מעבר לתוכן


תמונה

התפסן בשדה השיפון


20 replies to this topic

#1 טמבוויל

טמבוויל

    בואי בואי

  • רשומים+
  • 8884 הודעות:

פורסם 16/05/2011 - 00:57

ג'.ד סלינג'ר נפטר לפני כמעט שנה וחצי וסופסוף הגיע הזמן שאקרא את 'יצירת המופת שלו'.

אז קראתי..


לא הצלחתי להבין מדוע מדוע ספר זה צבר כל כך הרבה פופולאריות. אני מבין שכל ספר צריך להישפט לפי הקונטקסט והתקופה בה הוא נכתב. אין לי ספק שלפני 60 שנה, ספר זה נחשב פורץ גבולות, אך זה לא המצב היום. בכל זאת, עדיין כיום הספר הזה ממשיך להיחשב כספר חובה שהינו על זמני.


האם כל הבאזז שקיים סביב הספר נובע ממעט הפסיכים שקראו אותו והחליטו לצאת למסע רציחות?
או שיש כאן אנשים שחושבים שיש בספר יותר מהנראה לעין (לפחות לפי העין שלי)?
תם עידן המדע ומתחיל עידן הקסם!

#2 Jane Doe

Jane Doe

    מוזה שותקת

  • מנהלי פורום
  • 6637 הודעות:

פורסם 16/05/2011 - 01:04

באמת תכננתי לקרוא אותו, כחלק מרשימת ספרי "חובה" שהחלטתי להתחיל... כמובן שיש לי קודם לסיים את הספר הנוכחי שאני קוראת כבר חצי שנה לדעתי (טוב חודשיים אבל מרגיש כמו 6 לפחות...) ועוד כמה, אבל הזכרת לי לעשות לי את הרשימה הזאת תמונה מצורפת

ההודעה נערכה על ידי Jane Doe: 16/05/2011 - 01:09
בדקתי

.Pavarotti is an Italian, He speaka lika this
!?Do I speaka lika this?? No. Why
!!!Because I'm an English man you blistering Idiot

תמונה מצורפת

ראיתי פעם ג'ירפה בספארי. דווקא השאירה עליי רושם טוב.


#3 dan_

dan_

    באתי, ראיתי, כתבתי

  • משתמש השנה
  • 7777 הודעות:

פורסם 16/05/2011 - 01:44

קראתי אותו די מזמן (לפני יותר מעשור) כי גם אז הוא היה "ספר חובה" וגם אני לא הבנתי ממה כל ההתלהבות (ועדיין לא מבין)
אני שמח שאני לא היחיד
המרוץ לארנונה- משחק מחשב חדש (בחינם, בעברית, אונליין ומעולה)
http://www.arnona-race.co.il/
תמונה מצורפת

#4 אורח - כפריניה

אורח - כפריניה
  • אורחים

פורסם 16/05/2011 - 08:39

קראתי אותו בצעירותי (וואו, זה באמת היה מזמן) למרות שהוא לא היה נחשב ספר חובה בחברה שבה גדלתי. הוא היה מפורסם אבל לא דיברו עליו או לימדו אותו בבי"ס וכו'. בזמנו התרשמתי מיכולת התיאור של הסלינג'ר שתפס בצורה מאוד מדוייקת את החשיבה של "הנוער המורד/ מתוסבך" בתוך הקונטקסט של זמנו. התיאורים של מועדוני הג'ז שהוא הולך אליהם בניו-יורק... אתה יודע מה? כל התיאור של ניו-יורק בכלל! הוא מציג שם את ניו-יורק באור שאני לא ראיתי אצל אף סופר אחר. התיסבוך הפנימי מיוצג כ"כ טוב ע"י התנועה והאקשן של העיר ובקיצור, מזה מאוד התרשמתי.
אני חייבת לציין שהספרים הכי טובים של סלינג'ר, בעיני, הם קובצי הסיפורים הקצרים שלו. "פראני וזואי" ו- "9 סיפורים" עולים בהרבה על "התפסן". חבל שדוקא התפסן התקבע בזיכרון הקולקטיבי בתור יצירת המופת שלו כי זה ממש לא נכון.

#5 טמבוויל

טמבוויל

    בואי בואי

  • רשומים+
  • 8884 הודעות:

פורסם 17/05/2011 - 21:48

קראתי אותו בצעירותי (וואו, זה באמת היה מזמן) למרות שהוא לא היה נחשב ספר חובה בחברה שבה גדלתי. הוא היה מפורסם אבל לא דיברו עליו או לימדו אותו בבי"ס וכו'. בזמנו התרשמתי מיכולת התיאור של הסלינג'ר שתפס בצורה מאוד מדוייקת את החשיבה של "הנוער המורד/ מתוסבך" בתוך הקונטקסט של זמנו. התיאורים של מועדוני הג'ז שהוא הולך אליהם בניו-יורק... אתה יודע מה? כל התיאור של ניו-יורק בכלל! הוא מציג שם את ניו-יורק באור שאני לא ראיתי אצל אף סופר אחר. התיסבוך הפנימי מיוצג כ"כ טוב ע"י התנועה והאקשן של העיר ובקיצור, מזה מאוד התרשמתי.
אני חייבת לציין שהספרים הכי טובים של סלינג'ר, בעיני, הם קובצי הסיפורים הקצרים שלו. "פראני וזואי" ו- "9 סיפורים" עולים בהרבה על "התפסן". חבל שדוקא התפסן התקבע בזיכרון הקולקטיבי בתור יצירת המופת שלו כי זה ממש לא נכון.


רוב תיאורי ניו-יורק בספר הם מינורים. הוא מדבר בקצרה על המלון שהוא מתאכסן ואח"כ על שני מועדונים בהם הוא מנסה להעביר את הזמן.
חוץ מזה, רוב התיאורים שלו מוקדשים לאנשים ול'זיוף' שבהם.

בנוסף, קשה מאוד להזדהות עם הדמות הראשית שרובה מכוסה בשנאה ובבוז. כל מהלך הקריאה עבר עליי כמעט ללא אכפתיות ממה שקורה להולדן.

בינתיים בשרשור הזה, 2-1 לטובת אי אהבת הספר :)
נחכה לקולות הימאים וג'יין דו.

אגב, בכריכה האחורית של הספר רשום שהוא נבחר לאחד מ- "ששת הנבחרים" במשאל שערכה הוצאת עם עובד בין קוראיה בנוגע לספרים האהובים שיצאו דרכם.
תם עידן המדע ומתחיל עידן הקסם!

#6 אורח - פרנצ'סקה

אורח - פרנצ'סקה
  • אורחים

פורסם 17/05/2011 - 21:56

לא זוכרת למה הוא מצא חן בעיני...אבל הוא מצא.

לא זוכרת. משהו עם כנות, משהו עם חיפוש. קושי. התמודדות. אומץ. לא זוכרת. אולי אני צריכה לקרוא אותו שוב ולחזור בתור קולות הימאית.

#7 Triumph Eye

Triumph Eye

    כסף

  • מנהלי פורום
  • 5113 הודעות:

פורסם 18/05/2011 - 00:14

אני הזדהתי עם הגישה הדיכאונית/אובדנית של הולדן..

בכל מקרה, יש פרק שלם בסאות'פרק שמוקדש לך (או מעלה בדיוק את התהיה שלך)..
אתה מוזמן לכתוב Mcboogerballs משלך לאות מחאה.

פרק מגניב מומלץ ביותר: עונה 14 פרק 2



תמונה מצורפת

#8 טמבוויל

טמבוויל

    בואי בואי

  • רשומים+
  • 8884 הודעות:

פורסם 18/05/2011 - 00:25

אני הזדהתי עם הגישה הדיכאונית/אובדנית של הולדן..

בכל מקרה, יש פרק שלם בסאות'פרק שמוקדש לך (או מעלה בדיוק את התהיה שלך)..
אתה מוזמן לכתוב Mcboogerballs משלך לאות מחאה.

פרק מגניב מומלץ ביותר: עונה 14 פרק 2


nigga please
אני מכיר את כל פרקי סאות'פארק לדורותיהם.
בפרק הזה הם רק דיברו על כך שהוא לא ספר חתרני ולא הבינו מדוע הוא נאסר לקריאה. לא ציפיתי לספר ממש חתרני (בטח כאשר הוא נכתב בתקופה אחרת), אבל כן ציפיתי לספר טוב/מעניין וגם את זה לא קיבלתי.
תם עידן המדע ומתחיל עידן הקסם!

#9 אורח - HardStone

אורח - HardStone
  • אורחים

פורסם 18/05/2011 - 04:44

יימח שמו. קיבלתי עליו יומן קריאה.
נמאס מכל ספר שמכניס לתוכו קצת סקס אז חושבים שזה ספר פרובוקטיבי פורץ גבולות.

#10 אורח - כפריניה

אורח - כפריניה
  • אורחים

פורסם 18/05/2011 - 08:09

רוב תיאורי ניו-יורק בספר הם מינורים. הוא מדבר בקצרה על המלון שהוא מתאכסן ואח"כ על שני מועדונים בהם הוא מנסה להעביר את הזמן.
חוץ מזה, רוב התיאורים שלו מוקדשים לאנשים ול'זיוף' שבהם.

בנוסף, קשה מאוד להזדהות עם הדמות הראשית שרובה מכוסה בשנאה ובבוז. כל מהלך הקריאה עבר עליי כמעט ללא אכפתיות ממה שקורה להולדן.

בינתיים בשרשור הזה, 2-1 לטובת אי אהבת הספר :)
נחכה לקולות הימאים וג'יין דו.

אגב, בכריכה האחורית של הספר רשום שהוא נבחר לאחד מ- "ששת הנבחרים" במשאל שערכה הוצאת עם עובד בין קוראיה בנוגע לספרים האהובים שיצאו דרכם.

לא מסכימה. תיאורי ניו-יורק עוברים גם דרך האנשים, נהגי המוניות לדוג', שמרחיבים את התיאור של העיר ומגדירים אותה כעיר שמשפיעה על אנשים. אם אני לא טועה הוא גם רומז על זה כשהוא מדבר על נגן הג'ז (בני?). כל זיוני השכל שלו על האגם והברווזים = ניו יורק. תראה, לפעמים המחשת אוירה של מקום נובעת מתיאור של כל מה שנמצא שם או ליד ולא בהכרח מתיאור ישיר. לי זה הספיק כדי להבין שתיאור כזה לא קיבלתי מאף סופר אחר ולכן יש פה משהו אחר ומיוחד. זה אחד הזכרונות החזקים שלי מהספר. זה והתיאור של כפפת הבייסבול :)

נכון שקשה להזדהות עם הדמות כי מדובר בהתגלמות הטינאייג'ר הקיצוני ואתה כבר לא כזה. אם היית קורא את זה בתיכון או לפני אז אולי היית מזדהה יותר. אני לא זוכרת שהזדהיתי כ"כ עם הדמות של הולדן אבל מאוד הערכתי את הכתיבה.

כריכה אחורית (6 הנבחרים) בהחלט מסבירה למה פרסום הוא דבר כ"כ חשוב בימינו. אנשים מצביעים עבור ספרים שהם קראו לפני שנים ולא חזרו אליהם מעולם/ ספרים שלא קראו מעולם אבל זוכרים את שמם/ שקר כלשהו אחר - רק מפני שאדם זוכר את שמו של ספר נדמה לו שמדובר בספר טוב. לתפסן יש המון פרסום (בין השאר בגלל שהוכנס לבתי הספר) אבל הרבה אנשים קראו אותו בגיל צעיר או לא קראו בכלל. אבל מה? הם שמעו עליו כ"כ הרבה אז הם מצביעים שהוא קלאסיקה שראויה להוצאה מחודשת :tu: מעולם לא הבנתי את מדד הפופולריות המטופש הזה.

#11 Imdiaz

Imdiaz

    דברים ל"ב ט"ו

  • מנהלים ראשיים
  • 13469 הודעות:

פורסם 18/05/2011 - 08:51

קראתי אותי בתיכון. אני זוכר שהוא התחיל נחמד ובהמשך שעמם טילים, ממש נלחמתי לסיים אותו.
תיאורי ניו-יורק שלו שעממו והשביזו אותי. בעצם כל התיאורים שלו עשו זאת.
אף אחד מהם לא גרם לי להתלהב מהסביבה המתוארת ומצד שני, הם קצת גרמו לי לדכדוך מהסביבה שנמצאת סביבי באותו הרגע. האם ספר שהשפעתה העיקרית של ה"אווירה" בו שקולה לדו"ח מבקר המדינה שמסביר כמה רע לנו ראוי לכזו הערכה? לא יודע...
מצד שני, גם אם מתייחסים לספר בפרספקטיבה של כמה עשרות שנים לאחור, מעולם לא הבנתי את ההתלהבות ממנו. לא קולו של דור שלם, לא תובנות מיוחדות ואם ספר כזה היווה פורץ גבולות רק כי הוא נכתב אי אז - אז ובכן, יכול להיות שמוטיב הצביעות מקבל משמעות חדשה ואירונית בראי הזמן.

היה פעם בחור בשם לוגן שאמר ש"רב מכר הוא אנדרטה לכשרון בינוני".
אני נוטה להסכים...








אין מנוחה לרשעים
וצדק לטפשים
ואני בעוונותיי
טיפש מכדי להיות צדיק
ורשע מכדי לנהוג בחכמה


#12 nir

nir

    כסף

  • רשומים+
  • 8304 הודעות:

פורסם 18/05/2011 - 10:05

ספר משעמם רצח, כשהייתי צעיר חשבתי שזו אשמתי שלא אהבתי אותו.
מאז גדלתי והבנתי שגם "קלאסיקות" יכולות להיות זבל פרים מסונן

#13 Jane Doe

Jane Doe

    מוזה שותקת

  • מנהלי פורום
  • 6637 הודעות:

פורסם 18/05/2011 - 11:01

טוב אתם ממש לא גורמים לי לרצות לקרוא אותו... ובאופן מוזר בדיוק אתמול ראיתי באיזו סדרה פתאום מישהו שקורא את זה. נראה לי שזה ייקח הרבה זמן, אם בכלל...
יש לי טראומה מסלינג'ר עוד מכיתה יב', לפי מה שאמרתם נכונה לי עוד אחת.

.Pavarotti is an Italian, He speaka lika this
!?Do I speaka lika this?? No. Why
!!!Because I'm an English man you blistering Idiot

תמונה מצורפת

ראיתי פעם ג'ירפה בספארי. דווקא השאירה עליי רושם טוב.


#14 TheStoryTeller

TheStoryTeller

    Everybody needs a Story

  • מנהלים ראשיים
  • 12902 הודעות:

פורסם 18/05/2011 - 11:35

קראתי בתיכון. סבלתי מאוד. כל מה שאני זוכר מהספר זה טרוניות של הגיבור וביטויי שנאה מוגזמים לסביבה. אני זוכר שהיה משהו קצת עצוב בסוף הספר. אני כבר לא בטוח מה זה היה. אולי כי אף פעם לא אהבתי סופים.
מעולם לא הבנתי למה הספר הזה נחשב קלאסיקה. גם אחרי שקראתי אותו שוב (כי חשבתי שאולי פספסתי משהו) אחרי הצבא לא הבנתי.
תמונה מצורפת

".I have never seen a wild thing sorry for itself. A little bird will fall dead, frozen from a bough, without ever having felt sorry for itself"
D. H. Lawrence


My Show
"המחשב שלך יכול להציל את העולם"

All is fair in love , war and getting laid.
TheStoryTeller 2009

Story is the foundation of all entertainment. You must have a good story, otherwise it's just masturbation.
תודה לJane Doe

חולה על הסמיילי הזה.
תמונה מצורפת

v=bNF_P281Uu4
I'm feeling lucky


#15 אורח - אורח

אורח - אורח
  • אורחים

פורסם 18/05/2011 - 13:19

קראתי בתיכון. סבלתי מאוד. כל מה שאני זוכר מהספר זה טרוניות של הגיבור וביטויי שנאה מוגזמים לסביבה. אני זוכר שהיה משהו קצת עצוב בסוף הספר. אני כבר לא בטוח מה זה היה. אולי כי אף פעם לא אהבתי סופים.
מעולם לא הבנתי למה הספר הזה נחשב קלאסיקה. גם אחרי שקראתי אותו שוב (כי חשבתי שאולי פספסתי משהו) אחרי הצבא לא הבנתי.

אז לא הבנת את הספר...קורה.



הוספת תגובה



  


0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים