מעבר לתוכן


תמונה
- - - - -

פתאום


  • Please log in to reply
31 replies to this topic

#1 נולי

נולי

    מנהלת פורום לא מנהלים

  • רשומים+
  • 2679 הודעות:

פורסם 04/09/2005 - 00:01

אני לא מרגישה שעברו עשר שנים מאז שהייתי בת חמש עשרה. לפעמים אני מרגישה שאני מריצה לעצמי את אותן מילים שחוקות שוב ושב בראש מאז - אותן אובססיות ופחדים והתאהבויות קטנות. אז לפחות, באותו הגיל היה משהו מדויק ורענן יותר בהצגת המילים. יש משהו שונה בפעם הראשונה שאתה אומרת לעצמך: אסור לי לאהוב את האיש הזה, או -זהו האושר אותו עלי להציג, או -הלוואי והייתי יותר רזה ומסודרת , או - זהו הזמן לשנות את חיי לטובה. בגלל שהזמן רץ מהר כל-כך, מהר מדי, החיים נותנים לנו לפעמים את האופציה הנהדרת של ללחוץ על כפתור ה-FFWD בשלט, לקבוע יעד רחוק ולראות אותו מתגשם בשנייה. אז היום ליאת התקשרה אלי ואמרה לי "זוכרת אותי?" כאילו יש דרך לא לזכור אותה. היה משהו מתוק כל-כך בהססנות הזאת שלה, משהו מוכר מאוד שמחק חמש שנים מאז הפגישה המקרית האחרונה, ועשר שנים מאז שהיינו חברות הכי טובות והטמענו דפוסים ובדיחות פרטיות בתוך החיים שלנו שנשארו שם לנצח נצחים.

אני לא זכרתי שכתבנו מכתב ונשבענו שבועה סודית ומקודשת לפתוח אותו רק עוד עשר שנים. ליאת ואני ואיילת ורותם, ארבעת המוסקטריות של חטיבת הביניים קציר. אני וליאת מדברות עלי ועל ליאת ועל איילת, ולמרות שאנחנו אומרות עדיין הרבעיה ולא השלישיה השם רותם לא מוזכר, למרות שהוא יושב על הלשון של כולנו כמו גוש פחמים לוהט. המחסור שלה, שהיה מוחשי כל-כך בהתחלה ודעך קצת עם הזמן שהתרחק ונהיה לכאב עמום ותמידי, נראה מוחשי מאוד פתאום משנפתחת האפשרות הפנומנלית- גם אחרי עשר שנים אפשר להיפגש, להתאחד ולהיות עדיין אותן הילדות שהיינו פעם. ניתן לצמצם פערים במהרה, בכמה מילים מכוונות היטב, באיזה חיבוק או שיר או פוסטרים מקומטים של כוכבי ילדות נערצים. ורותם כבר לא תהיה אף פעם, ולמרות שאיתה יש לנו דווקא פגישה מרגשת פעם בשנה בצד הלא נכון של הגדר, היא לא תראה את ההתפתחות הדינמית של החיים, שאצלינו, בנתיים, ניראים בלתי ניתנים לעצירה.

"את לא זוכרת את המכתב?" ליאת אומרת לי. היא חושבת שזה מוזר, כי אני, בצורה הגיונית למדי היא זו שכתבה אותו. ליאת התחתנה. והיא אמא לילדה. ובהריון בחודש החמישי. אני כמעט נופלת מהכיסא לנוכח מסלול החיים השונה הזה. לשנייה אני לא מצליחה לחשוב על משהו שאני עשיתי בשנים האלה עם החיים האלו , בטח לא משהו שישתווה במקום קלוש כלשהו להיותה אדם אמיתי ומבוגר שגרם לאנשים שלמים שלא היו קיימים קודם להיות קיימים פתאום.אחר כך אני מתאפסת ומספרת לה שסיימתי כבר תואר ראשון, וחייתי מחוץ לביית והיו לי אהבות שונות ומשונות, ועוד מעט עוד תואר בדרך, ועשיתי כל מיני עבודות בשביל כל מיני אנשים. למרות תחרויות שניצחתי בהן והישגים קטנים אחרים, והעובדה שכל מילה היא אמת אני מרגישה כמו שקרנית כשהיא מתלהבת מחיי עד עכשיו, כאילו יצקתי תוכן שיקרי לתוך כיום רגיל ויומיומי ומרווח מאוד. כמו שכשקראה המראיינת לתואר שני את קורות חיי וסיכמה שיש לי ניסיון חיים עשיר, חשתי שזאת פשוט אידאולוגיה כוזבת, ושמלבד לכתוב את כל מה שעשיתי במילים מאוד יפות, לא מגיע לי הקרדיט של להיות אדם בוגר ומגובש ומנוסה, שיכול להיות מטפלת מוסמכת, שיכולה לעזור ולהציל אנשים מעצמם.

