מעבר לתוכן


תמונה
- - - - -

כיפור


  • Please log in to reply
13 replies to this topic

#1 number6

number6

    Things could be Different. But They're not

  • רשומים+
  • 8641 הודעות:

פורסם 13/10/2005 - 21:08

מדובר על מסעדה קטנה ומרוחקת, בשעת ערב מתקדמת, כך שמחוץ לחלונות יש רק חשיכה וצללים, ורוח קרה שנושבת בחוזקה. והוא כבר יושב שם, מחכה. שערו מסורק לאחור, הוא לבוש מהודר, יושב לבדו בקצה השולחן וממתין. בידו כוס של משהו אלכוהולי, מרטיני אולי, אולי איזה יין איכותי, ומפעם לפעם הוא מקרב אותה לשפתיו ולוקח לגימה קטנה נוספת. נותן לטעם לשטוף את גרונו בעונג ומניח את הכוס חזרה במקומה. על השולחן. מולו.
אין הרבה אנשים סביב ואלה שישנם יושבים מרוחקים ממנו, בשולחנות אחרים, מקובצים בזוגות, דנים בענייניהם. מלצר בודד תר את השולחנות עם מגש, או לחלופין, בקבוק יין נושן, בידו.
והוא יושב לבדו, מתבונן מהחלון. אורות קרבים בחוץ והוא מכחכח בהנאה את המשקה בפיו, מניח את הכוס חזרה על השולחן. מכונית חונה בחוץ. הוא שומע את רטט המנוע פוסק, האורות נכבים והדלתות נפתחות, זו אחר זו. הוא מתרווח במקומו, משתעל קלות, בשקט, ומשתדל למחוק את החיוך.
הדלת נפתחת ופנימה הם נכנסים, היא אוחזת בידו, צעד אחד קדימה, מוליכה אותו אחריה. המלצר ניגש לכיוונם אך היא מאותת שאין בכך צורך, ג'ינג'ית עם שער מתולתל, נחפזת, אך לא ממהרת. ויחדיו הם ניגשים אל השולחן.
הוא נעמד לרגליו, מושיט ידו קדימה ומברך אותם לשלום. הם מתיישבים מולו, סביב השולחן. היא פושטת מעילה, מניחה אותו לצד השולחן, ומתרווחת במקומה, סוקרת את הסביבה בהתנשפות. זה שלידה לא עושה דבר, חיוך אשמה מאופק על שפתיו.
אז הם אומרים שלום. היא אומרת, וההוא רק מחייך קלות, מסתכל קדימה במבט תמה כשהמלצר ניגש אליהם עם תפריטים בידיו. תפריטי עץ ישנים. מסעדה של פעם. היא מתנצלת בפניו, אומרת שהאוטו עשה בעיות, לא הצליח להתניע. היא אומרת שזה קורה הרבה לאחרונה, יותר מדי. יושב מולה, רכון לעברם, הוא מניף ידו ביעף ואומר שזה בסדר, שטויות, לא נורא. ההוא שלידה לא אומר מילה ושניהם פותחים ומעיינים בתפריט.
המלצר חוזר עם פנקס בידו. פנקס ועט. הוא רושם את ההזמנה. היא מצביעה על מנה עיקרית, שואלת מה זה מכיל. היא שואלת אם זה בא עם בצל, אם אפשר להחליף את תפוחי האדמה, לבסוף בוחרת משהו אחר. הוא מזמין משהו קטן ומולם - הוא אומר שהוא לא רעב, אך מנפנף בכוס, משבח את היין, אולי מרטיני, זה לא ממש משנה.
כשהמלצר אוסף את התפריטים ומתרחק מהם לכיוון המטבח, הוא מציין שהיא נראת טוב, שהרבה זמן הוא לא ראה אותה. היא כמעט מחייכת כשהוא שואל אם היא רזתה. הם מדברים על האוכל, הם מדברים על המקום. מסתכלים סביב, היא אומרת שהמקום לא השתנה, רק הזדקן. היא מסתכלת אז קדימה, עליו, והוא מפנה את מבטו מטה, מבלי להרגיש.
היא אומרת שאסור לה לאכול יותר מדי והוא צוחק ברכות, אבל היא מתעקשת. זה שלידה שותק, אבל איש לא מרגיש בכך. היא מוציאה מראה קטנה מהתיק, בוחנת אותה בקפדנות תוך כדי שהיא אומרת שהשבועות האחרונים היו פשוט טירוף. היא מספרת שהעבודה קורעת אותה, שאין לה זמן לכלום לאחרונה, שלפעמים היא מרגישה שהיא משתגעת. הוא מנסה להרגיע אותה, אומר שהכל יהיה בסדר, אבל היא לא באמת נרגשת. מתעניינת יותר במלצר שחוזר עם מגש בידיו.
תוך כדי אכילה, היא לוקחת לגימה מהכוס שלידה, והוא מציעה לה משלו, טעימה. זה מצוין, הוא אומר, קשה למצוא איכות כזאת כיום. אבל היא מסרבת וגם ההוא שלידה מנענע ראשו לשלילה, לוקח עוד מזלג מלא בתפוחי אדמה מהצלחת לפניו.
הוא סוקר אותם בשקיקה, כוס היין מורמת בידו, שומר מחשבותיו לעצמו. היא שקטה עכשיו. עיקר עיסוקה בצלחת שלפניה ורק בסיומה היא חוזרת לדבר, אחרי לגימה מהכוס שלצידה, אז היא מתחילה לדבר על כסף.
היא אומרת שזו בעיה. הכסף. מחסור בכסף. היא אומרת שקשה להתקיים ככה. ההוא שלידה ממשיך לאכול באיטיות, בביישנות, לא אומר מילה והיא מממשיכה בטון תקיף יותר. אני צריכה כסף, היא אומרת. והוא, מולה, מתבונן היטב בעיניה, שעון קדימה על השולחן, הוא סוקר אותה היטב.
הוא אומר שהוא יחשוב על זה.
למספר שניות לא נאמר דבר – שניהם בוהים זה בזה מבלי לפצות פה, ההוא ממשיך לאכול באיטיות, שקוע בשלו. אז היא קמה, אומרת שהיא הולכת לשירותים. היא לוקחת את התיק שלה, שכוב לצידה, ונחפזת לקום מהשולחן, מתקדמת אל עבר הקצה השני של המסעדה.
הוא מחכה מעט בטרם הוא מתרומם לרגליו, נעמד במקומו ומסתכל, קפוא במבטו, על ההוא שיושב מולו, מניח בעדינות את המזלג במקומו, מנגב שפתיו במפית. הוא רוכן קדימה על השולחן, איש לא מסתכל, איש לא רואה וברכות, באהבה, הוא נותן לו נשיקה. אז מתיישב חזרה במושבו, מחויך.
היא חוזרת ואומרת שהם כבר ממש צריכים ללכת. היא אומרת שהם כבר מאחרים, שיחשוב על זה, שיחזור אליה. הוא אומר שיעשה זאת.
היא מרימה מעילה ביד אחת ומושכת את ידו של ההוא בשניה. מושכת אותו אחריה אל דלת היציאה. הוא מתבונן בהם מתרחקים לעבר הדלת, צעד אחר צעד, עוקב אחריהם במבטו. בטרם הדלת נסגרת אחריהם, ההוא מסובב מבטו חזרה. מבפנים, הוא מחייך.

ההודעה נערכה על ידי number6: 15/10/2005 - 14:20

The reception's gotten fuzzy
The delicate balance has shifted
Put on your gloves and your black pumps
Let's pretend the fog has lifted
Now you see me
Now you don't
Now you say you love me
Pretty soon you won't
If we get our full three score and ten
We won't pass this way again
So kiss me with your mouth open
Turn the tires toward the street
And stay sweet


#2 mipmip

mipmip

    הבחורה עם הציפור

  • גנרלים בדימוס
  • 19316 הודעות:

פורסם 13/10/2005 - 21:56

הרעיון יפה והכתיבה, כרגיל, זורמת.
הבעיה היחידה שבגלל שהכל נבנה משמות תואר, היו כמה חלקים שהיה קצת קשה לי להבין מי זה מי...
בלילות שישי, במוצאי שבת
אוהבים הרבה, מדברים מעט
מנגנים דואט ובבת אחת,
הצלילים עולים והלב נרעד
נישאים הם סחור וסחור
הוא גיטרה היא כינור.



רגע, אז עכשיו אני צריכה לשנות את היוזר לmipBA ?

#3 Peaches

Peaches

    קטנונית אך חביבה (ותודה למיפ)

  • גנרלים בדימוס
  • 14237 הודעות:

פורסם 15/10/2005 - 10:25

כרגיל, אני נפעמת מצורת הכתיבה שלך. אתה מצליח לבנות סיפור רובד אחר רובד, ולכן הסיפורים שלך מאוד זורמים.

אני מסכימה עם מיפ - בסיפור השתמשת המון במילה "הוא", ומכיוון שיש שלוש דמויות גבריות בסיפור, קשה קצת להבין על מי מדובר, כמו לדוגמא במשפט:

כשהמלצר אוסף את התפריטים ומתרחק מהם לכיוון המטבח, הוא מציין שהיא נראת טוב,

.

בנוסף, משהו קטן שהפריע לי היה הביטוי

הוא נעמד לרגליו

שפשוט נשמע לי לא נכון (אולי מתורגם מאנגלית). אולי עדיף "קם לרגליו" או נעמד...
But home is where the heart is
So your real home’s in your chest

#4 אורח - Guest

אורח - Guest
  • אורחים

פורסם 15/10/2005 - 13:52

מה שהם אמרו, ובנוסף:

הוא מוציאה מראה קטנה מהתיק

<{POST_SNAPBACK}>



#5 number6

number6

    Things could be Different. But They're not

  • רשומים+
  • 8641 הודעות:

פורסם 15/10/2005 - 14:32

מה שהם אמרו, ובנוסף:

<{POST_SNAPBACK}>


זה typo, מן הסתם, תוקן, תודה. היתר דווקא יחסית מכוון. מלבד -

בנוסף, משהו קטן שהפריע לי היה הביטוי
שפשוט נשמע לי לא נכון (אולי מתורגם מאנגלית). אולי עדיף "קם לרגליו" או נעמד...

<{POST_SNAPBACK}>


שגם לי הפריע, אבל לא מצאתי משהו יותר מתאים. :הממ:

The reception's gotten fuzzy
The delicate balance has shifted
Put on your gloves and your black pumps
Let's pretend the fog has lifted
Now you see me
Now you don't
Now you say you love me
Pretty soon you won't
If we get our full three score and ten
We won't pass this way again
So kiss me with your mouth open
Turn the tires toward the street
And stay sweet


#6 אורח - gyt

אורח - gyt
  • אורחים

פורסם 15/10/2005 - 17:31

הוא נעמד לרגליו, מושיט ידו קדימה ומברך אותם לשלום.

הוא מחכה מעט בטרם הוא מתרומם לרגליו, נעמד במקומו ומסתכל, קפוא במבטו, על ההוא שיושב מולו, מניח בעדינות את המזלג במקומו, מנגב שפתיו במפית.

<{POST_SNAPBACK}>


אם אפשר להציע: אולי נעמד על רגליו? או אולי להוריד את "לרגליו" לגמרי בפעם הראשונה ולהחליף את "מתרומם לרגליו" ב"קם" בפעם השניה?

#7 number6

number6

    Things could be Different. But They're not

  • רשומים+
  • 8641 הודעות:

פורסם 15/10/2005 - 18:51

אם אפשר להציע: אולי נעמד על רגליו? או אולי להוריד את "לרגליו" לגמרי בפעם הראשונה ולהחליף את "מתרומם לרגליו" ב"קם" בפעם השניה?

<{POST_SNAPBACK}>


האמת שבהקשר לשיר של מרסו פה, רציתי להשתמש דווקא במילה מתרומם, וזה השימוש שהכי לא צרם לי בניסוח.

The reception's gotten fuzzy
The delicate balance has shifted
Put on your gloves and your black pumps
Let's pretend the fog has lifted
Now you see me
Now you don't
Now you say you love me
Pretty soon you won't
If we get our full three score and ten
We won't pass this way again
So kiss me with your mouth open
Turn the tires toward the street
And stay sweet


#8 SimbaSoul

SimbaSoul

    פליט ניו-זילנדי

  • רשומים+
  • 13096 הודעות:

פורסם 18/10/2005 - 01:47

הפואנטה סובטילית לי מדי. היא נעלמת מעיני.
מחזרו ציוד אלקטרוני ואפילו תקבלו על זה כסף!

"שקר החן והבל הניופי" (משלי ל"א, ל' / סימבה ס"ו, ל')

?Other rappers diss me, say my rhymes are sissy. Why? 'cause I rap about reality? Like me and grandma drinking a cup of tea


#9 number6

number6

    Things could be Different. But They're not

  • רשומים+
  • 8641 הודעות:

פורסם 20/10/2005 - 11:30

הפואנטה סובטילית לי מדי. היא נעלמת מעיני.

<{POST_SNAPBACK}>


כן, הא... B)

The reception's gotten fuzzy
The delicate balance has shifted
Put on your gloves and your black pumps
Let's pretend the fog has lifted
Now you see me
Now you don't
Now you say you love me
Pretty soon you won't
If we get our full three score and ten
We won't pass this way again
So kiss me with your mouth open
Turn the tires toward the street
And stay sweet


#10 Peaches

Peaches

    קטנונית אך חביבה (ותודה למיפ)

  • גנרלים בדימוס
  • 14237 הודעות:

פורסם 20/10/2005 - 12:11

הפואנטה סובטילית לי מדי. היא נעלמת מעיני.

<{POST_SNAPBACK}>



כן, הא...  B)

<{POST_SNAPBACK}>

דווקא את זה נורא אהבתי בסיפור - איך שאופיה ומשמעותה של הסיטואציה מתבהרים רק לקראת סוף הסיפור. לפחות, אני מקווה שהבנתי את הסיטואציה נכון :unsure:
But home is where the heart is
So your real home’s in your chest

#11 שיאנה

שיאנה

    הלוחשת לתולעים

  • רשומים+
  • 2738 הודעות:

פורסם 21/10/2005 - 15:49

דווקא את זה נורא אהבתי בסיפור - איך שאופיה ומשמעותה של הסיטואציה מתבהרים רק לקראת סוף הסיפור. לפחות, אני מקווה שהבנתי את הסיטואציה נכון  :unsure:

<{POST_SNAPBACK}>


אז בואי נגלה מה הבנו ונראה אם לכך התכוון הסופר. אני הבנתי שמדובר על אימא, בנה, ואביו. אבל לא הבנתי למה כיפור.
סטודנטים כותבים יקרים, אם אתם לא רוצים תגובה ביקורתית (עם פוטנציאל לקטלנית), נא ציינו זו בשרשור או בה"פ ובא לציון גואל.

הציטוט החודשי:
"כל הממשלות סובלות מבעיה חוזרת ונשנית: הכוח מושך אליו את האישיות הפתולוגית. אין זאת שהכוח משחית, אלא שהוא פועל כמגנט על הניתנים להשחתה. לאנשים כאלה יש נטיה להשתכר מאלימות, מצב שהם מתמכרים לו על נקלה."

- מיסיון החסות
נוסח ט"ז (פסיקה)


"אל לי לפחוד, הפחד הוא קוטל הבינה
הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט
אעמוד בפני פחדי, אניח לו לחלוף סביבי ובעדי
וכאשר יחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו
במקום שעמד הפחד לא יהיה דבר
רק אני איוותר
"

#12 Peaches

Peaches

    קטנונית אך חביבה (ותודה למיפ)

  • גנרלים בדימוס
  • 14237 הודעות:

פורסם 21/10/2005 - 18:23

אז בואי נגלה מה הבנו ונראה אם לכך התכוון הסופר. אני הבנתי שמדובר על אימא, בנה, ואביו. אבל לא הבנתי למה כיפור.

<{POST_SNAPBACK}>

זה גם מה שאני הבנתי מהסיפור. לדעתי ההורים גרושים, ולכן הכיפור - אולי של האבא כלפי הילד, על כך שהוא לא נמצא, ובכל זאת מפגין כלפיו את אהבתו בסוף, ואולי כלפי האמא - ניסיון לכפר על העבר.

מצד שני - ייתכן שמדובר באישה, הילד שלה ואביה של האישה, במיוחד באופן בוא הוא מדבר על "קשה למצוא איכות כזאת כיום" - נותן הרגשה שהוא מבוגר מאוד.

בכל מקרה, בשתי הסיטואציות, לא הכי מתאים לי הקטע:

תוך כדי אכילה, היא לוקחת לגימה מהכוס שלידה, והוא מציעה לה משלו, טעימה. זה מצוין, הוא אומר, קשה למצוא איכות כזאת כיום. אבל היא מסרבת וגם ההוא שלידה מנענע ראשו לשלילה, לוקח עוד מזלג מלא בתפוחי אדמה מהצלחת לפניו.

כאילו גם לו הוצע מהמשקה האלכוהולי. לפי ההתנהגות של הילד בסיפור, הוא נראה דווקא די צעיר. :הממ:
But home is where the heart is
So your real home’s in your chest

#13 אורח - תשע

אורח - תשע
  • אורחים

פורסם 21/10/2005 - 22:50

מוזר. אני הבנתי שהנשיקה היא נשיקה מינית דווקא. כאילו היה קשר שנגמר בין שני הבחורים, שהוא מין טאבו. כלומר, גם הבחורה יודעת עליו, אבל זה מין משהו שלא מדברים עליו. עד שהיא קמה מהשולחן והם יכולים "להודות" בו. ושהבחור השני "מכפר" על הקשר הזה כשהוא עם הבחורה.

#14 ינשוף

ינשוף

    מתלבטת כרונית

  • רשומים+
  • 2741 הודעות:

פורסם 22/10/2005 - 16:41

מוזר. אני הבנתי שהנשיקה היא נשיקה מינית דווקא. כאילו היה קשר שנגמר בין שני הבחורים, שהוא מין טאבו. כלומר, גם הבחורה יודעת עליו, אבל זה מין משהו שלא מדברים עליו. עד שהיא קמה מהשולחן והם יכולים "להודות" בו. ושהבחור השני "מכפר" על הקשר הזה כשהוא עם הבחורה.

<{POST_SNAPBACK}>

דווקא לא מוזר. גם אני הבנתי את זה ככה...

הפואנטה סובטילית לי מדי. היא נעלמת מעיני.

<{POST_SNAPBACK}>


זה מה שיפה לדעתי בסיפור. כל אחד יכול לקחת את זה למקום אחר...
אזעקה אלקטרונית
באוזן שעירה

חתוך תוכן

ענן פרוץ כתום
הפך צלצל

חתוך תוכן

בראש אין לנו מנהיג
עוצר מהתקפות
חורינו נפערים
בטנינו הטרופות

(חתוך תוכן/ טאטו)




You're inches away from death every time you go on a mission. How much older can you be at your age ? Joseph Heller/ catch 22




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים