מעבר לתוכן


- - - - -

האישה הכי יפה בעולם


No replies to this topic

#1 אורח - ashal

אורח - ashal
  • אורחים

פורסם 01/03/2011 - 22:43

יצא לי לראות אותה באוליב פעמיים לפני זה. בפעם הראשונה הרכבתי לה סלט, העיניים שלנו ננעלו ולא הצליחו להיפרד, לא הייתי צריך להסתכל לאן היד שלי הולכת ומה היא שמה לה בקערה, למוח שלי היה חשוב יותר להמשיך להסתכל בעיניים השחורות כריק חללי שלה מאשר לשים לב מה יכנס לה לפה. היה שם משהו, ניצוץ, או אולי סוג חדש של התרדה מינית...
יש לה, כאמור, את העיניים הכי גדולות והכי שחורות שראיתם בחיים שלכם, כמו באר של קולה. ויש לה פנים יפיפיות. להשוות אותן לאישה אחרת יהיה פשוט עוול למושג יופי. האישה הכי יפה בעולם נותנת פרוש חדש למונח "יופי מהפנט" כי כשאתה מסתכל עליה אתה פשוט טובע, אתה נעלם לתוכה ולא יכול להפסיק להביט.
בפעם השניה שראיתי אותה הכנתי היא ביקשה סנדוויץ רוסטביף. אבל היא לא הייתה בטוחה מה היא רוצה בפנים. אז היא אמרה"תשים לפי מה שאתה חושב שילך טוב". באותם ימים אני הייתי בשיא היכולת שלי בכל הנוגע לעולם הנדסת הסנדוויצים. הייתי מאלתר לאנשיםפ יצירות מופת תוך כדי שהם ממלמלים לי "לא חריף, כשר, בלי ירקות ובלי חרדל, מיונז ותוציא לי את הלבן של הלחם". אז כשהאישה הכי יפה בעולם ביקשה ממני להכין לה את הסנדוויץ רוסטביף הכי טוב בעולם, זה לא היה קשה כל כך... פשוט הכנתי לה אותו תוך כדי חשיבה מעמיקה ותוך כדי מריחה ותנועה. הממרחים היו מרוחים באופן מושלם, מכסים בשיכבה אחידה כל מיקרומטר מהסנדוויץ, הירקות היו שם בכל ביס וביס, עם נוכחות של.. ובכן... של האישה הכי יפה בעולם בתחרות מיס איספהאן. הטפנדים השתלבו כמו מיכאל שומכר באוטבאן והבשר היה מתאים כמו כפפה ליד.
היא הבטיחה לחזור ולהגיד לי איך היה.
היא לא חזרה.
ואני חיכיתי
הדקות הפכו לשעות, השעות למשמרות, המשמרות לימים, הימים לשבועות..
והיא לא חזרה להגיד לי איך היה...
ואני עברתי לעבוד אצל רן ואבא שלו.
ושמרתי בלב את הרגע שבו הכנתי לאישה הכי יפה בעולם את מה שכנראה היה הסנדוויץ רוסטביף הכי טוב בעולם.

היום היו צריכים אותי באוליב ולא היו צריכים אותי אצל רן. אז הלכתי לעבוד באוליב. ותוך כדי שאני מתבאס לשמוע שאני כנראה אצטרך לעשות משמרת כפולה כי איזה בנזונה הבריז (אחרי חודש שלא עבדתי שם) היא פתאום הופיע שם שוב. האישה הכי יפה בעולם. וואו כמה שהיא הייתה יפה. קלטתי אותה עוד מהתור והמבטים שלנו הצטלבו ומיד ידעתי! היא מזהה אותי! היא חיכתה לי גם כן! לא יכולתי לחכות שהיא תגיע אליי. לא יכולתי להפסיק להיסתכל עליה, אנשים באו והלכו והכנתי להם זבל כי פשוט לא יכולתי להתרכז, איזה זקנה אחת ביקשה ממני לשים לה שקדים בסלט ובמקום זה היא קיבלה עוף שרוף וקערת סלט טייק אווי מג'וייפת...
ופתאום! מאחורי הגיע האחראי משמרת ושנייה לפני שאני מסיים עם הגוויה עם הירקות הוא תפס לי את האישה הכי יפה בעולם. והתחיל להכין לה סלט. אבל היא לא הפסיקה להסתכל עליי, ולגעת עם הפיתקית שלה בקצה של הפה בהיסוס מפתה. עד שפניתי אל האישה שליידה במה שהיה אולי ה"איך אפשר לעזור" הכי מורבידי ומלנכולי שנשמע מאז היודנראט הראשון.
ואז נפתחו שערי שמיים וקול מלאך דיבר אליי :"אתה הכנתי לי פעם את הסנדוויץ רוסטביף ההוא נכון?!"
צהלת אושר בלתי ניתנת לעצירה! "כן, אמרת שתגידי לי איך הוא היה ולא באת"
שתי עיניים מחוייכות בהתנצלות יפיפייה "כן, זה היה הסנדוויץ הכי מושלם שאכלתיב חיים. אני אכלתי את הלב אח"כ שלא באתי להגיד לך את זה. אבל, הנה, אמרתי את זה לחברה שלי והיא "הזמינה סנדוויץ רוסטביף
הסתכלתי על החברה שלה, הסתכלתי עליה, הסתכלתי על חברה שלה. חברה שלה לא הייתה האישה הכי יפה בעולם. היא הייתה סתם, עוד חברה של האישה הכי יפה בעולם.
אבל לא נורא! תפסתי את עצמי ואמרתי לעצמי שאם יכולתי בשביל האישה הכי יפה בעולם, אני יכול גם בשביל חברה שלה. אבל אז נכנסו ההיסוסים: "אני כבר לא בכושר הכנת סנדווייצ'ים" "מה לשים לה? היא הרי לא אותו בנאדם?!" "מה שמתי אז?!" ועם ההיסוסים תקף אותי התקף של חולשה, חולשה כמו שעכבר מרגיש מול לוויתן עם ראש של דינוזאור. כמו שמרגיש הדשא מול המכסכה, כמו שמרגיש האדם בפני האלוהים בבית דין של מעלה. ורעדתי, רעדתי כמו הבנזונה עם הפרקינסון הכי גרוע העולם באמצע התקף, כשהוא באנטרטיקה, בחורף, בלילה, בלי מעיל, ובלי תחתונים.
היא אמרה לי "אל תהסס, אז אתה לא היססת"
"אבל אני כבר לא בכושר, אני לא עבדתי פה כבר תקופה" תירצתי
האישה הכי יפה בעולם המשיכה לחייך אלי כמו האלה האצילית שהיא. ואמרה לי "קדימה, אתה יודע מה לעשות".
אז ניסיתי. לקחתי נשימה עמוקה וניסיתי, והרכבתי את מה שבאמת היה סנדוויץ רוסטביף לא רע בכלל.
אבל הוא לא היה מושלם, ידעתי שהוא לא היה מושלם. ידעתי שהוא אפילו לא התקרב למה שלו ראויה האישה הכי יפה בעולם, אפילו לא החברה של האישה הכי יפה בעולם. הוא היה טוב. אבל לא מספיק.
המשכתי לבהות בה תוך כדי שהיא אוכלת ומשוחחת עם החברה שלה. תוך כדי שאני מכין לאנשים את המזון שלהם. ומחרבן אותו... ושוכח את מה שביקשו ממני לפני שניה.. ו"אדוני אוכל פה?" ו"רוטב ויניגרט, שמן זית או לימון?" וכל החרא הזה...
הרגשתי שאני לא יכול יותר! שאני חייב לדעת איך מרגישה האישה הכי יפה בעולם עם הסנדוויץ שהכנתי לחברה שלה. אבל לא יכולתי לעזוב את המעדניה, ולא יכולתי לשאול אותה את זה במבטים המצטלבים שלנו.
אז שלחתי את המלצר לשאול את החברה שלה "עדן רוצה לדעת איך הסנדוויץ"
הוא חזר עם התשובה "סבבה, תודה"
רציתי להתאבד.
אבל במקום זה הכנתי סלט לאישה בלגית שדיברתי איתה צרפתית.



הוספת תגובה



  


0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים