מעבר לתוכן


תמונה
- - - - -

על היאוש


  • Please log in to reply
2 replies to this topic

#1 Baskineli

Baskineli

    חזיר קפיטליסטי

  • גנרלים בדימוס
  • 5472 הודעות:

פורסם 15/05/2006 - 05:48

על היאוש / אלי בסקין

לפעמים אני מתמוטט מבפנים,
קורס תחת עומס, ללא חברים,
כי ברגעים שאני מתכנס לי לבד,
העולם לא קיים - אין אף אחד.

ואז זה אני, אין אף אחד ממולי,
לא אויב, לא יריב, אין אחר מלבדי,
מתווכח לבד, עם עצמי מתנצח,
בוויכוח אותו רק הזמן מנצח.

כי בעצם אין פה בכלל שיקולים,
רק מצב רוח, על הפנים,
זה לא ויכוח, זה מאבק,
אני מול עצמי, ורק ענן של אבק,
מתרומם די מהר מסביב להכל,
את המצב אני לסבול לא יכול,
נמאס להגיד כבר, "אני, רק אני",
נאבק בכולם, אבל אין איש מלבדי,
יד ימיני נותנת סתירה,
היד השניה מחזירה במכה,
וכך זה נמשך עד שנופל מיואש,
ללא טיפת כוח, בוכה - אין חדש,
כי פתאום מגלה שגם אני די מוגבל,
לא יכול להכיל את העולם שסבל,
כתפי הן קטנות, לא גדולות כמו חשבתי,
מתבוסס ביאוש, כמו בדם ששפכתי,
מתהפך על הגב, על הבטן, ברכיים,
מנסה לעמוד ונופל על ידיים,
אך פתאום, מאמצע של דיכאון,
מתחיל לבצבץ לו זיק של רצון,
כי התקווה היא זאת שנפטרת בסוף,
והיאוש עושה פרצופים כמו של קוף,
אבל אני מחייך בעיניים,
והחיוך מתרחב עד האזניים,
כי יודע אני שהיאוש די אבוד,
אין לו עתיד, אין אח צמוד,
היאוש הוא לבד, כי זהו טבעו,
זאת חולשתו וזאת עוצמתו,
ולא צריך להילחם בו בכוח,
ואם כבר הגענו לפה, גם לא במוח,
פשוט צריך לקבל אותו ללא התנייה,
כמו שהוא, חלק מהחיים והוויה,
היאוש סופו לבוא וללכת,
רק צריך לזכור שהוא לא עשוי ממתכת,
ואיך שהוא בא, כך גם ילך,
הכי חשוב לא לשכוח לחייך,
ובנתיים על הכסא לי אשב,
והמאבק יתחיל מכאב,
אספור עד שלוש, ואז עד חמש,
ואתחיל לבכות, בלי להתבייש,
כי לבכות זאת בכלל, בכלל לא בושה,
זאת צריכים להפנים כל גבר ואישה,
לבכות לא תמיד מעיד על חולשה,
אלא על אומץ לעמוד לבד בחורשה,
מוקף ביער עוין, ללא רחמים,
שעומד לתקוף ולהרוס מבפנים,
מה שצריך להבין זה פשוט,
שכל זה טבעי, כמו מיץ שסחוט,
ובנתיים אני אחזור לי לבוץ,
כי בבוץ לא רואים אותי, כי אין שום ניצוץ,
וכאשר אהיה מוכן להגיח,
כולם ידעו, יש להניח.

תחייכו אנשים, זה די חשוב,
גם אם אכלתם חרא שוב ואז שוב,
כי בלי חיוך החיים מסתיימים,
וזה, רבותי, לא "לפנים".

#2 אורח - תשע

אורח - תשע
  • אורחים

פורסם 15/05/2006 - 08:04

למרות שהשיר היה די מעציב, גרמת לי לחייך עם דימויים הזויים, כמו

כל זה טבעי, כמו מיץ שסחוט,


חמוד ואופטימי.

וסתם כדי להפוך את התגובה למעניינת:
בדמעות מופרשים הרבה חומרים שמתקשרים ליצירת דיכאון ומצב רוח. כלומר, בכי זו הדרך של הגוף להפטר מהם, ולשפר את ההרגשה.
טוב, קצת יותר מורכב מזה, אבל לא משנה.
בכל אופן, זו באמת לא בושה לבכות. זה פיזיולוגי.
:)

#3 באפי

באפי

    כסף

  • רשומים+
  • 3118 הודעות:

פורסם 01/06/2006 - 19:27

אהבתי את השיר שלך, יחד עם זאת הרמה שלו לא אחידה.
לפעמים היה נדמה לי שאני קוראת בו את מחשבותיי, ולפעמים הוא היה קצת קרוב לשיר ילדים.
העברת מסר נכון, חשוב ויפה. אולי היה עדיף לא לכפות אותו לתוך חרוזים (לא מאמינה שאמרתי את זה, עם אהבתי הגדולה לחרוזים...).
כי אז השיר קצת מתיילד, למשל:

את המצב אני לסבול לא יכול,
נמאס להגיד כבר, "אני, רק אני",
ובנתיים על הכסא לי אשב,
והמאבק יתחיל מכאב,
אספור עד שלוש, ואז עד חמש,
ואתחיל לבכות, בלי להתבייש,
כי לבכות זאת בכלל, בכלל לא בושה,
זאת צריכים להפנים כל גבר ואישה,


השיר מצא חן בעיניי, ושני הבתים הראשונים במיוחד.

לפעמים אני מתמוטט מבפנים,
קורס תחת עומס, ללא חברים,
כי ברגעים שאני מתכנס לי לבד,
העולם לא קיים - אין אף אחד.

ואז זה אני, אין אף אחד ממולי,
לא אויב, לא יריב, אין אחר מלבדי,
מתווכח לבד, עם עצמי מתנצח,
בוויכוח אותו רק הזמן מנצח.

שאר הדימויים גם היו טובים.
אני מקווה שהבנת את כוונתי, כי יש לך כשרון.
דוקטורנטית בפסיכולוגיה קוגניטיבית (מחקרית), מתרגלת לשעבר במבוא לסטטיסטיקה, הסקה סטטיסטית ופסיכולוגיה ניסויית
מעבירה שיעוריים פרטיים במקצועות אלו ובתוכנות סטטיסטיות (SPSS, STATISTICA ו-SAS)
לפרטים: 050-9008703




0 משתמשים קוראים נושא זה

0 משתמשים, 0 אורחים, 0 משתמשים אנונימיים