"במכתב הבטחנו שכלום לא יעצור אותנו מלהגיע לפגישה" אומרת ליאת, שכל מה שהיא עשתה עד היום שונה מכל מה שאני עשיתי לחלוטין. אני מבטיחה לה שנגיע, אני ואיילת, שלא נפרדנו לשנייה מאז אותו היום. הלב שלי מתרחב מלשמוע אותה, דופק בחוזקה ומתרגש. עדיין לא נאמרת אף מילה על רותם, שנשארה ותישאר בת עשרים, והשם שלה חזק יותר מכל מילה שנאמרה בנתיים.
וזה לא מה ש ישביע את רעבוני

#2 alon_B.S.O.T

alon_B.S.O.T

    כסף

  • רשומים+
  • 1141 הודעות:

פורסם 04/09/2005 - 08:02

וואו נולי מכתב חזק ביותר!!!

לפעמים,אנחנו,האנשים הקטנים והצנועים לא מרגישים בנוח שכשהם מספרים על עצמם ואנשים אחרים מתלהבים מהם-גם אם הכל נוסח בצורה יפה-כל עוד מדובר באמת אין להרגיש שיקרות כלשהי!

עשה לי קצת רע לקרוא את זה שיש לך חברה שלנצח תישאר בת 20 כי גם לי היה חבר טוב-אחד כזה שכל סופ"ש שחוזרים מהצבא אז יוצאים ביחד למועדון האהוב, אחד כזה שעברנו ביחד חוויות משותפות, שהיינו מספרים הכל אחד לשני שסתם יוצאים לטייל בשבתות ביחד.....הוא נהרג בפתיחת ציר בעזה(הטנק שעלה על המטען)יום לפני שהיה אמור לצאת לרגילה...... גם אני מתגעגע לאיתי!

חזק ועצוב גם יחד!!!!הצלחת לגעת לי בנקודה הזו בלב.....

אלון.

לשחק טטריס זה טוב!!!
"..המרחיק ראות יגביה עוף..."


#3 מרסו

מרסו

    כוסית הרים מצויה.

  • רשומים+
  • 2616 הודעות:

פורסם 04/09/2005 - 11:31

כתיבה חזקה (במיוחד הפיסקה הפותחת מלאת המשפטים היפים והמעניינים וההפיסקה המסיימת) ומכניסה את הקורא לסיטואציה.
דניאל.ב


הספר שלי:

http://gvanim.dpages...7324/120307.php

הבלוג שלי:

http://forum.bgu.co....blog&blogid=356

השיר האחרון שפרסמתי:
http://forum.bgu.co....howtopic=297041

"אַךְ אָנוּ בְּאוֹן נִזְקֹפָה
אֶת רֹאשֵׁנוּ גֵּא אֶל-עָל." ("הם לא ישברו אותנו").



נשיא מועדון המעריצים העולמי של שלומית אהרון.

יש קוצית חדשה!!!


הערה: לא מגיב/מבקר סיפורים ב"סטודנטים כותבים". לא לקחת זאת אישית.



כבר לא הומו-מחמד של אף אחד
-

הצופה מספר אחד, והיחיד (פרט שולי) של ערוץ הכנסת!

#4 לנה

לנה

    תנו לפיות לחיות

  • רשומים+
  • 550 הודעות:

פורסם 04/09/2005 - 11:48

מאוד אמיתי.מרגישים את המילים יוצאות לך מהלב.ריגש אותי מאוד
מה שהזחל מכנה קץ העולם
העולם מכנה פרפר

ריצ'ארד באך

#5 ליזה

ליזה

    מהססת בזמן, מחליטה מאוחר מדי.

  • רשומים+
  • 8204 הודעות:

פורסם 04/09/2005 - 13:26

וואוו!!

זאת הפעם הראשונה שאני נכנסת לפורום הזה, וזו התגובה היחידה שיש לי- וואוו!

אני חושבת שכדי לתאר את הכתיבה שלך דרושות מילים שהן הרבה מעבר למה שאני יכולה למצוא.
את נורא מזכירה לי בכתיבה שלך מישהי, מישהי שעד לפני כמעט שנה הייתה החברה הכי טובה שלי.

אבל גם היא תישאר בת 20 לנצח..

את אמרת שהמחסור של חברתך שהיה כל-כך מוחשי דעך, וזה בערך אחד הדברים המרכזיים שלמדתי בשלוש השנים האחרונות לחיי-
כשהתמודדתי עם מוות בפעם הראשונה כולם אמרו לי: "הזמן עושה את שלו", ואני הייתי בטוחה שהם לא יודעים על מה הם מדברים, שאין שום סיכוי בעולם שהכאב יעבור. אז הכאב באמת לא יעבור אף פעם, אבל הוא נדחק הצידה ואת משיכה בחייך. כמובן שבכל רגע אפשרי הוא יצוף שוב אבל את כן ממשיכה הלאה. ממשיכה הלאה הרבה מעבר למה שחשבת שאת מסוגלת, ואפילו לזכות ברגעים של אושר. לשמוח ולצחוק.
ואז את מגלה שהם צדקו- שהזמן עושה את שלו למרות הכל.

תודה לך. ריגשת אותי מאוד
הרצוי:
תמונה מצורפת

המצוי:
תמונה מצורפת


S.F 4ever
"כשאיבדתי אותה גם איבדתי קצת הגיון"

משהו לספר לנכדים

זמרת שלא מסוגלת לשיר, פשוט לא מסוגלת לשיר, אז היא ממניירת מההתחלה ועד הסוף כל הברה. :גרוע:
(הרוקח טען, אגב, שליזה מבצעת את השיר הזה הרבה יותר יפה :P )


#6 פורטיסחרוף

פורטיסחרוף

    ברונזה

  • רשומים+
  • 652 הודעות:

פורסם 04/09/2005 - 18:29

כתיבה מעולה וחזקה.
אי אפשר להשאר אדיש לזה...
תמיד כשאני חושב על האנשים שכבר לא אראה במילואים אני מצד אחד מקבל פרספקטיבה על החיים שלי ועל הקשיים לכאורה שיש בהם שמתגמדים פתאום.
מצד שני תמיד יש את ההבנה של עד כמה החיים הם שבירים והרצון לנצל אותם יותר שמלווה תמיד בפספוס- לא משנה מה עשית וכמה ולאילו הישגים הגעת יש תחושת החמצה...

#7 נולי

נולי

    מנהלת פורום לא מנהלים

  • רשומים+
  • 2679 הודעות:

פורסם 04/09/2005 - 20:36

וואוו!!

זאת הפעם הראשונה שאני נכנסת לפורום הזה, וזו התגובה היחידה שיש לי- וואוו!

אני חושבת שכדי לתאר את הכתיבה שלך דרושות מילים שהן הרבה מעבר למה שאני יכולה למצוא.
את נורא מזכירה לי בכתיבה שלך מישהי, מישהי שעד לפני כמעט שנה הייתה החברה הכי טובה שלי.

אבל גם היא תישאר בת 20 לנצח..

את אמרת שהמחסור של חברתך שהיה כל-כך מוחשי דעך, וזה בערך אחד הדברים המרכזיים שלמדתי בשלוש השנים האחרונות לחיי-
כשהתמודדתי עם מוות בפעם הראשונה כולם אמרו לי: "הזמן עושה את שלו", ואני הייתי בטוחה שהם לא יודעים על מה הם מדברים, שאין שום סיכוי בעולם שהכאב יעבור. אז הכאב באמת לא יעבור אף פעם, אבל הוא נדחק הצידה ואת משיכה בחייך. כמובן שבכל רגע אפשרי הוא יצוף שוב אבל את כן ממשיכה הלאה. ממשיכה הלאה הרבה מעבר למה שחשבת שאת מסוגלת, ואפילו לזכות ברגעים של אושר. לשמוח ולצחוק. 
ואז את מגלה שהם צדקו- שהזמן עושה את שלו למרות הכל.

תודה לך. ריגשת אותי מאוד

<{POST_SNAPBACK}>



גם את ריגשת אותי בתגובה שלך. אני שמחה שהצלחת לגעת. המילים באמת באו מבפנים. מוזר שבזמן האחרון אני כותבת רק הישר לתוך הריבוע בפורום, אחרי שאני לוחצת "הוסף תגובה" . ותודה רבה גם למרסו, פורטיסחרוף ולנה.

ואלון, לא ביעסת אותי בכלל.. ;) תודה.

מדהים כמה מאיתנו מתמודדים עם מוות של חברים, וכמה זה משהו שתמיד שם באיזה שהוא מקום.
וזה לא מה ש ישביע את רעבוני

#8 shir

shir

    happy when it rains

  • רשומים+
  • 1875 הודעות:

פורסם 04/09/2005 - 20:46

חזק!

לשנייה אני לא מצליחה לחשוב על משהו שאני עשיתי בשנים האלה עם החיים האלו , בטח לא משהו שישתווה במקום קלוש כלשהו להיותה אדם אמיתי ומבוגר שגרם לאנשים שלמים שלא היו קיימים קודם להיות קיימים פתאום.אחר כך אני מתאפסת ומספרת לה שסיימתי כבר תואר ראשון, וחייתי מחוץ לביית והיו לי אהבות שונות ומשונות

<{POST_SNAPBACK}>

עם הקטע הזה הזדהיתי :)

serenity now, insanity later

:The Positive thinking poem

Little bird in the sky
You look up and it shits in your eye
You don't mind and you don't cry
You just thank God that cows don't fly

תמונה מצורפת
*אופטימיות זהירה *סיפור קצרצר ללא שם *בעייתי *עניין של מזל *1945 *בסוף היום *החדש *מרקו פולו *אנשי הלילה *לב כפוי טובה
העקשנות משתלמת!





#9 ינשוף

ינשוף

    מתלבטת כרונית

  • רשומים+
  • 2741 הודעות:

פורסם 04/09/2005 - 23:04

וואו. נולי. :סוגד:
ממש אהבתי. (טוב, זה לא חדש. אני בד"כ אוהבת את הכתיבה שלך)
מאוד מרגש.
אזעקה אלקטרונית
באוזן שעירה

חתוך תוכן

ענן פרוץ כתום
הפך צלצל

חתוך תוכן

בראש אין לנו מנהיג
עוצר מהתקפות
חורינו נפערים
בטנינו הטרופות

(חתוך תוכן/ טאטו)




You're inches away from death every time you go on a mission. How much older can you be at your age ? Joseph Heller/ catch 22

#10 י.ג

י.ג

    מתחיל/ה להתמכר לפורום

  • רשומים
  • 75 הודעות:

פורסם 04/09/2005 - 23:25

פשוט מרגש, אני לא חושבת שלקחתי נשימה במשך כל הקריאה...

#11 coocoola

coocoola

    מוכרת לי מפעם...

  • רשומים+
  • 2267 הודעות:

פורסם 05/09/2005 - 18:40

נולי- זה היה סוחף ומרגש נורא... לא הצלחתי להוריד את העיניים אפילו לא לרגע...
:נשיקות:
הכאב מועבר בצורה אמיתית שלצערנו הרבה מאיתנו מזדהים איתו... :(
"...I woke up and I had a big idea
To buy a new soul at the start of every year
I paid up and it cost me pretty dear
"Here's a hymn to those that disappear
buying new soul/porcupine tree

"...כל יום מביטים אל המראה
ושונאים את מה שיש שם,
אבל הגוף רק סוחב ת'נשמה
אז נעזוב אותו בשקט... "

#12 zabot

zabot

    כל שיר חושף איזה סוד...

  • רשומים+
  • 11887 הודעות:

פורסם 05/09/2005 - 19:13

והעובדה שכל מילה היא אמת אני מרגישה כמו שקרנית כשהיא מתלהבת מחיי עד עכשיו, כאילו יצקתי תוכן שיקרי לתוך כיום רגיל ויומיומי ומרווח מאוד. כמו שכשקראה המראיינת לתואר שני את קורות חיי וסיכמה שיש לי ניסיון חיים עשיר, חשתי שזאת פשוט אידאולוגיה כוזבת, ושמלבד לכתוב את כל מה שעשיתי במילים מאוד יפות,  לא מגיע לי הקרדיט של להיות אדם בוגר ומגובש ומנוסה, שיכול להיות מטפלת מוסמכת, שיכולה לעזור ולהציל אנשים מעצמם.

<{POST_SNAPBACK}>

נולי,
הכתיבה שלך מעולה, יכולת ההבעה שלך נפלאה, התחברתי מאוד לקטע הבא כי קשה לנו בד"כ להתלהב ולראות את ההשגים שלנו עד כה, כי לנו הם נראים כל כך.. שגרתיים. פגישה עם חברים מהעבר יכולה להיות חוויה מעצבת שגורמת לנו לעצור רגע, ולהעריך איפה אנחנו נמצאים וכמה בעצם יש בנו גדולה.
הצטערתי על רום והתרגשתי איתך על המסלולים השונים שכל אחד מאיתנו בוחר לקחת.
תודה. :)

"אהבה לפי דעתה זה ממש מצב הרסני: שניים זרים שפתאום רואים אחד את השני, או לא ממש רואים, מריחים, ותוך כלום נהיים מחוברים יותר מאח ואחות. מתחילים לישון יחד באותה המיטה אפילו שהם לא מאותה המשפחה. והרבה פעמים אלה שניים שהם לא ידידים לא מכירים לא חברים ורק שפוטים אחד על השניה, ושיהרס כל העולם. ובאמת, תסתכלי איזה הרס. מתים מאהבות אולי יותר הרבה ממה שמתים מסמים. אולי צריכים שיהיה גם לזה מסלול גמילה".

(אל תגידי לילה, עמוס עוז, עמ' 157).


Yes, כנראה ש you מצאת for this משמעות double !
(לקרוא עם מבטא אמריקאי חזק מדי, יעני heavy).


#13 ליזה

ליזה

    מהססת בזמן, מחליטה מאוחר מדי.

  • רשומים+
  • 8204 הודעות:

פורסם 05/09/2005 - 19:31

נולי,
את אמנם מרגישה כאילו לעומת חברתך את לא השגת כלום בחייך אך אני תמיד האמנתי שלהתחתן ולהביא ילדים לעולם זאת דרך חיים שכל אחד יכול לבחור בה. ללמוד באוניברסיטה ולסיים תואר ראשון, לעומת זאת... :P
זה תמיד מפתיע לשמוע שבעוד שאת לומדת/ מבלה/ עובדת... מישהו בגילך, מישהו שהכרת כל-כך טוב כל חייך- מתחתן!
אני לא חושבת שמסלול החיים שבחרת לעצמך הוא פחות מוצלח.
כמובן שכולנו חולמות על חתונה וילדים (כן, כן.. אפילו אני- אבל אל תגלי לאף אחד.. :מסמיק: ) אבל לכל דבר יש את הזמן שלו.
וכמו שאבא שלי תמיד אומר לי (וזה בעצם מה שמביא אותי לפה..)- "קודם כל לימודים"
אני מאחלת בשבילו מאוד שהוא צודק!
הרצוי:
תמונה מצורפת

המצוי:
תמונה מצורפת


S.F 4ever
"כשאיבדתי אותה גם איבדתי קצת הגיון"

משהו לספר לנכדים

זמרת שלא מסוגלת לשיר, פשוט לא מסוגלת לשיר, אז היא ממניירת מההתחלה ועד הסוף כל הברה. :גרוע:
(הרוקח טען, אגב, שליזה מבצעת את השיר הזה הרבה יותר יפה :P )


#14 ברק ג

ברק ג

    כסף

  • רשומים+
  • 5845 הודעות:

פורסם 05/09/2005 - 19:45

חזק!
עם הקטע הזה הזדהיתי  :)

<{POST_SNAPBACK}>

אותי הוא קצת מקומם. מדוע ללדת ילדים הופך אותך לאדם שעשה משהו בחייו, יותר ממי שסיים תואר ראשון?
חוץ מזה, נוגע ללב.
Homer: Are you saying you're never going to eat any animal again? What about bacon?
Lisa: No.
Homer: Ham?
Lisa: No.
Homer: Pork chops?
Lisa: Dad, those all come from the same animal.
Homer: Heh heh heh. Ooh, yeah, right, Lisa. A wonderful, magical animal.

משחק בדילמת האסיר איטרטיבית רבת משתתפים ומוגבלת בזמן

#15 arco-iris

arco-iris

    אי שם מעבר...

  • רשומים+
  • 7843 הודעות:

פורסם 05/09/2005 - 22:15

נולי- שוב צמררת אותי...
:חיבוק:

לפעמים אנחנו לא מרגישים במסלול שונה כי במסלול שבו אנו נמצאים- כמעט כולם עוברים אותו דבר.
האנשים שבסביבתך כרגע, כולם פחות או יותר במסלול הלימודים ומוזר לך שפתאום כשהקשר חודש לאחר כל כך הרבה זמן, את רואה שיש מי שלקחה מסלול אחר.
אבל כל אחד במסלול שלו, לפעמים אנחנו חוצים מסלולים של אנשים אחרים ולפעמים מתאחדים איתם למסלול אחד.
לכל אחד יש את המחשבות של "מה היה קורה אילו", אבל תהיי גאה בעצמך על המסלול שבחרת ועל המקום שאת נמצאת בו היום.
:נשיקות:
אנורקסיה להמונים!

"ילד הברי הרבה לחלום אותו חלום לא מובן,
מראשו העגול נשאר רק חריץ קטן.
הילדים האחרים הרחיקוהו ממשחקים בגן,
והוא היה הולך תמיד עם שארדונה לבן."


arco-iris - נערה בהפרעה

<{POST_SNAPBACK}>

טוב. לילה טוב, פסיכית.תמונה מצורפת

<{POST_SNAPBACK}>



לפעמים, ניסויים מצליחים...




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים