התחברות
הירשם
עזרה
פתח נושא חדש
הוספת תגובה
עליתי אל עבר האוטובוס המדרים אל כיוון מה שקראתי לו בית
מבושמת מאלכוהול ומשפתייך הרכות
אדם מבוגר, חמישים לערך, מבקש ממני את עזרתי,
"את נראית לי אדם המבין בטלפונים", הוא אומר.
ואני מנדבת את הפלאפון שלי, שסובל מסכומים לא קלים בחודשים האחרונים
ובכל זאת
הוא נראה לי מבולבל ומעט שיכור
אפילו יותר ממני
כאילו וזה אפשרי.
אני עוזרת לו לתקן את הפלאפון
והוא תוהה האם אני סטודנטית, בגלל המכשיר שיש לי בין הידיים.
לא, למען האמת, אך מתכננת ללמוד משפטים בקרוב. או אולי, בעצם, ספרות עברית וחינוך.
תוך מספר רגעים הוא כבר מנסה לשדך אותי לבנו
וכששומע שאני בצד השני של המתרס, מסרב להאמין
מגשש אחר פרטים מיניים, במסווה של אדם נבוך.
אני משתפת עימו פעולה אך לא יותר מדי
והוא, צמא לשיחה
מדבר איתי על חייו האבודים
ומבקש את סליחתי כי היה אצל פסיכיאטר עד לא מזמן.
אף טופל בכדורים ובמכות חשמל.
אך אני לא מהוססת, מהנהנת בראשי ומקשיבה
אומרת שזה טבעי לחלוטין. ויודעת
כי טבעי הוא עניין של פרספקטיבה.
אחרי הכל, גם אני הייתי אצל הפ' שאין לציין את שמו
אך עדיין לא טופלתי בכדורים.
עוד לפני תחילת השיחה המעמיקה, הנחתי את משקפי השמש על פניי
והוא תהה
מדוע. תשע בלילה.
מיגרנות, השבתי
המליץ לי לא לאכול גבינות צהובות ושוקולד.
כמה רגעים לפני שירדתי מהאוטובוס לחש כי אישתו היא זו שמחזיקה אותו
וביום שבת ערך מסיבה לכבודה
השבתי כי הוא בר מזל. עליו להעריך את הדברים הטובים.
ירדתי מהאוטובוס אך לפני כן לחצתי ידו
הודה לי על השיחה
ואמרתי לו שהוא מוזמן למצוא אותי, כדי להקשיב.
כעת אני בביתי האמיתי
אחרי סשן סוער עם הפסיכולוגית שטענה שאני ילדה אינטליגנטית ויפה
לא פחות טובה מההיא שמילאה אותי בימים ההם
אך אני כהרגלי מסרבת להאמין.
אמי באה לאסוף אותי עם הרכב וביקשתי ממנה לתת לי לנהוג
כי הרבה זמן עבר.
ונהגתי מהר
ושיחקתי היטב
אך היה קשה להתעלם מהעובדה שנהגתי על תשעים בדימונה.
ואמי אמרה
צליל
תאטי בבקשה
עצרי רק לרגע אחד
כדי לנשום.
טיוטת חיי
דרג את השרשור:
|
|
ציטוט מרובה
