מעבר לתוכן


תמונה

סוזנה הבוכיה - אלונה קמחי*


  • Please log in to reply
14 replies to this topic

#1 איה

איה

    המניבה

  • רשומים+
  • 2710 הודעות:

פורסם 05/02/2006 - 03:03

והפעם בפינתנו "איה חולה ולכן היא מפניקה ת'צמה וקוראת ספרים": סוזנה הבוכיה מאת אלונה קמחי.

היה הייתה פעם בלונדה, והבלונדה הייתה יפה מאוד, ולא זו בלבד שהיא הייתה יפה מאוד, היא גם הייתה חברתו של זמר מפורסם, וסביב החברות הזו נקשרו אי אילו רחשושים ונבכוכים נפתלים, כך שהשילוב בין הבלונדה היפה לרומן הסוער הוליד לא מעט עניין ציבורי, בעיקר בקרב מי שמעריך מעשיות על בלונדות ורומנים סוערים.

אלא שהבלונדה שלנו, היא לא הייתה סתם בלונדה, אל תראו אותה ככה, הבלונדה שלנו פיתחה גם רצון עז להביע את עצמה בכתיבה, והחלה להגג הגיגים על העולם. אם להודות על האמת, הרי שמרבית ההגיגים הושאלו בבוטות מספרי פילוסופיה של האוניברסיטה הפתוחה, אבל גם לבלונדה שמעתיקה לפנקסה משפטי מפתח של פילוסופים פוסט-מודרניים, מותר להגג הגיגים ולכתוב כתבים.

איפה מתחילה הבעיה? הבעיה מתחילה כאשר הוצאת ספרים מכובדת כ"כתר" מוכנה להנמיך את רף האיכות שלה, בכדי להרים את גרף ההכנסות שלה, ומאפשרת לספר של הבלונדה המהגגת לראות אור.

זה לא שאין בספר הזה קטעים מוצלחים, הם בהחלט קיימים - הוא משקף את תחושת הריקנות והאובדן שמאפיינת את הדור שלנו, כך שבהחלט מצאתי אי אילו קטעים בספר שיכולתי להזדהות איתם, ואני בטוחה שכל אדם שנולד בין שנות השבעים לשנות התשעים ימצא שם לא מעט קטעים שבתור מתבגר הוא היה כותב על הקיר. הבעיה היא שזה לא ספר מסות פילוסופיות, אלא רומן, ומכיוון שכך, אין די בכמה תובנות וכמה קטעים מטיפניים, ברומן אמורה להיות עלילה משכנעת, נפתלת, מורכבת, שבתוכה אמורות להיות משולבות התובנות של הכותב, לא במנותק ממנה.
יכול להיות שאני טועה, אבל התחושה שלי בעת קריאת הספר הייתה שקמחי בנתה אותו סביב ההגיגים שלה, אלא שבמקום להדביק קור לקור ברשת הרומן, ולטוות מארג לוגי וספרותי משכנע, שימשוך אליו את הקורא, וידביק אותו, היא הותירה בעיקר חורים, גדולים ומלאי ריק, שהקורא המיומן לא יכול אלא לבכות מרה שעה שהוא חולף דרכם.
לאורך כל הקריאה ישנה תחושה מאוד לא נעימה שמישהו אי שם מזלזל באינטיליגנציה שלך כקורא - קורא אוהב יודע לחפש את הניואנסים הדקים, מחבר אחד לאחד ויודע להגיע בכוחות עצמו לשלוש, הוא לא צריך שידחפו לו את המסר בכפית. אבל קורא אוהב גם לא צריך שיעלבו בו אם הוא לא העמיק בכתבי בודריאר ולא צלח את ליוטר - לא ברור לי הצורך של קמחי לדחוף בכוח מונחים פוסט-מודרניים (הימם אותי במיוחד השימוש שלה במונח "בלזה") רק בשביל שכולנו נוכל לשרוק לה בהתפעלות - כלומר, יופי, קראת את ההקדמה לספר של בודריאר, עכשיו את מפגינה את הידע שלך, מה את רוצה? כתבת שער? אם אתה לא מכיר את התיאוריות הללו, אתה מרגיש מאוד נבער (שלא בצדק), ואם אתה מכיר את התיאוריות הללו אתה מרגיש די מבוזה בשמן. אז למה זה היה טוב?

הספר הזה הוא ספר לא טוב מהרבה מאוד בחינות, אבל מכיוון שאני יודעת שלא יהיה לכם כוח לקרוא הודעה ארוכה מדי, אני אתמקד בדבר שהכי נוח להדגים אותו - רמת הכתיבה. רמת הכתיבה של קמחי היא מתחת לכל ביקורת, ושוב, הכל ביחס לסופרים בהוצאת "כתר", אם היא הייתה צריכה לעמוד בסטנדרט של "קשת" או של כל זבלייה אחרת, לא הייתי שופטת אותה בכזו חומרה, אבל מכעיס אותי שלמרות שהיא לא עומדת בסטנדרט של "כתר" הוציאו את הספר הזה, וההערכה שלי היא שעיני המוציאים לאור כהו מבהק הפרסום של הסופרת.

הספר כתוב בגוף ראשון יחיד, כלומר, זהו שטף מחשבות של אותה אישה הנפרס על תקופה של כמה חודשים, לא ייתכן שסגנון הביטוי של אותה האישה לא יהיה אחיד! ברור שאנחנו משתנים, וברור שגם אופני הביטוי שלנו משתנים, אבל לא ייתכן שביום אחד היא נשמעת אוטיסטית מבחינת רמת ההפשטה שלה ויכולת הביטוי, וביום שלאחר מכן היא נשמעת כמו פרופסורית שמרצה בפני קהל קולגות. הכל קשור בעובדה שזה ספר לא מגובש מבחינה רעיונית - הוא נכתב קטעים קטעים וההלחמות נעשו באופן גרוע. אין גם כל פסול בשימוש במשלבי לשון שונים, אבל כשנוצרת התחושה שהספר כולו כתוב בעברית דלה למדי, ומדי פעם קמחי משלבת איזו מילה בלועזית, שנועדה בעיקר להפגין את העובדה שהיא קראה איזה מאמר או שניים, זה נראה די מגוחך.
התחושה החזקה שאם הספר הזה עבר תחת ידי עורך, הרי שהידיים הללו רעדו בשל השפעות חיצוניות, מתקבלת בין היתר בשל הטעויות הלשוניות המופיעות בו. דוגמאות? "במטבעות האמריקאיות" (עמ' 269) (מטבע זה זכר), "בזמן שהבטן שלו נצמדת ומתנתקת מהבטן השלי" (עמ' 288) (איך אפשר לקרוא את המשפט הזה שאמור להיות איזשהו שיא של הספר בלי להתעצבן על זה שמזלזלים בך כקורא?).
ולבסוף, מעבר לטעויות המביכות ולדלות הכללית, כשקמחי כבר כן מנסה ליצור דימויים מעט יותר מורכבים, היא מנפיקה את המשפט הבא: "ערומה במקלחת הגז האושוויצית של כאב הלב" (עמ' 306), יכול להיות שאני מעט יותר רגישה מאנשים אחרים לזילות השואה, ועדיין, למה לעזאזל להכניס בלי שום הקשר הגיוני את הדימוי הבוטה ביותר של השואה אם אין שום סיבה מתקבלת על הדעת לעשות זאת?

לסיכום, "סוזנה הבוכיה" גרם לי לרצות לבכות על מצב המו"לים העבריים שמוכנים למכור את שמם הטוב בעבור נזיד עדשים דלוח. יש בספר כמה קטעים מוצלחים, אבל עשרה עמודים של קטעים מוצלחים, לא מרכיבים רומן בן שלוש מאות וארבעים עמודים, המתיימר להיות רומן בעל עומק פסיכולוגי שנועד להשמיע את קולו של דור שלם. אם אפשר, הייתי מעדיפה שמישהו אחר ישמיע את קולי, אולי יזהר אשדות...
"אל תשכח שזנב הוא לא רק זנב, ויותר משהזנב קשור לבעליו, בעליו קשור אליו!"

#2 נובי

נובי

    לא סתם ברונזה - רשום+!

  • רשומים+
  • 405 הודעות:

פורסם 08/02/2006 - 20:02

אולי מאחר ואני די בורה אז לא העמקתי כמוך אבל אני זוכרת שלא סבלתי מהספר (אני פשוט לא זוכרת אם נהנתי... :אוי: )
קראתי אותו בגלל שנהניתי מ"אני אנסטאסיה" שלה שממש עשה לי משהו (אולי בגלל התקופה בחיי בה קראתי אותו :הממ: ) ודווקא התרשמתי ממנה ממש לטובה, אולי אם אקרא שוב אהיה יותר מודעת...
(ולמי שמעוניין יש לי את הספר אם אתם רוצים לראות על מה הבלגן...)
"ברגעי הדממה הגדולה, כשאנו מתבוננים בדברים, שאין הפה יכול לאמרם- אותה שעה בואו ונעמיק את הראיה הנתונה לנו. נסתכל בנו פנימה. נעלה חיינו כדרך שמעלים דלי מן הבאר. מצוה עלינו לבוא לכלל הכרה של עצמנו. מצווה עלינו לאזן את הכוחות, הפועלים בנפשנו"
וזה מה שאריק באמת אומר לברווזון באוואטאר:

נובי or not נובי. זו השאלה!

<{POST_SNAPBACK}>


אחותי, עוד לא יצא לי להגיד לך את זה, אבל אני ממש אוהבת את איך שאת חושבת. :punk:

<{POST_SNAPBACK}>


#3 אורח - Guest_נולי_*

אורח - Guest_נולי_*
  • אורחים

פורסם 10/02/2006 - 22:50

גם אני מאוד נהנתי מ"אני אנסטסיה" כמעט כל סיפור שם לקח אותי לכיוון מחשבתי קצת אחר. הציפייה הראשונית שלי מאלונה קימחי גם לא הייתה חיובית במיוחד, אבל אחרי שקראתי את "לילי לה-טיגריס" (המוזר עד מאוד, יש לציין) התעוררה בי המון סקרנות. יש בה משהו באלונה קימחי, משהו בסיסי וחזק. לא קראתי את סוזנה הבוכייה, אבל "אני אנסטסיה" הוא ללא ספק ספר ששווה קריאה, יהיה צבע השיער של הסופרת שלו אשר יהיה.

#4 אורח - עמית

אורח - עמית
  • אורחים

פורסם 05/06/2006 - 01:21

אני חולק עליך. קראתי את הספר ומאוד נהנתי

#5 אורח - אורח_תמר_*

אורח - אורח_תמר_*
  • אורחים

פורסם 16/02/2007 - 06:04

זהו ספר מעולה לטעמי. הסגנון המקוריות העומק. מה הקשר לבלונדה או לא בלונדה - אלונה קמחי היא סופרת. הביקורת שלך נשמעת יותר מכל כמו ביקורת על בסיס איבה אישית שזה כמובן מצער מאוד ונמוך למדי.

#6 איה

איה

    המניבה

  • רשומים+
  • 2710 הודעות:

פורסם 26/02/2007 - 12:09

זהו ספר מעולה לטעמי. הסגנון המקוריות העומק. מה הקשר לבלונדה או לא בלונדה - אלונה קמחי היא סופרת. הביקורת שלך נשמעת יותר מכל כמו ביקורת על בסיס איבה אישית שזה כמובן מצער מאוד ונמוך למדי.

אין לי איבה אישית למישהי שאני לא מכירה באופן אישי.

בסה"כ קראתי ספר, שהיה לא מוצלח, וכששאלתי את עצמי למה הוצאת כתר הוציאה לאור ספר לא טוב (והביקורת שלי היא מאוד מפורטת - החל מרמת בניית הדמויות, המשך בהתנשאות על הקוראים, וכלה בטעויות לשוניות), עניתי לעצמי - כנראה שהם חשבו לעצמם שזה יהיה רב מכר בגלל שהסופרת היא סלב.

אני ממליצה לך לקרוא שוב את הספר, לאור הביקורת המפורטת שנכתבה כאן (ותאמיני לי שלא כתבתי את כל הדברים הגרועים שהיו בספר הזה), ולשאול את עצמך שתי שאלות: א'. האם הספר הזה עדיין מעולה לטעמך?; ב'. למה הוצאת "כתר" סמכה את ידיה על ספר גרוע שכזה?
"אל תשכח שזנב הוא לא רק זנב, ויותר משהזנב קשור לבעליו, בעליו קשור אליו!"

#7 דוס

דוס

    חייבת לעבור לגור באזור גשום...

  • רשומים+
  • 8441 הודעות:

פורסם 26/02/2007 - 13:38

זהו ספר מעולה לטעמי. הסגנון המקוריות העומק. מה הקשר לבלונדה או לא בלונדה - אלונה קמחי היא סופרת. הביקורת שלך נשמעת יותר מכל כמו ביקורת על בסיס איבה אישית שזה כמובן מצער מאוד ונמוך למדי.

אוי באמת, מאיפה הגעת למסקנה שישי לה איבה אישית כלפי הסופרת. לדעתי העמדה שהיא הביעה נשמעה מאוד אובייקטיבית. לא כל אדם שחושב משהו אחר ממה שאת חושבת מושפע מתחושות סובייקטיביות .
השם הוא דוּס, לא דוֹס!

#8 אורח - איילת לוי

אורח - איילת לוי
  • אורחים

פורסם 23/12/2007 - 19:38

והפעם בפינתנו "איה חולה ולכן היא מפניקה ת'צמה וקוראת ספרים": סוזנה הבוכיה מאת אלונה קמחי.

היה הייתה פעם בלונדה, והבלונדה הייתה יפה מאוד, ולא זו בלבד שהיא הייתה יפה מאוד, היא גם הייתה חברתו של זמר מפורסם, וסביב החברות הזו נקשרו אי אילו רחשושים ונבכוכים נפתלים, כך שהשילוב בין הבלונדה היפה לרומן הסוער הוליד לא מעט עניין ציבורי, בעיקר בקרב מי שמעריך מעשיות על בלונדות ורומנים סוערים.

אלא שהבלונדה שלנו, היא לא הייתה סתם בלונדה, אל תראו אותה ככה, הבלונדה שלנו פיתחה גם רצון עז להביע את עצמה בכתיבה, והחלה להגג הגיגים על העולם. אם להודות על האמת, הרי שמרבית ההגיגים הושאלו בבוטות מספרי פילוסופיה של האוניברסיטה הפתוחה, אבל גם לבלונדה שמעתיקה לפנקסה משפטי מפתח של פילוסופים פוסט-מודרניים, מותר להגג הגיגים ולכתוב כתבים.

איפה מתחילה הבעיה? הבעיה מתחילה כאשר הוצאת ספרים מכובדת כ"כתר" מוכנה להנמיך את רף האיכות שלה, בכדי להרים את גרף ההכנסות שלה, ומאפשרת לספר של הבלונדה המהגגת לראות אור.

זה לא שאין בספר הזה קטעים מוצלחים, הם בהחלט קיימים - הוא משקף את תחושת הריקנות והאובדן שמאפיינת את הדור שלנו, כך שבהחלט מצאתי אי אילו קטעים בספר שיכולתי להזדהות איתם, ואני בטוחה שכל אדם שנולד בין שנות השבעים לשנות התשעים ימצא שם לא מעט קטעים שבתור מתבגר הוא היה כותב על הקיר. הבעיה היא שזה לא ספר מסות פילוסופיות, אלא רומן, ומכיוון שכך, אין די בכמה תובנות וכמה קטעים מטיפניים, ברומן אמורה להיות עלילה משכנעת, נפתלת, מורכבת, שבתוכה אמורות להיות משולבות התובנות של הכותב, לא במנותק ממנה.
יכול להיות שאני טועה, אבל התחושה שלי בעת קריאת הספר הייתה שקמחי בנתה אותו סביב ההגיגים שלה, אלא שבמקום להדביק קור לקור ברשת הרומן, ולטוות מארג לוגי וספרותי משכנע, שימשוך אליו את הקורא, וידביק אותו, היא הותירה בעיקר חורים, גדולים ומלאי ריק, שהקורא המיומן לא יכול אלא לבכות מרה שעה שהוא חולף דרכם.
לאורך כל הקריאה ישנה תחושה מאוד לא נעימה שמישהו אי שם מזלזל באינטיליגנציה שלך כקורא - קורא אוהב יודע לחפש את הניואנסים הדקים, מחבר אחד לאחד ויודע להגיע בכוחות עצמו לשלוש, הוא לא צריך שידחפו לו את המסר בכפית. אבל קורא אוהב גם לא צריך שיעלבו בו אם הוא לא העמיק בכתבי בודריאר ולא צלח את ליוטר - לא ברור לי הצורך של קמחי לדחוף בכוח מונחים פוסט-מודרניים (הימם אותי במיוחד השימוש שלה במונח "בלזה") רק בשביל שכולנו נוכל לשרוק לה בהתפעלות - כלומר, יופי, קראת את ההקדמה לספר של בודריאר, עכשיו את מפגינה את הידע שלך, מה את רוצה? כתבת שער? אם אתה לא מכיר את התיאוריות הללו, אתה מרגיש מאוד נבער (שלא בצדק), ואם אתה מכיר את התיאוריות הללו אתה מרגיש די מבוזה בשמן. אז למה זה היה טוב?

הספר הזה הוא ספר לא טוב מהרבה מאוד בחינות, אבל מכיוון שאני יודעת שלא יהיה לכם כוח לקרוא הודעה ארוכה מדי, אני אתמקד בדבר שהכי נוח להדגים אותו - רמת הכתיבה. רמת הכתיבה של קמחי היא מתחת לכל ביקורת, ושוב, הכל ביחס לסופרים בהוצאת "כתר", אם היא הייתה צריכה לעמוד בסטנדרט של "קשת" או של כל זבלייה אחרת, לא הייתי שופטת אותה בכזו חומרה, אבל מכעיס אותי שלמרות שהיא לא עומדת בסטנדרט של "כתר" הוציאו את הספר הזה, וההערכה שלי היא שעיני המוציאים לאור כהו מבהק הפרסום של הסופרת.

הספר כתוב בגוף ראשון יחיד, כלומר, זהו שטף מחשבות של אותה אישה הנפרס על תקופה של כמה חודשים, לא ייתכן שסגנון הביטוי של אותה האישה לא יהיה אחיד! ברור שאנחנו משתנים, וברור שגם אופני הביטוי שלנו משתנים, אבל לא ייתכן שביום אחד היא נשמעת אוטיסטית מבחינת רמת ההפשטה שלה ויכולת הביטוי, וביום שלאחר מכן היא נשמעת כמו פרופסורית שמרצה בפני קהל קולגות. הכל קשור בעובדה שזה ספר לא מגובש מבחינה רעיונית - הוא נכתב קטעים קטעים וההלחמות נעשו באופן גרוע. אין גם כל פסול בשימוש במשלבי לשון שונים, אבל כשנוצרת התחושה שהספר כולו כתוב בעברית דלה למדי, ומדי פעם קמחי משלבת איזו מילה בלועזית, שנועדה בעיקר להפגין את העובדה שהיא קראה איזה מאמר או שניים, זה נראה די מגוחך.
התחושה החזקה שאם הספר הזה עבר תחת ידי עורך, הרי שהידיים הללו רעדו בשל השפעות חיצוניות, מתקבלת בין היתר בשל הטעויות הלשוניות המופיעות בו. דוגמאות? "במטבעות האמריקאיות" (עמ' 269) (מטבע זה זכר), "בזמן שהבטן שלו נצמדת ומתנתקת מהבטן השלי" (עמ' 288) (איך אפשר לקרוא את המשפט הזה שאמור להיות איזשהו שיא של הספר בלי להתעצבן על זה שמזלזלים בך כקורא?).
ולבסוף, מעבר לטעויות המביכות ולדלות הכללית, כשקמחי כבר כן מנסה ליצור דימויים מעט יותר מורכבים, היא מנפיקה את המשפט הבא: "ערומה במקלחת הגז האושוויצית של כאב הלב" (עמ' 306), יכול להיות שאני מעט יותר רגישה מאנשים אחרים לזילות השואה, ועדיין, למה לעזאזל להכניס בלי שום הקשר הגיוני את הדימוי הבוטה ביותר של השואה אם אין שום סיבה מתקבלת על הדעת לעשות זאת?

לסיכום, "סוזנה הבוכיה" גרם לי לרצות לבכות על מצב המו"לים העבריים שמוכנים למכור את שמם הטוב בעבור נזיד עדשים דלוח. יש בספר כמה קטעים מוצלחים, אבל עשרה עמודים של קטעים מוצלחים, לא מרכיבים רומן בן שלוש מאות וארבעים עמודים, המתיימר להיות רומן בעל עומק פסיכולוגי שנועד להשמיע את קולו של דור שלם. אם אפשר, הייתי מעדיפה שמישהו אחר ישמיע את קולי, אולי יזהר אשדות...



#9 אורח - אורח - יעל

אורח - אורח - יעל
  • אורחים

פורסם 15/05/2009 - 18:12

אינני מסכימה עם הביקורת שלך היות וסוזנה הבוכייה הוא אחד הספרים שיותר נהנתי לקרוא. יותר מזה, אינני מסכימה עם דרך התנסחותך הבוטה ועם התנשאותך שלך על קורא שהעז (ברוב בורותו) לחלוק עלייך ואשר אותו שלכת שוב לקרוא את הספר. זה שהספר גרוע זו דעתך, זו אינה עובדה יקירתי. אני מתארת לעצמי שזה יכה אותך בתדהמה ולכן אמליץ שתשבי לפני הבשורה - אינך אלוהים.

אני מציעה איזה אופטלגין ושתלכי קצת לישון

#10 אורח - שלי לויט

אורח - שלי לויט
  • אורחים

פורסם 17/05/2009 - 01:47

אין לי איבה אישית למישהי שאני לא מכירה באופן אישי.

בסה"כ קראתי ספר, שהיה לא מוצלח, וכששאלתי את עצמי למה הוצאת כתר הוציאה לאור ספר לא טוב (והביקורת שלי היא מאוד מפורטת - החל מרמת בניית הדמויות, המשך בהתנשאות על הקוראים, וכלה בטעויות לשוניות), עניתי לעצמי - כנראה שהם חשבו לעצמם שזה יהיה רב מכר בגלל שהסופרת היא סלב.

אני ממליצה לך לקרוא שוב את הספר, לאור הביקורת המפורטת שנכתבה כאן (ותאמיני לי שלא כתבתי את כל הדברים הגרועים שהיו בספר הזה), ולשאול את עצמך שתי שאלות: א'. האם הספר הזה עדיין מעולה לטעמך?; ב'. למה הוצאת "כתר" סמכה את ידיה על ספר גרוע שכזה?



#11 nir

nir

    כסף

  • רשומים+
  • 8305 הודעות:

פורסם 17/05/2009 - 22:46

אינני מסכימה עם הביקורת שלך היות וסוזנה הבוכייה הוא אחד הספרים שיותר נהנתי לקרוא. יותר מזה, אינני מסכימה עם דרך התנסחותך הבוטה ועם התנשאותך שלך על קורא שהעז (ברוב בורותו) לחלוק עלייך ואשר אותו שלכת שוב לקרוא את הספר. זה שהספר גרוע זו דעתך, זו אינה עובדה יקירתי. אני מתארת לעצמי שזה יכה אותך בתדהמה ולכן אמליץ שתשבי לפני הבשורה - אינך אלוהים.

אני מציעה איזה אופטלגין ושתלכי קצת לישון

אין ספק, ביקורת אנונימית של שתי שורות וחצי, זה מה שישנה את דעת באי הפורום על הספר ולא דעה מנומקת של חברה ותיקה.
לכי את לישון יא טוקטביסטית בתשלום ! מה קרה, עכשיו כשיש סידרה את פשוט מחפשת בגוגל ומנסה להשתיק כל ביקורת ?
את ושכמותך עושים לי בחילה ומדרדרים את האינטרנט הישראלי עוד יותר למטה.

#12 אורח - אורח - יעל

אורח - אורח - יעל
  • אורחים

פורסם 24/05/2009 - 21:15

אין ספק, ביקורת אנונימית של שתי שורות וחצי, זה מה שישנה את דעת באי הפורום על הספר ולא דעה מנומקת של חברה ותיקה.
לכי את לישון יא טוקטביסטית בתשלום ! מה קרה, עכשיו כשיש סידרה את פשוט מחפשת בגוגל ומנסה להשתיק כל ביקורת ?
את ושכמותך עושים לי בחילה ומדרדרים את האינטרנט הישראלי עוד יותר למטה.


הביקורת היא לא לספר, היא אליך. ההתנסחות וההתנשאות שלך לא לטעמי ועל זה הערתי לך.
ושוב זה שאת חושבת שאני טוקבקיסטית בתשלום, זה לא אומר שזו עובדה, זו רק דעתך. לא הבנת כלום ממה שכתבתי?
חוץ מזה נשמע לי שכדאי שתבדקי את עניין הבחילות גם. גם חולה, גם בחילות, אולי את מפתחת משהו?

#13 nir

nir

    כסף

  • רשומים+
  • 8305 הודעות:

פורסם 25/05/2009 - 22:29

הביקורת היא לא לספר, היא אליך. ההתנסחות וההתנשאות שלך לא לטעמי ועל זה הערתי לך.
ושוב זה שאת חושבת שאני טוקבקיסטית בתשלום, זה לא אומר שזו עובדה, זו רק דעתך. לא הבנת כלום ממה שכתבתי?
חוץ מזה נשמע לי שכדאי שתבדקי את עניין הבחילות גם. גם חולה, גם בחילות, אולי את מפתחת משהו?

ברור שאת טוקביסטית בתשלום והרי ההוכחה:
1) העלית את השירשור הזה מתהום הנשייה, דבר שיעשה רק מי שחיפש בגוגל ולא מסתובב בפורום.
2) התגובה שלך הייתה לא עניינית או מנומקת, בניגוד לפורומים אחרים אנשים פה אשכרה מגבים את הטענות שלהם ולא זורקים כמה משפטים סתומים לאוויר
3) אפילו לא טרחת לראות למי את מגיבה
מסקנה: כמו כלב פבלובי את ישר מגיבה, העיקר לסמן וי ולקבל כסף, עם היה לך קצת בינה בקודקוד היית מבינה שאת עושה שירות דוב לספר ולמעסיקים שלך, מי שהם לא יהיו.

#14 אורח - עדי

אורח - עדי
  • אורחים

פורסם 23/04/2011 - 11:40

סוזנה הבוכיה הוא ספר יפה עשיר ועמוק, הכתוב בשפה יפיפייה. (טעויות הגהה יש כמעט בכל ספר)
קיים פער בין רמת התקשורת וההתפתחות הרגשית של הגיבורה לבין האינטליגנציה והידע שלה, אבל זה אופייני לפגיעות נפשיות מסוימות.אינני טוקבקיסטית בתשלום, פשוט קראתי את הספר עכשו לראשונה וחיפשתי מה אחרים כתבו עליו. קצת נדהמתי מהטחת העלבונות במי שאינו מסכים עם דעת הכותבת, אכן מעורבות רגשית יש גם יש.

#15 אורח - קוראת אחת

אורח - קוראת אחת
  • אורחים

פורסם 01/07/2011 - 22:35

הגעתי איכשהו לביקורת שלך אחרי שקראתי כמה דברים על אלונה קמחי, ואחרי שקראתי את ספרה לילי לה טיגרס. לא סיימתי אותו. את צודקת ברוב הביקורת שלך. אין לה שום דבר להגיד וזו פשוט בושה שהוצאת ספרים מכובדת מוציאה אותה לאור. הרומן שלה הזכיר לי ספר שכותבים אותו בשביל קטעי סקס ומכניסים באמצע גם קצת עלילה בשביל להצדיק את הסקס. אין שם כלום, אפילו לא שפה מושכת. ההתבטאות שלה אינה רעה מבחינה לשונית, אבל היא מאד נמוכה. היא פשוט מין "רומן רומנטי" כזה, יש הרבה כמוה בין הסופרים האמריקאיים. לפי דעתי היא גם מעתיקה פה ושם מספרים. ראיתי את זה בכמה פרקים אבל לא רוצה לפרט... אני גרה רוב השנה באירופה, ונדהמת מהביקורות שיוצאות פה בארץ על ספרים גרועים. זה כאילו כל אחד בישראל מפחד, כי הוא חבר של... או שייך לאיזה בראנז'ה ולכן לא רוצה שיידעו שהוא ביקר את הסופר הזה או השני... וגם הצורה שבה כותבים ביקורות- אלוהים, האם מישהו פה בכלל לומד סיפרות? בקיצור - כתבת ביקורת אמיצה. כל הכבוד!!




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים