון לא קורה הרבה. לפעמים איזה חבר קופץ לביקור, מתעניין בשלומי. לרב אני לבד.
בימי שני הרופאה מגיעה בבוקר ואנחנו עושים התעמלות פיסיותרפית. לשכב על המיטה ולהרים את הרגליים, מה שנשאר מהן. כפיפות בטן, מתיחות. תרגילי חיזוק, שמירה על כושר. בהתחלה זה הגעיל אותי, לראות את הרגליים החצויות שלי מתרוממות לאוויר אחרי מאמץ ובמקום רגל, במקום הרגל שלי, לראות גדם מורם אל על. היום אני כבר רגיל לכך.
בימי שלישי מיקי מגיע בערב ואנחנו יושבים יחד לראות כדורגל, בדיוק כמו פעם. בעבר נהגנו ללכת אליו מדי שבוע למשחקי הכדורגל – יש לו טלוויזיה ענקית, בחדר נפרד עם מיזוג וספה נוחה, בלי צלצולי טלפון מעצבנים באמצע. כיום אנחנו רואים את המשחק אצלי. הוא מגיע כל יום שלישי בסביבות שבע, דופק בדלת וכשאשתי פותחת, נכנס עם שישיית בירות בשקית ניילון מהסופר הקרוב וחיוך על הפנים. אני שומע אותם מקשקשים קצת ליד הדלת – הוא שואל מה נשמע והיא אומרת בסדר, בסדר גמור. היא שואלת והוא עונה לה בכמה מילים על העבודה, שיחת הא ודא סתמית ומתומצתת ואז הוא בא לסלון ומתיישב לידי על הספה, מתרווח מול המסך הקטן. והמסורת נשמרת והכל נהדר.
ולפעמים בתום המשחק יש מהדורת חדשות ומיקי דבוק למסך. ולפעמים זה כל-כך מרגיז אותו לשמוע על דברים כמו ההתנתקות, ועל הצהרות הפלסטינים והכל שהוא מתחיל ממש להתעצבן. הוא אומר דברים כמו "אתה רואה באיזה עולם דפוק אנחנו חיים?", או "שימותו כולם, הערבים המגעילים האלה". ואז הוא מסתובב ורואה אותי, ואני לא אומר כלום. רק יושב שם על הספה עם הרגליים הקטועות ולא אומר דבר. ואז הוא לוקח שניה, נשימה עמוקה, והבעת פניו מתחלפת אל מול עיניי. הוא מניע את הראש מצד לצד ואומר שהוא מצטער, שהוא יודע שאני מכל האנשים כבר יודע שהוא צודק. אז הוא מתיישב לידי ופותח עוד בירה, מתחיל לדבר על בחורות.
ולפעמים, כמו בשבוע שעבר, קטעו את המשחק בשביל לדווח על פיגוע ומיקי התעצבן נורא. "אתה רואה מה זה?", הוא צעק, משוטט הלוך ושוב בחדר בעצבנות, "הערבים האלה פשוט חיות. חיות, אני אומר לך – לא אנושיים". כאילו לי הוא צריך לספר.
אחרי הכל, אני הוא זה מבינינו שהיה בשוק לפני חודשיים וחצי בשביל לקנות כמה פלפלים ועגבניות, אולי כמה מלפפונים. אני זה שהסתובב בין המוני האנשים שם, חושב לעצמי שכבר מתחיל להתקרר וכדאי לפנות חזרה הביתה. אני הוא זה שרכן קרוב לדוכן הירקות אוחז מלפפון רופף ביד כשנשמע הרעש הנוראי הזה, שנדמה היה לשניה אחת שהכל נדם וקפא במקום, דממה מוחלטת באוויר ושלווה מבעיתה סביב. ואז בפרץ כוחניות, מכה הרעש החזק, הדף נוראי שבועט את גופי לאוויר, צרחות וזעקות והריח, הריח הזה באוויר. ואז הכל השחיר.
למחבל קראו אסרף, נשמע כמעט ישראלי. הוא יצא מהבית בשעות הבוקר עם עשרים ק"ג חומר נפץ, ומעיל רחב שיסתיר הכל קרוב לגופו מבלי לעורר יותר מדי חשד. ואני עד היום לא בטוח אם ראיתי אותו לפני כן, אם שמתי לב אליו בקצה העין לפני שכבר נהיה מאוחר מדי. ושאולי, אולי, הייתי יכול לעשות משהו לעצור זאת.
בפיגוע הבא, אמרתי לאישתי, אצפה מנוחות סלון ביתי. זה הצחיק אותה.
עכשיו שאני בבית, הרבה אנשים המליצו לי לכתוב ספר, לעשות משהו מועיל עם הזמן. ניסיתי, אבל אני לא מצליח להתרכז מספיק. גם לנהל יומן אישי אני בקושי מצליח, זה לא קל. מעביר את רב היום בקריאת ספרים שכבר קראתי בעבר, צופה בטלוויזיה. מלחמות שווא עם הביטוח הלאומי ופגישות עם רופאים. בחלומות אני עוד רואה דם וגופות, שומע את הזעקות, ולפעמים אני עדיין מתעורר בצרחות. אבל פחות מבעבר.
הימים חולפים, הזמן עושה את שלו ובסופו של דבר אני נמצא בתהליך התאוששות איטי. עוד יבוא היום בו אוכל להשלים עם מצבי ולקבל את המציאות כפי שהיא מבלי להרגיש רע, בזה אני בטוח. לחזור להיות כמו כל אדם אחר שפוסע לתומו ברחוב, מוטרד מצרות החיים הרגילות. לחזור להיות אזרח ישראלי ממוצע. טוב, אז כמעט.





אבל זה לא לגמרי נכון.
האמת היא ששיקרתי קודם, גם קטועי רגליים יכולים לשקר, ואני מתחיל להרגיש אשם על כך.
לא הייתי בשוק לפני חודשיים וחצי, הייתי ישוב במושב הקדמי של המכונית בדרך הביתה. פלפלים, עגבניות ומלפפונים בשקיות מהסופר, מונחות מאחור. בשבע ארבעים ושתיים בערב, נכנסה בי סובארו אדומה. לנהג קראו אסף.
וזה לא שהוא שתה יותר מדי, או נרדם על ההגה, או שסטה מהמסלול בשביל לא לדרוס חתול תועה או איזשהי בעיה עם הרכב. הוא פשוט נסע מהר מדי, ולא שם לב. אלה דברים שבאמת קורים.
והכאב, הבלבול, הפחד והחרדה, הניידות המתקרבות, הרעשים והאורות המרצדים. תחושת חוסר האונים והבהלה הלא נשלטת. והכאב מסוג אחר לגמרי, כשהרופא אומר שיש צורך בקטיעה.
והאם זה באמת משנה מה בדיוק ארע וכיצד, כאשר התוצאה הסופית זהה? אם תשאלו אותי, אוכל לומר בכנות מלאה, שלא - לי זה לא משנה. לי זה לא משנה כלל.

The reception's gotten fuzzy
The delicate balance has shifted
Put on your gloves and your black pumps
Let's pretend the fog has lifted
Now you see me
Now you don't
Now you say you love me
Pretty soon you won't
If we get our full three score and ten
We won't pass this way again
So kiss me with your mouth open
Turn the tires toward the street
And stay sweet


#2 shir

shir

    happy when it rains

  • רשומים+
  • 1875 הודעות:

פורסם 12/04/2005 - 20:56

מצויין, חד כמו תמיד!


:אוףטופיק:
הקטע:

כשמתנועעים סביב בכסא גלגלים ברחבי השכונה, קרוב יותר לאדמה, רק אז ניתן להבחין בכמה לכלוך באמת יש על פני השטח סביב, בכמה שהמדרכות עקומות ואיך שאף אחד כבר לא מכבד את זכות הקדימה במעברי חצייה. דברים שרואים מלמטה.


הזכיר לי סרט שראיתי ("אהבה בשר ודם" של פדרו אלמודובר) על שוטר שבתאונת עבודה הופך לנכה, ומספר שמאז שהוא על כיסא גלגלים הוא צריך לבדוק טוב יותר אם יש לכלוכים על המדרכה, כי אחרת הידיים שלו מתלכלכות.


עוד :אוףטופיק:
ההודעה ה-666 שלי בתגובה לסיפור של 6 :הממ:

ההודעה נערכה על ידי shir: 12/04/2005 - 20:57

serenity now, insanity later

:The Positive thinking poem

Little bird in the sky
You look up and it shits in your eye
You don't mind and you don't cry
You just thank God that cows don't fly

תמונה מצורפת
*אופטימיות זהירה *סיפור קצרצר ללא שם *בעייתי *עניין של מזל *1945 *בסוף היום *החדש *מרקו פולו *אנשי הלילה *לב כפוי טובה
העקשנות משתלמת!





#3 luli

luli

    משתמשת סקטוריאלית

  • רשומים+
  • 402 הודעות:

פורסם 12/04/2005 - 21:23

ריאליסטי ומדויק.
עוד סיפור מצוין שש.
Down on my knees crawling though the streets again
Surrendered to my needs so I can breathe the air
Youre my evergreen Regents Park in spring
It takes me to a place where I can dream again

Cause today it all looks black and white wish it would change
We cant keep painting colours when its grey

Dont hesitate cause you will bleed
A thousand tears wont wash it clean
Dont hesitate cause you can free yourself
Evergreen evergreen

#4 SimbaSoul

SimbaSoul

    פליט ניו-זילנדי

  • רשומים+
  • 13096 הודעות:

פורסם 12/04/2005 - 23:48

סיפור מעולה. מה יש לך בזמן האחרון עם תאונות דרכים :הממ:

שקול קיצור/ליטוש של המשפט השני בסיפור. לאחר שקראתי אותו מספר פעמים, משהו שם לא דופק כמו שצריך...
מחזרו ציוד אלקטרוני ואפילו תקבלו על זה כסף!

"שקר החן והבל הניופי" (משלי ל"א, ל' / סימבה ס"ו, ל')

?Other rappers diss me, say my rhymes are sissy. Why? 'cause I rap about reality? Like me and grandma drinking a cup of tea


#5 אדון שוקו

אדון שוקו

    In the land of shoko, I am master

  • גנרלים בדימוס
  • 8376 הודעות:

פורסם 17/08/2007 - 15:07

יפה. פשוט יפה. מאוד מציאותי.

אהבתי את הסיום, שמראה שיש דרכים הרבה יותר בנאליות ולא פסודו-הירואיות שישנו את חיינו בצורה קיצונית ומרירה, ואת כך שהגיבור מחפש להפוך את הגורם למשהו אחר, יותר 'מושך'.
מה אתם חושבים הוא הפירוש של המילה 'ענקמון'? 'מתרוסס'? 'טרללי'? רוצים לנחש? בואו תשחקו ב-עברי נחש עברית!
(
והנה קישור ישר להגדרות האחרונות) 8/5

אני ארכנופוב.
אָרַכְנוֹפוֹבְּיָה: פחד מוגזם ובלתי־הגיוני מעכבישים. (en)
זה אומר שאני מפחד מעכבישים. לא בכאילו, לא סתם נגעל, אלא ממש מפחד.

#6 zabot

zabot

    כל שיר חושף איזה סוד...

  • רשומים+
  • 11887 הודעות:

פורסם 18/08/2007 - 21:27

יפה. ההקבלה במקום, לדעתי. זה באמת לא משנה.

"אהבה לפי דעתה זה ממש מצב הרסני: שניים זרים שפתאום רואים אחד את השני, או לא ממש רואים, מריחים, ותוך כלום נהיים מחוברים יותר מאח ואחות. מתחילים לישון יחד באותה המיטה אפילו שהם לא מאותה המשפחה. והרבה פעמים אלה שניים שהם לא ידידים לא מכירים לא חברים ורק שפוטים אחד על השניה, ושיהרס כל העולם. ובאמת, תסתכלי איזה הרס. מתים מאהבות אולי יותר הרבה ממה שמתים מסמים. אולי צריכים שיהיה גם לזה מסלול גמילה".

(אל תגידי לילה, עמוס עוז, עמ' 157).


Yes, כנראה ש you מצאת for this משמעות double !
(לקרוא עם מבטא אמריקאי חזק מדי, יעני heavy).





0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים